שלום כולם
נעים מאוד כולם, סליחה שאני מתערבת באמצע הבלאגן. נתחיל בזה שאני חולה באנורקסיה ובולמיה 3 שנים ואני בטיפול כמה חודשים, בינתיים הטיפול לא ממש עוזר, כרגע הוא כולל בעיקר שיחות עם דיאטנית והורים היסטריים שלא יודעים איך להתמודד עם העניין, ויוצא שאני לחוצה מכל הצדדים. הבנתי שהשינוי לא יבוא מהכיוון הזה, לפחות לא בזמן הקרוב. אף אחד שם לא ממש מקשיב לי, ובעיקר מטפלים בצד הפיזי, ובהרגלים, שהם בעצם ההגנה שלי, והנתיב בריחה שלי. כשאני בלי הגנה, קשה לי ורע לי יותר, והם לא ממש עוזרים. החלטתי שאני רוצה לחיות חיים אמיתיים, בלי מגבלות, וחוקים, רגשות אשם, צמצום של עצמי. אני לא ממש יודעת איך, אבל אני מוכרחה לנסות, על אף העובדה שאין בי הרבה כוח לזה כרגע, אני מאמינה שהכוח יגיע לאט לאט, כי ההפרעה הזאת לקחה מתוכי את כל טיפת הכוח והרצון לחיים בריאים. ההפרעה הזאת נורא מגבילה אותי. אני מרגישה שביום יום אני סוחבת על כתפי עולם שלם ואחר, ונפרד, וכואב- שאף אחד כמעט לא מבין, וכשעל זה נוספות בעיות אחרות, קשה לי פי כמה. אני מניחה שיעזור לי בעיקר לקרוא את הדיונים והמכתבים של אחרים, כי אני רוצה ללמוד מאנשים, ואני רוצה לחוות קצת חיים אחרים מחוץ להפרעה ואם תהיתם מדוע אני לא שמה את המכתב בפורום הפרעות אכילה, אז זה בגלל שאני רוצה ללמוד מאחרים, ואני רוצה ללמוד קצת מהחיים שמחוץ להפרעה, מהחיים הבריאים, או לפחות השונים, ומנסיון של אחרים. אין לי ממש כלים להלחם בה, או להתמודד עם החיים, אבל אני רוצה לנסות זהו, אני פשוט רוצה לחיות, להתחיל. לא יודעת מאיפה להתחיל, אבל ברגע זה אני מבטיחה לעצמי שאני מנסה (נראה אם אני אקיים) בכל מקרה, למישהו יש מתכון לאיך מרגישים טוב?
. אני אשמח! דניאל
נעים מאוד כולם, סליחה שאני מתערבת באמצע הבלאגן. נתחיל בזה שאני חולה באנורקסיה ובולמיה 3 שנים ואני בטיפול כמה חודשים, בינתיים הטיפול לא ממש עוזר, כרגע הוא כולל בעיקר שיחות עם דיאטנית והורים היסטריים שלא יודעים איך להתמודד עם העניין, ויוצא שאני לחוצה מכל הצדדים. הבנתי שהשינוי לא יבוא מהכיוון הזה, לפחות לא בזמן הקרוב. אף אחד שם לא ממש מקשיב לי, ובעיקר מטפלים בצד הפיזי, ובהרגלים, שהם בעצם ההגנה שלי, והנתיב בריחה שלי. כשאני בלי הגנה, קשה לי ורע לי יותר, והם לא ממש עוזרים. החלטתי שאני רוצה לחיות חיים אמיתיים, בלי מגבלות, וחוקים, רגשות אשם, צמצום של עצמי. אני לא ממש יודעת איך, אבל אני מוכרחה לנסות, על אף העובדה שאין בי הרבה כוח לזה כרגע, אני מאמינה שהכוח יגיע לאט לאט, כי ההפרעה הזאת לקחה מתוכי את כל טיפת הכוח והרצון לחיים בריאים. ההפרעה הזאת נורא מגבילה אותי. אני מרגישה שביום יום אני סוחבת על כתפי עולם שלם ואחר, ונפרד, וכואב- שאף אחד כמעט לא מבין, וכשעל זה נוספות בעיות אחרות, קשה לי פי כמה. אני מניחה שיעזור לי בעיקר לקרוא את הדיונים והמכתבים של אחרים, כי אני רוצה ללמוד מאנשים, ואני רוצה לחוות קצת חיים אחרים מחוץ להפרעה ואם תהיתם מדוע אני לא שמה את המכתב בפורום הפרעות אכילה, אז זה בגלל שאני רוצה ללמוד מאחרים, ואני רוצה ללמוד קצת מהחיים שמחוץ להפרעה, מהחיים הבריאים, או לפחות השונים, ומנסיון של אחרים. אין לי ממש כלים להלחם בה, או להתמודד עם החיים, אבל אני רוצה לנסות זהו, אני פשוט רוצה לחיות, להתחיל. לא יודעת מאיפה להתחיל, אבל ברגע זה אני מבטיחה לעצמי שאני מנסה (נראה אם אני אקיים) בכל מקרה, למישהו יש מתכון לאיך מרגישים טוב?
