שלום לך גרא
אני בת 17 וחצי ואני בדיכאון כבר די הרבה זמן. הוא לא בולט החוצה וישנם ימים שאני באמת מאושרת, אבל אז מגיע הפיצוץ ואני נשברת. המשברים קורים ביני לבין עצמי שכן אין לי את מי לשתף במיוחד. ההורים שלי לא ממש בעד פסיכולוגים. הם לא יודעים ששקלתי ללכת לאחד אבל שמעתי דברים שהם אמרו והבנתי את הדעה שלהם בנושא, מה עוד שלאמא שלי יש פה כמו שלא נדע ואני לא מעוניינת שכל העולם ידע. הבעיה של הדיכאון נובעת מרובה מותה של סבתא שלי בכיתה ט, היום אני ביב, מהעובדה שגילו אצלי ליקויי למידה והפרעות קשב וריכוז, הכשלון שלי שלמרות שאני מנסה המון בלימודים, ובתחום החברתי שאין לי חברות וחברים בכלל. אם אף אחד מהמשפחה שלי אין לי קשר טוב. אם אף אחד מההורים אני לא מרגישה שאני יכולה לדבר. אני כל הזמן מפנטזת על חיים טובים, על זה שאני אגלה שאני מאומצת ולא אצטרך לחיות יותר עם המשפחה שלי שאני חושבת ששונאת אותי, על כך שיש לי חברים וחברות וחיים טובים בכלל. אני יושבת לפעמים במיטה בלילה ובוכה, על החיים על מוות של סבתא שלי שעדין לא התגברתי עליו מה שקרה הוא שלפני שהיא נפטרה אמרתי לה שאני אבוא לבקר, לא יצא לי לקיים את ההבטחה שלי ואפשר להגיד שאני נורא כועסת על עצמי מאז. גם חשבתי על התאבדות, ואפילו ניסיתי להתאבד כמה פעמים, אף אחד לא ידע על זה כמובן ומן הסתם - זה גם לא הצליח. השאלה שלי היא בעצם איך שאני יוצאת בלי ליווי פסיכולוגי למרות שאני יודעת שזה מה שאני צריכה אבל בלי תמיכה של ההורים אני לא מסוגלת ואני בהחלט מתכוונת לפנות לפסיכולוג שאני אהייה גדולה, אבל בנתיים אני רוצה משהו שיוציא אותי מהדכאון הזה שאני לפעמים שורה בו כי הוא פוגע בי בין היתר לימודית שאני חושבת שזה כל מה שנשאר לי בחיים שיכול להוביל אותי להצלחה. בבקשה תעזור לי, האם ישנה דרך?? משהו זמני שיכול לעזור עד שאוכל באמת לפנות לפסיכולוג? תודה רבה מראש, אש.
אני בת 17 וחצי ואני בדיכאון כבר די הרבה זמן. הוא לא בולט החוצה וישנם ימים שאני באמת מאושרת, אבל אז מגיע הפיצוץ ואני נשברת. המשברים קורים ביני לבין עצמי שכן אין לי את מי לשתף במיוחד. ההורים שלי לא ממש בעד פסיכולוגים. הם לא יודעים ששקלתי ללכת לאחד אבל שמעתי דברים שהם אמרו והבנתי את הדעה שלהם בנושא, מה עוד שלאמא שלי יש פה כמו שלא נדע ואני לא מעוניינת שכל העולם ידע. הבעיה של הדיכאון נובעת מרובה מותה של סבתא שלי בכיתה ט, היום אני ביב, מהעובדה שגילו אצלי ליקויי למידה והפרעות קשב וריכוז, הכשלון שלי שלמרות שאני מנסה המון בלימודים, ובתחום החברתי שאין לי חברות וחברים בכלל. אם אף אחד מהמשפחה שלי אין לי קשר טוב. אם אף אחד מההורים אני לא מרגישה שאני יכולה לדבר. אני כל הזמן מפנטזת על חיים טובים, על זה שאני אגלה שאני מאומצת ולא אצטרך לחיות יותר עם המשפחה שלי שאני חושבת ששונאת אותי, על כך שיש לי חברים וחברות וחיים טובים בכלל. אני יושבת לפעמים במיטה בלילה ובוכה, על החיים על מוות של סבתא שלי שעדין לא התגברתי עליו מה שקרה הוא שלפני שהיא נפטרה אמרתי לה שאני אבוא לבקר, לא יצא לי לקיים את ההבטחה שלי ואפשר להגיד שאני נורא כועסת על עצמי מאז. גם חשבתי על התאבדות, ואפילו ניסיתי להתאבד כמה פעמים, אף אחד לא ידע על זה כמובן ומן הסתם - זה גם לא הצליח. השאלה שלי היא בעצם איך שאני יוצאת בלי ליווי פסיכולוגי למרות שאני יודעת שזה מה שאני צריכה אבל בלי תמיכה של ההורים אני לא מסוגלת ואני בהחלט מתכוונת לפנות לפסיכולוג שאני אהייה גדולה, אבל בנתיים אני רוצה משהו שיוציא אותי מהדכאון הזה שאני לפעמים שורה בו כי הוא פוגע בי בין היתר לימודית שאני חושבת שזה כל מה שנשאר לי בחיים שיכול להוביל אותי להצלחה. בבקשה תעזור לי, האם ישנה דרך?? משהו זמני שיכול לעזור עד שאוכל באמת לפנות לפסיכולוג? תודה רבה מראש, אש.
