שלום כולם
אני מבקשת לקבל את עזרתכם ברעיונות איך לעזור לגוזל (להזכירכם בת 12 וחצי) לפרוק מתח בעצבים, רגשות לא טובים, ושוב הרבה עצבים, באמצעים שלא יגרמו נזק לה או לסובבים אותה. בתחילה היא היתה גרמה לעצמה הקאות כצורה לפריקת דיכאון ועצבים, אחר כך היתה חותכת את עצמה, היו שני נסיונות התאבדות וכו'. היום היא מנסה מאוד מאוד מאוד לא לעשות דברים כאלו, מוצאת את עצמה זורקת בגדים מהארון ולאחר מכן מקפלת אותם שוב, צועקת על כל מי שמנסה להרגיע אותה, ומקללת בצורה כזו שאפילו הותיקים וה"חזקים" שבצוות ביה"ח לא מצליחים להשאר אדישים, לספוג ולא להגיב. היא לא מצליחה להחזיק את עצמה כדי לכתוב או לצייר או כל דבר שדורש שליטה עצמית. ברגע שהיא מתחילה זה כדור שלג ואי אפשר לעצור אותו והיא עצמה מבקשת עזרה מהמטפלת ואנשי הצוות בייה"ח לתת לה רעיונות איך להוציא "קריז" מבלי לפגוע בה ובסובבים אותה. בדר"כ אחרי התקפה כזו היא מתנצלת ומבקשת סליחה אמיתית, היא בדר"כ לא זוכרת מתי איבדה שליטה ומה קרה אחר כך. בתקופה האחרונה ניסו לבוא לקראתה והיא הוכנסה ל"יחידה הסגורה" רק למשך שעתיים שלוש על מנת להרגע. אבל שלשום היא כבר הוכנסה לשם, נקשרה למיטה וקיבלה זריקת הרגעה ותשאר שם כנראה תקופה. עכשיו היא נעימה רוב הזמן אבל מספיקה שטות קטנה כדי שהיא תוציא קללות שלא שמעתי מימי וזאת לאנשים שהיא אוהבת. לפני כחודש החל הליך של הפסקת הפריזמה שקיבלה והיום המינון מאוד נמוך וכמעט לא משמעותי, לעומת זאת מינון הדפלפט הוגבר משמעותית, אתמול הפסיקו לתת לה אותו עד ישיבה בנושא כי בבדיקת הדם נמצא שהוא מעל המינון המומלץ בדם. רוצים להמשיך עוד כשבועיים עם הדפלפט ובמקרה ולא תהיה התייצבות להחליף למייצב שאחר. איך מפסיקים את הקללות? איך מוציאים אגרסיות נוראיות כאלו בצורה נכונה? איך פותחים לה את העיניים בתהליך הנוראי הזה? זקוקה לעצותיכם ונסיונכם, אמא אוהבת.
אני מבקשת לקבל את עזרתכם ברעיונות איך לעזור לגוזל (להזכירכם בת 12 וחצי) לפרוק מתח בעצבים, רגשות לא טובים, ושוב הרבה עצבים, באמצעים שלא יגרמו נזק לה או לסובבים אותה. בתחילה היא היתה גרמה לעצמה הקאות כצורה לפריקת דיכאון ועצבים, אחר כך היתה חותכת את עצמה, היו שני נסיונות התאבדות וכו'. היום היא מנסה מאוד מאוד מאוד לא לעשות דברים כאלו, מוצאת את עצמה זורקת בגדים מהארון ולאחר מכן מקפלת אותם שוב, צועקת על כל מי שמנסה להרגיע אותה, ומקללת בצורה כזו שאפילו הותיקים וה"חזקים" שבצוות ביה"ח לא מצליחים להשאר אדישים, לספוג ולא להגיב. היא לא מצליחה להחזיק את עצמה כדי לכתוב או לצייר או כל דבר שדורש שליטה עצמית. ברגע שהיא מתחילה זה כדור שלג ואי אפשר לעצור אותו והיא עצמה מבקשת עזרה מהמטפלת ואנשי הצוות בייה"ח לתת לה רעיונות איך להוציא "קריז" מבלי לפגוע בה ובסובבים אותה. בדר"כ אחרי התקפה כזו היא מתנצלת ומבקשת סליחה אמיתית, היא בדר"כ לא זוכרת מתי איבדה שליטה ומה קרה אחר כך. בתקופה האחרונה ניסו לבוא לקראתה והיא הוכנסה ל"יחידה הסגורה" רק למשך שעתיים שלוש על מנת להרגע. אבל שלשום היא כבר הוכנסה לשם, נקשרה למיטה וקיבלה זריקת הרגעה ותשאר שם כנראה תקופה. עכשיו היא נעימה רוב הזמן אבל מספיקה שטות קטנה כדי שהיא תוציא קללות שלא שמעתי מימי וזאת לאנשים שהיא אוהבת. לפני כחודש החל הליך של הפסקת הפריזמה שקיבלה והיום המינון מאוד נמוך וכמעט לא משמעותי, לעומת זאת מינון הדפלפט הוגבר משמעותית, אתמול הפסיקו לתת לה אותו עד ישיבה בנושא כי בבדיקת הדם נמצא שהוא מעל המינון המומלץ בדם. רוצים להמשיך עוד כשבועיים עם הדפלפט ובמקרה ולא תהיה התייצבות להחליף למייצב שאחר. איך מפסיקים את הקללות? איך מוציאים אגרסיות נוראיות כאלו בצורה נכונה? איך פותחים לה את העיניים בתהליך הנוראי הזה? זקוקה לעצותיכם ונסיונכם, אמא אוהבת.