שלום כולם

[יש פתח לתקוה]

שלום כולם

עירני פה לאחרונה, כל מיני שמות חדשים... שלא נדע. אצלנו: יום ככה יום ככה. אבל בגדול האיש כמעט לא מתפקד בתור הורה. (אם אני נעדרת שוכח לתת להם אוכל שוכח לדאוג לנקיון הבית, הילדים, הבית נראה כמו סדום ועמורה והילדים כמו ממחנה פליטים. היום בבוקר חזר למיטה לישון ולא היה אכפת לו שהילד לא הולך לבית ספר, עד שהמורה התקשר ואיים שהילד לא יקבל את התעודה... האיום כנראה עבד. כך שב10 שניהם הגיעו כל אחד למקומו. בחודש שעבר השיג בסך הכל 800 ש"ח כי החסיר יותר מדי ימים. איך אפשר לחיות ככה? ../images/Emo70.gifמחר יש לנו עירעור בביטוח לאומי../images/Emo70.gif כל מי שקורא, בבקשה תתפללו שנצליח. הפעם הכנתי מכתב, אמנם קצת מבולבל אבל עם טענות ועדויות על דברים שקרו. אם יש לכם טיפים, אז מחר עד 9-10 אני אהיה כאן, ואשמח לקרוא שירשור טיפים לפני עירעור בביטוח, מה להגיד, איך להגיד, להיות אסרטיבית או "מנומסת"? אפילו מה ללבוש... האם זה משנה??? יש לנו מכתב מאד חריף וברור מהפסיכיאטר, הפעם אני מביאה אותו ולא רק בדואר, מי יודע אם הם בכלל קיבלו וקראו אותו??? תחזיקו לנו אצבעות!!!!!!

 

[ד קובי]

היי פתח לתקוה ../images/Emo24.gif

אז ראשית בהצלחה מחר בערעור אני מחזיק לכם אצבעות ומאחל מכל הלב שהדברים יסתדרו לטובה... עיצה שלי אל תנסי לייפות את הדברים או להציג אותם בדרמתיות , פשוט היי את ותציגי את הדברים כמו שהם בצורה טבעית. אכן עירני כאן ואני שמח שהפורום פעיל, ולא רדום כמו שהיה... אחרי הכל זה המקום שלנו וחשוב שנשמור עליו כי כאן אנחנו יכולים לכתוב על הכל...

 

[לולי90]

בהצלחה!!!!

 

[יש פתח לתקוה]

הבן הגדול מלא כעסים

אמרתי לו שיקח מפתח כי לא יהיה אף אחד בבית, אז, אחרי בוקר של כעסים, בעצם התחיל כבר אתמול כשנגעו לו במצלמה, אמר לי שלא חוזר הביתה, שיהיה בלילה בבית קברות. הוא לא לקח איתו שום דבר מעורר חשד, אני חושבת שהוא רוצה להגיד כמה הוא כועס, ובאמת אני מבינה אותו. בשנה האחרונה התפקוד של בעלי , בתור הורה, הוא מתחת לכל ביקורת. יכול לשכוח להביא ילד מהמעון, או בבוקר להכנס למיטה ולא לקחת ילד לביה"ס, אם אני לא נמצאת בבית (לימודים או מחוייבות אחרת, בכל זאת, הכל כמובן עלי...) - הבית בכאוס מוחלט. אין ארוחות (למרות שיש אוכל במקרר, נגיש ומוכן) אין הגיינה (למרות שהכל נמצא בבית) והבן צריך פעם אחרי פעם למלא את התפקיד ההורי שאבא לא ממלא. לפעמים אני באפיסת כוחות, אני ממשיכה את החיים, ממשיכה בעקשנות לתפקד, לשנע את הבית, לא מוותרת...

 

[יש פתח לתקוה]

אגב, יידעתי את המורה שלו בהכרזה הדרמטית...

