שלום חמודים...

היחצן20

New member
שלום חמודים...

אני לא מפרסם את שמי מחשש שאנשים שמכירים אותי יגלו אותי. לכן אשתמש בשמי הבדוי, DORY. גם לא אפרסם איפה אני נמצא כעת. אני מ4.11 התחלתי לכתוב על מחברת את כל מה שעובר עליי... זה עזר לי יחסית אך הייתי זקוק גם לשמוע עצות/דעות, דבר שמחברת לא יכולה להעניק לכן אשמח שפורום זה יעניק לי זאת. היום אשלח את מה שכתבתי ב4.11 ומחר אשלח את של 5.11 וכן הלאה. עם הפרש של יומיים. וזה באמת תלוי אם אני אוהב ומרגיש בנוח עם התגובות שלכם. לפני שאפתח את המחברת ואעתיק, אני רוצה שתדעו, כי כמו שכולכם עברתם, גם אני עובר חיים לא קלים (אך אני מודע שיש אנשים אחרים שעוברים חיים גרועים יותר, כמו אנשים בלי ידיים ורגליים, שאין להם אוכל וכו' - זה הדבר היחידי שמרגיע אותי. למרות זאת, אני תמיד שואף לשלמות, לטוב ביותר, אני בטוח שכל אחד גם ככה. נכון שאין כזה דבר מושלם אבל לפחות כמה שיותר, וזה רק בשביל להרגיש טוב יותר עם עצמי). אם יש לכם שאלות, לא משנה מה - זכותי לענות על שאלה שמתאימה לי, ושאלה שלא תתאים לי אענה בשלילה. אם אתם מתנגדים למקום עבודה (בהמשך אתם תבינו) - בבקשה אל תגידו לי את זה, תמנעו מזה בבקשה. אודה לכם רבות.
 

היחצן20

New member
4/11/07 (בשעה לא מוגדרת של לפנות בוקר)

