באמת חששתי מזה...
היתה לי איזה הרגשה אולי תחשוב שהתכוונתי שאתה הוא זה שמסלף את התורה או טוען שהקב"ה אינו רחמן. וברור שלא אליך התכוונתי, וברור שלשאול או לא לדעת זה לא לסלף את התורה או לטעון שהקב"ה אינו רחמן. להיפך - לשאול ולבטא מה שחושבים במטרה לברר את האמת זה לבקש את הקב"ה, לבקש לדעת אותו - זה לקדש את שמו! לכן השתדלתי לנסח ולהסביר, אבל לא יותר מידי, כי אני שונאת שאני מאריכה בהסברים, ובסוף בטח אין לאנשים כוח לקרוא הכל... אלו שהתכוונתי שהם האכזריים זה מי שיודע את התורה ובקור רוח כופר בה וטוען שהקב"ה אכזר, או מטעמי נוחיות מסרב לקבל את האמת ומתעלם מכך שהוא לא יכול להבין את הקב"ה ולמתוח עליו ביקורת... כמו טומי לפיד, למשל, וכל הארגונים האלה שמפיצים כפירה למרות שהם יודעים היטב מדוע הדת מחזיקה בדעות מסוימות. אין שום פסול בכך שתחשוב שאנו לא מפרשים נכון. כולנו מחפשים ומבררים את האמת, וכולנו עשויים לטעות בדרך. בחיפוש ובבירור שלך אתה חייב להקשיב לקול הפנימי שלך, ואינך צריך לקבל מה שאתה שומע מאנשים אם זה לא מסתדר לך עם הקול הפנימי שלך, אלא להמשיך ולברר! גם אני לפעמים לא מקבלת דברים שאני שומעת אפילו מרבנים גדולים ומוסמכים ביותר, כאשר הם מסגננים את הרצאותיהם בצורה שהלב שלי מתנגד אליה, ואז לא טוב בשבילי לקבל את הדברים כאמת, כי זה מערער את יסוד ידיעת האמת הפנימית שלי. ולכן במקרים כאלה אני לא מקבלת מהם, ופונה ללמוד אותם דברים בדיוק מהרצאות אחרות, שבהם סגנון הדברים מתיישב עם החשיבה והמושגים שלי. כך שגם כשהדברים אמת - לסגנון ולצורת ההתבטאות והחשיבה יש תפקיד חשוב מאוד, ואין לוותר על קבלת האמת בצורה ובמושגים שמתאימים לך.