King of pain
New member
שלום לכולכם ... ../images/Emo24.gif
מתוקים - וואוו ... איך לא ידעתי על קיומכם קודם ? ... איזה פורום מצויין ... תסלחו לי שאני לא אשתף אתכם בשלב זה בכל הפרטים הטכניים של ערכי סוכר , המוגלובין , כמויות אינסולין וכיוצא באלה - אני בתקופה כזו די מלחיצה של בחינות , סיום הלימודים , מקום עבודה חדש , סערות רגשיות ... ככה שהכל נוטה לצאת מאיזון לאחרונה ... גם ערכי הסוכר ... אבל בד"כ אני שומר על עצמי די יפה , אם כי גם משתדל לא לייסר עצמי כשיוצא גם " לחטוא " לעתים ( מתכוון לחטאים במובן הסכרתי , כמובן ... האחרים שייכים לפורומים אחרים ... ) . אני בן 32 , עם סכרת נעורים מגיל 18 , ומטופל באינסולין ( כרגע נובורפיד , אחרי שידידי הטובים והתומכים בקופ"ח כללית לא מיהרו להכניס את ההומולוג לסל , למרות שהקרבתי את גופי לניסוי ... לא עזרו תחינותיי , מכתביי ועיניי הבוכיות ... ניחא , לפחות תרמתי משהו למחקר ... ) . במרוצת השנים , ולאחר שהסכרת לא עמדה בד"כ כמכשלה בדרכי בשירות הצבאי , בעבודה בטחונית בחו"ל , בעבודות פיזיות שונות , בלימודים , בהופעות על הבמה , ואפילו לא בחיי האהבה ( המכשלות שם , מה לעשות , שונות ... ) , הגעתי למסקנה שמה שמטריד אותי בכל אורח החיים הזה זה בכלל לא העניינים הטכניים הנלווים - זריקות , דיאטה , בדיקות ... להכל מתרגלים בסופו של דבר ... אחרי הכל , כילד גם צחצוח שיניים יומיומי היה נחשב בעייני לסבל לא יתואר , והיום זה כל כך טבעי ... מה שהכי מטריד זה איבוד הספונטניות - עצם העובדה שאני כל כך תלוי בתרופות שאני חייב לדאוג שיהיו איתי כל העת , ודברי סוכר למקרי חירום , ולדעת תמיד מראש , לפני כל נסיעה , או הופעה , או פגישה , או כל יציאה מהשיגרה , שיהיה לי האוכל המתאים , ובזמן הנכון , ולדאוג שלא תהיה חלילה ירידה של הסוכר ברגע קריטי מידי , מבלי להעלות אותו לרמה גבוהה יתר על המידה ... זה לפעמים כל כך מציק ומסורבל , שהרבה יותר נוח לשקוע בשיגרה נוחה ושלווה , ולא להתעסק עם הסיכונים והמנהלות , והיציאה מהאיזון . ומה שהכי מפחיד , לעומת זאת , זו המחשבה על כל הסיבוכים העתידיים - אני יודע שזה תלוי בי , ושניתן להימנע מהם ע"י איזון נכון ... אבל למרות שאני בהחלט לא מגדיר עצמי כ"סובל" מהסכרת , אלא כאחד שמסתדר איתה לגמרי לא רע , המחשבה על העתיד בהחלט מפחידה ומשתקת ... עוד דבר שהתחיל להציק לי לאחרונה , זה ההשפעה המכרעת של רמת הסוכר על מצב הרוח שלי - בעוד שרמה גבוהה מידי גורמת לי להיות עצבני , חסר סבלנות ונרגן , שלא כהרגלי , רמה נמוכה של סוכר מכניסה אותי למין HIGH כזה , ואני נאלץ להודות שזה אפילו נעים ונחמד לי בד"כ , וידידי הטובים כבר מכירים את התופעה , שאני מתחיל לקשקש פתאום בעליצות בלתי מוסברת בלי לסתום את הפה ( גם זאת , שלא כהרגלי ) ... מין מילכוד שכזה ... נראה לי שזהו ... גמרתי לשתף אתכם בהגיגיי ... סליחה על אורך הדברים , ועל העובדה שהם לא מובילים אתכם או אותי , למעשה , לשום מקום ... סתם נחמד לי שיש פתאום חבורה כזו של מביני עניין , לחלוק איתה את הדברים ... שתהיו כולכם בריאים ומאושרים , ותודה על הארוח ועל אורך הרוח ... אה , ותבואו לבקר בפורום " מכתב שלא נשלח " - יופי של מקום , והמון אנשים טובים ...
<---------- ביי בינתיים ...
