שלום לחברים
סערות רבות מתחוללות בעקבות האלבום של מאיר. כתבות אוהדות יותר מול ביקורות אוהדות פחות, אבל את שלו מאיר השיג. לא? יש מישהו היום שאינו מכיר את השיר "לך אלי"? מישהו לא שמע על האלבום החדש שיצא לאור? (וכבר מכר 5,000 עותקים בשבוע וחצי - יש סיכוי לזהב!). בכל אופן, האלבום הנוכחי הוא מלא שמחה, תפילה, אהבה, זעקה, תקווה. האם יש מישהו במוזיקה הישראלית שיכול להנפיק אלבום כל כך איכותי ואמיתי? האם מישהו במוזיקה הישראלית יודע לצבוע כל פעם בצבעים שונים אלבומים חדשים? (למעט, "מקהלות עם" שמזכיר לי מאוד את הסגנון ב"מנגינת הנדודים"). מה שיפה בקריירה המוזיקלית של מאיר הוא הגיוון והשינוי. אחרי "גשם" הוא לא רצה למחזר את ההצלחה והלך לבצע אלבום בעל סגנון מוזיקלי שונה כמו "הצבעים משתנים". לאחר ההצלחה המסחררת של "וביניהם" (שהקו המוזיקלי שלו הושפע מאוד מהכישלון של "הצבעים משתנים") הוא הלך לעשות את "מנגינת הנדודים" עם צלילים מוזיקליים אחרים וכך הלאה והלאה. כך שבכל אלבום אנו שומעים משהו חדש ובלתי צפוי ממנו, וזה מה שכל כך יפה באמנות בכלל. כעת, כאשר שמעתי את האלבום וקראתי את הטקסטים שבו הבנתי עד כמה קשה מאוד היה להפיק אלבום כזה - זה כמו לתכנן פרויקט גדול או לכתוב עבודת דוקטורט. צריך לבחור שירים, לבחור מתוכם את המשפטים המתאימים לך באופן אישי, לחשוב על קו מוזיקלי, להתאים את הלחן לטקסטים (שהפעם הם אינם שלך), לקבוע את סדר השירים, לסנן את הפחות רלוונטים, לבחור להקת מנגנים, לחשוב על הכלים שיתנגנו באלבום ועוד ועוד. אכן, עבודה סזיפית. אולם מסתבר שהעבודה כלל וכלל לא הייתה גדולה עליו, כי אם להיפך. והתוצאה - עיבודים איכותיים ועשירים, המלווים ממש את הטקסטים ואת משמעותם כמו "ראשו פרוע ובגדו קרוע" ועוד. הלחנים מבריקים כמו ב"איילת חן", "משחק בקוביא" ו"לפלח הרימון" והעיבודים מפתיעים ומחשמלים כמו ב"אל נורא עלילה" ו"שמע קולי". אני חייב לציין את העריכה המוזיקלית הנהדרת של השירים. הפתיחה בשיר "איילת חן", הסיום ב"עננו" ובאמצע את "לך אלי" ו"מקהלות עם". אכן, קו מוזיקלי חדש ואומץ גדול, והרי זה מה שהופך את חיינו למעניינים יותר.
סערות רבות מתחוללות בעקבות האלבום של מאיר. כתבות אוהדות יותר מול ביקורות אוהדות פחות, אבל את שלו מאיר השיג. לא? יש מישהו היום שאינו מכיר את השיר "לך אלי"? מישהו לא שמע על האלבום החדש שיצא לאור? (וכבר מכר 5,000 עותקים בשבוע וחצי - יש סיכוי לזהב!). בכל אופן, האלבום הנוכחי הוא מלא שמחה, תפילה, אהבה, זעקה, תקווה. האם יש מישהו במוזיקה הישראלית שיכול להנפיק אלבום כל כך איכותי ואמיתי? האם מישהו במוזיקה הישראלית יודע לצבוע כל פעם בצבעים שונים אלבומים חדשים? (למעט, "מקהלות עם" שמזכיר לי מאוד את הסגנון ב"מנגינת הנדודים"). מה שיפה בקריירה המוזיקלית של מאיר הוא הגיוון והשינוי. אחרי "גשם" הוא לא רצה למחזר את ההצלחה והלך לבצע אלבום בעל סגנון מוזיקלי שונה כמו "הצבעים משתנים". לאחר ההצלחה המסחררת של "וביניהם" (שהקו המוזיקלי שלו הושפע מאוד מהכישלון של "הצבעים משתנים") הוא הלך לעשות את "מנגינת הנדודים" עם צלילים מוזיקליים אחרים וכך הלאה והלאה. כך שבכל אלבום אנו שומעים משהו חדש ובלתי צפוי ממנו, וזה מה שכל כך יפה באמנות בכלל. כעת, כאשר שמעתי את האלבום וקראתי את הטקסטים שבו הבנתי עד כמה קשה מאוד היה להפיק אלבום כזה - זה כמו לתכנן פרויקט גדול או לכתוב עבודת דוקטורט. צריך לבחור שירים, לבחור מתוכם את המשפטים המתאימים לך באופן אישי, לחשוב על קו מוזיקלי, להתאים את הלחן לטקסטים (שהפעם הם אינם שלך), לקבוע את סדר השירים, לסנן את הפחות רלוונטים, לבחור להקת מנגנים, לחשוב על הכלים שיתנגנו באלבום ועוד ועוד. אכן, עבודה סזיפית. אולם מסתבר שהעבודה כלל וכלל לא הייתה גדולה עליו, כי אם להיפך. והתוצאה - עיבודים איכותיים ועשירים, המלווים ממש את הטקסטים ואת משמעותם כמו "ראשו פרוע ובגדו קרוע" ועוד. הלחנים מבריקים כמו ב"איילת חן", "משחק בקוביא" ו"לפלח הרימון" והעיבודים מפתיעים ומחשמלים כמו ב"אל נורא עלילה" ו"שמע קולי". אני חייב לציין את העריכה המוזיקלית הנהדרת של השירים. הפתיחה בשיר "איילת חן", הסיום ב"עננו" ובאמצע את "לך אלי" ו"מקהלות עם". אכן, קו מוזיקלי חדש ואומץ גדול, והרי זה מה שהופך את חיינו למעניינים יותר.