 

[אביבית תמיד]

מחזיקה לך אצבעות - בהצלחה

 

[sarit743]

בהצלחה בערעור

כל הכבוד לך על הכוחות ומי ייתן ותקבלי על כל מה שאת נותנת כפליים של שקט, נחת ורווחה.

 

[יש פתח לתקוה]

קיבלתי בנתיים סטירה לחי. (מהב"ל)

לא מהבעל... (חס וחלילה), מהב"ל.. הביטוח הלאומי. היה נורא. קודם כל חיכנו כמעט 3/4 שעה, נכנסנו, ישבו שלשה אנשים ושותקים. אחד אורטופד (?????????!!!!!!!!!!!) אחד רופא פנימאי (כבר שאלתי כאן פעם, מה זה אומר) ואחת פסיכיטרית. שותקים, כבר אמרתי? לא הבנו מה צריך לעשות, עד שהפנימאי, שהיה הכי אנושי, אמר שפשוט מחכים למזכירה. טוב, הגיעה המזכירה, התחלנו, הפסיכיאטרית שואלת שאלות שבעיקר מתייחסות לקשיי הקימה בבוקר, המזכירה רושמת, באמצע נזכרו ושאלו אם אני "בת זוגו".... כשנסיתי בסוף להוסיף כמה דברים המזכירה כל רגע קטעה אותי. היה לי קטע קשה שבכיתי, והיה לי קשה להתבטא, זה היה כשסיפרתי להם איך הבן שלי הקטן בלע את הכדורים לפני שנה והיינו מאושפזים 4 ימים. הוספתי כמה דברים על קשיי תפקוד, וכל רגע המזכירה: "טוב, הבנו", "כן", "יש עוד אנשים בתור, את צריכה לסיים"... לא נתנה לי להגיד את דברי, והמרגיז עוד יותר -לא רשמה שום עדות מדברי! הן המזכירה והן הפסיכיאטרית הביעו זילזול (!!!!!!) בפסיכיאטר שטיפל 10 שנים בבעלי!! ומכיר אותו לפני ולפנים, אמנם כבר שנתיים לא נמצא אצלו בטיפול עיקבי, פשוט כי אין מה לעשות לגבי שינוי תרופות, ומי כמוכם גם יודע מה זה שינוי תרופות.... כמה זה רגיש ובעייתי, וועוד ניסו להגיד שהפסיכיאטר לא יודע מה המצב, ומה האבחנה, ול א מספיק מקצועי כי אם המצב סטטי ולא טוב, אז למה לא שינה את התרופות. מה זה, שפעת?? חולים - לוקחים תרופה - נרפאים. איזה שטויות! אמרתי לרופאה שלא כל כך מהר משנים תרופה, ושהיא יודעת את זה. האמת, קצת כעסתי, הרופאים הממסדיים מטיפים מוסר לרופאים פרטיים שפי 1000 טובים מהם, בקיצור, יצאתי משם בהרגשה נאחס, מה גם ששכחתי לראות על מה מחתימים את בעלי, אולי שוב על עדות טיפשית שקשה לו לקום, והרי גם אם הוא קם כל התיפקוד שלו כל-כך לקוי!!!! טוב, יש לי עוד כמה שבועות (כמה?) להשאר במתח, אם קיבלו את העירעור או לא. אחרי זה... אם לא הולך... לבית משפט....!

 

[זריחה 2]

ובכל זאת

מציעה לך לא להתייאש,מכירה אישית מישהי,שבכל פעם שהיתה חוזרת משם, היתה לה אותה תחושה כמו שלך, לועגים לה,מזלזלים בה,בקיצור,נתנו לה להבין שהיא לא תצליח להעלות את אחוזי הנכות... הקשר בינינו נותק, אולם,לפני שנה שמעתי כי היא הצליחה בתביעתה וקבלה רטרואקטיבית על כל אותם שנים.... אל תתיאשי,זה לא קל,אך אם מגיע ,זה יהיה בסוף חיובי. בהצלחה.

 

[בשבושונית]

בהצלחה