מתוקים - וואוו ... איך לא ידעתי על קיומכם קודם ? ... איזה פורום מצויין ... תסלחו לי שאני לא אשתף אתכם בשלב זה בכל הפרטים הטכניים של ערכי סוכר , המוגלובין , כמויות אינסולין וכיוצא באלה - אני בתקופה כזו די מלחיצה של בחינות , סיום הלימודים , מקום עבודה חדש , סערות רגשיות ... ככה שהכל נוטה לצאת מאיזון לאחרונה ... גם ערכי הסוכר ... אבל בד"כ אני שומר על עצמי די יפה , אם כי גם משתדל לא לייסר עצמי כשיוצא גם " לחטוא " לעתים ( מתכוון לחטאים במובן הסכרתי , כמובן ... האחרים שייכים לפורומים אחרים ... ) . אני בן 32 , עם סכרת נעורים מגיל 18 , ומטופל באינסולין ( כרגע נובורפיד , אחרי שידידי הטובים והתומכים בקופ"ח כללית לא מיהרו להכניס את ההומולוג לסל , למרות שהקרבתי את גופי לניסוי ... לא עזרו תחינותיי , מכתביי ועיניי הבוכיות ... ניחא , לפחות תרמתי משהו למחקר ... ) . במרוצת השנים , ולאחר שהסכרת לא עמדה בד"כ כמכשלה בדרכי בשירות הצבאי , בעבודה בטחונית בחו"ל , בעבודות פיזיות שונות , בלימודים , בהופעות על הבמה , ואפילו לא בחיי האהבה ( המכשלות שם , מה לעשות , שונות ... ) , הגעתי למסקנה שמה שמטריד אותי בכל אורח החיים הזה זה בכלל לא העניינים הטכניים הנלווים - זריקות , דיאטה , בדיקות ... להכל מתרגלים בסופו של דבר ... אחרי הכל , כילד גם צחצוח שיניים יומיומי היה נחשב בעייני לסבל לא יתואר , והיום זה כל כך טבעי ... מה שהכי מטריד זה איבוד הספונטניות - עצם העובדה שאני כל כך תלוי בתרופות שאני חייב לדאוג שיהיו איתי כל העת , ודברי סוכר למקרי חירום , ולדעת תמיד מראש , לפני כל נסיעה , או הופעה , או פגישה , או כל יציאה מהשיגרה , שיהיה לי האוכל המתאים , ובזמן הנכון , ולדאוג שלא תהיה חלילה ירידה של הסוכר ברגע קריטי מידי , מבלי להעלות אותו לרמה גבוהה יתר על המידה ... זה לפעמים כל כך מציק ומסורבל , שהרבה יותר נוח לשקוע בשיגרה נוחה ושלווה , ולא להתעסק עם הסיכונים והמנהלות , והיציאה מהאיזון . ומה שהכי מפחיד , לעומת זאת , זו המחשבה על כל הסיבוכים העתידיים - אני יודע שזה תלוי בי , ושניתן להימנע מהם ע"י איזון נכון ... אבל למרות שאני בהחלט לא מגדיר עצמי כ"סובל" מהסכרת , אלא כאחד שמסתדר איתה לגמרי לא רע , המחשבה על העתיד בהחלט מפחידה ומשתקת ... עוד דבר שהתחיל להציק לי לאחרונה , זה ההשפעה המכרעת של רמת הסוכר על מצב הרוח שלי - בעוד שרמה גבוהה מידי גורמת לי להיות עצבני , חסר סבלנות ונרגן , שלא כהרגלי , רמה נמוכה של סוכר מכניסה אותי למין HIGH כזה , ואני נאלץ להודות שזה אפילו נעים ונחמד לי בד"כ , וידידי הטובים כבר מכירים את התופעה , שאני מתחיל לקשקש פתאום בעליצות בלתי מוסברת בלי לסתום את הפה ( גם זאת , שלא כהרגלי ) ... מין מילכוד שכזה ... נראה לי שזהו ... גמרתי לשתף אתכם בהגיגיי ... סליחה על אורך הדברים , ועל העובדה שהם לא מובילים אתכם או אותי , למעשה , לשום מקום ... סתם נחמד לי שיש פתאום חבורה כזו של מביני עניין , לחלוק איתה את הדברים ... שתהיו כולכם בריאים ומאושרים , ותודה על הארוח ועל אורך הרוח ... אה , ותבואו לבקר בפורום " מכתב שלא נשלח " - יופי של מקום , והמון אנשים טובים ...
ואגב - אכן מכתב שלא נשלח הוא אחלה פורום, כסמויה ולאחרונה גם כקצת מגיבה...
