שלום לכולכם - חדשה בפורום ../images/Emo39.gif
אתחיל בקצת רקע אנחנו לא נשואים (לא דתית ולא אזרחית) אבל במערכת יחסים מחייבת כ-3 שנים, מגדלים באהבה את ילדנו בן ה-8 חודשים אז נכון שברגע שנולד ילד החיים משתנים לטוב ולפחות ושנינו היינו מודעים לזה. בהתחלה מאוד הקפדנו לשמור על הזוגיות שלנו גם בטירוף של החודשים הראשונים עם ילד ראשון אבל... אני מרגישה שאנחנו בכל זאת מאבדים את הביחד שלנו, שלא נשאר לנו הרבה ממה שהיה ומה שמחבר כרגע זה הילד והשיחה על מה שהוא עשה או לא, ומה אכל וכמה חייך (והוא מחייך הרבה
). והכי בעיה? שבן זוגי לא מרגיש את זה ולא חושב ככה. שהוא מאושר וטוב לו ואוהב כמו תמיד ואני מרגישה שאני הולכת לאיבוד. אז
אתחיל בקצת רקע אנחנו לא נשואים (לא דתית ולא אזרחית) אבל במערכת יחסים מחייבת כ-3 שנים, מגדלים באהבה את ילדנו בן ה-8 חודשים אז נכון שברגע שנולד ילד החיים משתנים לטוב ולפחות ושנינו היינו מודעים לזה. בהתחלה מאוד הקפדנו לשמור על הזוגיות שלנו גם בטירוף של החודשים הראשונים עם ילד ראשון אבל... אני מרגישה שאנחנו בכל זאת מאבדים את הביחד שלנו, שלא נשאר לנו הרבה ממה שהיה ומה שמחבר כרגע זה הילד והשיחה על מה שהוא עשה או לא, ומה אכל וכמה חייך (והוא מחייך הרבה