4/11/07 (בשעה לא מוגדרת של לפנות בוקר)
אני במרפסת בדירה שלנו, מביט בגינה הקטנה שסידרנו לעצמנו במרפסת ומבחין בלהקת נמלים שמנסה להוציא חרק מת שנתקע מעל הצמחים. מתעניין ומסתקרן מתי הם יוכלו להוציא אותו, אני רואה שהן משתדלות ללא הפסקה, עיניי מביאות לי את המידע למוח כי הנמלה היא חרוצה, לא מוותרת, תמיד תתמיד במטרה, לעולם לא תחזור לביתה בלי עצם בידה. אני כותב את מה שאני רואה וחושב. בזמן הזה, אני חושב על POKY, החבר שלי. לפעמים הייתי רוצה להתחיל הכל מההתחלה אך אי אפשר להחזיר את השעון אחורה. ישנן השפעות רבות שמשפיעות בטירוף עלינו. כגון התקשורת, הבדלי התרבויות, העבודה, ובגדול ההשפעה הגדולה לרעה, לדעתי היא אני, עצמי ואנוכי. אני מרגיש כך כי מאז שנהייתי חבר שלו, עולמי התהפך לשמחה, ידעתי אושר וחיוך. עזבתי ארצה עקב בעיות כלכליות בעסקים שלי בבנגקוק, לכן הוריי דרשו שאחזור ואני בלית ברירה חזרתי. לי ול-POKY כאב מאוד נושא הפרידה. לא קיבלנו את זה שנפרדנו ושלא נתראה שוב. לכן, עשיתי הכל כדי להחזיק את האהבה שלי עם POKY. זה היה צעד שהשפיע עליי בכל המובנים כי מאז, אני חושב, שהתחלתי לאבד את עצמי. יצאתי מהארון בפניי הוריי, שהיה מאוד קשה וכואב, גם מפני חבריי. עבדתי והרווחתי כסף שהספיק לכרטיס טיסה והקמת העתיד שלי ושל POKY, העתיד לאהבתנו, שהייתה כה חשובה לנו. לא רצינו לאבד אותה. הפגישה הראשונה שלנו הייתה כה מיוחדת שלעולם לא אשכח אותה. הקמנו עסק והיינו מאוד גאים בעצמנו כי עשינו את מה שבאמת הרגשנו שעלינו לעשות - להציל את האהבה שלנו ולהקים עתיד לאהבה שלנו. העסק הוקם בבית המשפחה שלו, שנמצא באמצע שום מקום, באמצע טבע פראי, שבו אין כמעט שום דבר, היה משעמם. בגלל השיעמום, זה שינה אותי המון בהרבה הספקטים. לא הרגשתי שזה היה אני, עצמי ואנוכי. לא הבנתי מה קורה לי, הוצאתי את עצביי על POKY, כמעט על כל דבר, שזאת הייתה לגמרי טעות. כי הוא הבין שזה DORY האמיתי (בעוד שאני רואה את עצמי כלא "DORY", כאב לי). עברו 5 חודשים, משפחתי הזמינה אותי לביקור ראשון בארץ לכבוד החגים. זאת הייתה תקופה מאוד קשה, כי רציתי להיות עם POKY בו זמנית, התקשרתי אליו בצורה מטורפת למרות התקשורת. רציתי שמשפחתי תכיר בו ואותו וגם חבריי (אך עליי לתת זמן להורים). מצד שני, רציתי ליהנות עם חבריי לאן שהם הלכו, אך POKY הרס לי את המצב רוח בכל פעם. בסופו של דבר כשהוריד לי את המצב רוח לגמרי לדרגה הכי נמוכה, הוא נהנה עם החברים שלו. כבר התחלתי להיות מבולבל לגמרי, אני ממש לא ידעתי מה לעשות. חזרתי לזרועותיו של POKY לאחר חודש וחצי של געגועים, ירדתי לשפל של אישיות. התחלתי לשנוא את עצמי, לא מכיר את עצמי, לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי אפילו, התחלתי לקנא בPOKY, ראיתי שהוא חזר לעשן, זה עיצבן אותי בטירוף, גיליתי שהוא שכב עם לקוחות בעבודה שלו (בלית ברירה) לאחר שהוא אמר לי שלא יעשה זאת (עוד לפני שטסתי לביקור בארץ), אני בכל מקרה ידעתי את זה אבל הבלגתי, הרגשתי שאני טיפש, הרגשתי שאני הולך ליפול לתהום שלא אוכל לצאת ממנו בסופו של דבר. POKY ממש מטורף על סקס, הוא גולש באתרי סקס שמציעים סרטוני פורנו גייז, אתרי היכרויות בין גברים, מתכתב עם בחורים במסן. אני לא אוהב את זה למרות שהוא לא נפגש איתם, אני קנאי יותר. כואב לי ואני לא יכול יותר. שלשום כתבתי הכל מהלב בקצרה על דף כדי לדבר עם POKY. הוא לא מסתכל עליי בזמנים קריטים כמו אלה בעיניים כשאני מדבר, הוא היה עסוק בסידורי הבגדים. כשסיימתי לדבר, הוא לא הגיב, רק אמר שהוא רוצה לישון, לקח סיגריה. אני מרוב עצבים או עצב, לא ידעתי מה הרגשתי קודם או בכלל מה הרגשתי. בסוף גיליתי שזה היה עצב, סבל. התחלתי להזיל דמעות, לא הרבה אך הן היו עם הרבה כאב וסבל שלא נגמר. POKY ראה אותי בוכה ודיברנו כאן, איפה שאני כותב עכשיו, במרפסת. הוא עישן, אמרתי לו את מה שבאמת הרגשתי, אמרתי כי אני ממש לא רואה חתונה בכלל בינינו בעתיד. הוא ענה כי הוא חושב את הגרוע יותר מזה, שהוא לא רואה עתיד בכלל בינינו, כמובן אם אני אמשיך ככה. להתלונן כל הזמן. הוא אמר שאני מתלונן כל הזמן, למה לא לשתוק טיפה. אני מצטער אני לא טיפוס כזה. אני טיפוס שמוציא הכל ואם לא, הכל מתפוצץ, והוא טיפוס שלא אומר כלום, רק לעיתים רחוקות. כאן באה המחשבה שאולי זה ייגמר בקרוב (מעולם לא הגעתי למחשבה הזאת). אני ממש לא מוכן לזה, אני אוהב אותו מאוד. לא ידעתי אהבה גדולה יותר מזאת למרות שזאת האהבה הראשונה והאמיתית ביותר שחוויתי בחיי. אם באמת זה ייגמר, איכנס באמת לתחתית שפל בחיי ויהיה לי מאוד קשה לשקם את עצמי. לי באמת אין הכוחות להיות מוכן לזה, כי אני לא מקבל את זה. הוא בעצמו אמר ששום דבר לא בטוח בחיים - והוא צודק ב-100 אחוזים. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי אפילו במצב כזה, כואב לי. אפילו ראיתי סרט על משהו דומה למה שאנחנו עוברים והסוף היה רע, כמובן. אני, כמובן, משתדל לומר ולהפנים לעצמי כי זה בסה"כ סרט! מאז השיחה שלי עם POKY, אמרתי לעצמי פשוט לשתוק! אני מעדיף לא להרע את המערכת יחסים. מקווה שהכל יהיה ושהכל באמת בסדר גם עכשיו, כי עכשיו באמת בא לי לבכות את הנשמה שלי! זאת הפעם הראשונה שאני לא רוצה לבכות בסביבת POKY, אלא עם עצמי.
אם תרצה שאמשיך עם זה, אשמח לשלוח את של ה5.11