אני במרפסת בדירה שלנו, מביט בגינה הקטנה שסידרנו לעצמנו במרפסת ומבחין בלהקת נמלים שמנסה להוציא חרק מת שנתקע מעל הצמחים. מתעניין ומסתקרן מתי הם יוכלו להוציא אותו, אני רואה שהן משתדלות ללא הפסקה, עיניי מביאות לי את המידע למוח כי הנמלה היא חרוצה, לא מוותרת, תמיד תתמיד במטרה, לעולם לא תחזור לביתה בלי עצם בידה. אני כותב את מה שאני רואה וחושב. בזמן הזה, אני חושב על POKY, החבר שלי. לפעמים הייתי רוצה להתחיל הכל מההתחלה אך אי אפשר להחזיר את השעון אחורה. ישנן השפעות רבות שמשפיעות בטירוף עלינו. כגון התקשורת, הבדלי התרבויות, העבודה, ובגדול ההשפעה הגדולה לרעה, לדעתי היא אני, עצמי ואנוכי. אני מרגיש כך כי מאז שנהייתי חבר שלו, עולמי התהפך לשמחה, ידעתי אושר וחיוך. עזבתי ארצה עקב בעיות כלכליות בעסקים שלי בבנגקוק, לכן הוריי דרשו שאחזור ואני בלית ברירה חזרתי. לי ול-POKY כאב מאוד נושא הפרידה. לא קיבלנו את זה שנפרדנו ושלא נתראה שוב. לכן, עשיתי הכל כדי להחזיק את האהבה שלי עם POKY. זה היה צעד שהשפיע עליי בכל המובנים כי מאז, אני חושב, שהתחלתי לאבד את עצמי. יצאתי מהארון בפניי הוריי, שהיה מאוד קשה וכואב, גם מפני חבריי. עבדתי והרווחתי כסף שהספיק לכרטיס טיסה והקמת העתיד שלי ושל POKY, העתיד לאהבתנו, שהייתה כה חשובה לנו. לא רצינו לאבד אותה. הפגישה הראשונה שלנו הייתה כה מיוחדת שלעולם לא אשכח אותה. הקמנו עסק והיינו מאוד גאים בעצמנו כי עשינו את מה שבאמת הרגשנו שעלינו לעשות - להציל את האהבה שלנו ולהקים עתיד לאהבה שלנו. העסק הוקם בבית המשפחה שלו, שנמצא באמצע שום מקום, באמצע טבע פראי, שבו אין כמעט שום דבר, היה משעמם. בגלל השיעמום, זה שינה אותי המון בהרבה הספקטים. לא הרגשתי שזה היה אני, עצמי ואנוכי. לא הבנתי מה קורה לי, הוצאתי את עצביי על POKY, כמעט על כל דבר, שזאת הייתה לגמרי טעות. כי הוא הבין שזה DORY האמיתי (בעוד שאני רואה את עצמי כלא "DORY", כאב לי). עברו 5 חודשים, משפחתי הזמינה אותי לביקור ראשון בארץ לכבוד החגים. זאת הייתה תקופה מאוד קשה, כי רציתי להיות עם POKY בו זמנית, התקשרתי אליו בצורה מטורפת למרות התקשורת. רציתי שמשפחתי תכיר בו ואותו וגם חבריי (אך עליי לתת זמן להורים). מצד שני, רציתי ליהנות עם חבריי לאן שהם הלכו, אך POKY הרס לי את המצב רוח בכל פעם. בסופו של דבר כשהוריד לי את המצב רוח לגמרי לדרגה הכי נמוכה, הוא נהנה עם החברים שלו. כבר התחלתי להיות מבולבל לגמרי, אני ממש לא ידעתי מה לעשות. חזרתי לזרועותיו של POKY לאחר חודש וחצי של געגועים, ירדתי לשפל של אישיות. התחלתי לשנוא את עצמי, לא מכיר את עצמי, לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי אפילו, התחלתי לקנא בPOKY, ראיתי שהוא חזר לעשן, זה עיצבן אותי בטירוף, גיליתי שהוא שכב עם לקוחות בעבודה שלו (בלית ברירה) לאחר שהוא אמר לי שלא יעשה זאת (עוד לפני שטסתי לביקור בארץ), אני בכל מקרה ידעתי את זה אבל הבלגתי, הרגשתי שאני טיפש, הרגשתי שאני הולך ליפול לתהום שלא אוכל לצאת ממנו בסופו של דבר. POKY ממש מטורף על סקס, הוא גולש באתרי סקס שמציעים סרטוני פורנו גייז, אתרי היכרויות בין גברים, מתכתב עם בחורים במסן. אני לא אוהב את זה למרות שהוא לא נפגש איתם, אני קנאי יותר. כואב לי ואני לא יכול יותר. שלשום כתבתי הכל מהלב בקצרה על דף כדי לדבר עם POKY. הוא לא מסתכל עליי בזמנים קריטים כמו אלה בעיניים כשאני מדבר, הוא היה עסוק בסידורי הבגדים. כשסיימתי לדבר, הוא לא הגיב, רק אמר שהוא רוצה לישון, לקח סיגריה. אני מרוב עצבים או עצב, לא ידעתי מה הרגשתי קודם או בכלל מה הרגשתי. בסוף גיליתי שזה היה עצב, סבל. התחלתי להזיל דמעות, לא הרבה אך הן היו עם הרבה כאב וסבל שלא נגמר. POKY ראה אותי בוכה ודיברנו כאן, איפה שאני כותב עכשיו, במרפסת. הוא עישן, אמרתי לו את מה שבאמת הרגשתי, אמרתי כי אני ממש לא רואה חתונה בכלל בינינו בעתיד. הוא ענה כי הוא חושב את הגרוע יותר מזה, שהוא לא רואה עתיד בכלל בינינו, כמובן אם אני אמשיך ככה. להתלונן כל הזמן. הוא אמר שאני מתלונן כל הזמן, למה לא לשתוק טיפה. אני מצטער אני לא טיפוס כזה. אני טיפוס שמוציא הכל ואם לא, הכל מתפוצץ, והוא טיפוס שלא אומר כלום, רק לעיתים רחוקות. כאן באה המחשבה שאולי זה ייגמר בקרוב (מעולם לא הגעתי למחשבה הזאת). אני ממש לא מוכן לזה, אני אוהב אותו מאוד. לא ידעתי אהבה גדולה יותר מזאת למרות שזאת האהבה הראשונה והאמיתית ביותר שחוויתי בחיי. אם באמת זה ייגמר, איכנס באמת לתחתית שפל בחיי ויהיה לי מאוד קשה לשקם את עצמי. לי באמת אין הכוחות להיות מוכן לזה, כי אני לא מקבל את זה. הוא בעצמו אמר ששום דבר לא בטוח בחיים - והוא צודק ב-100 אחוזים. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי אפילו במצב כזה, כואב לי. אפילו ראיתי סרט על משהו דומה למה שאנחנו עוברים והסוף היה רע, כמובן. אני, כמובן, משתדל לומר ולהפנים לעצמי כי זה בסה"כ סרט! מאז השיחה שלי עם POKY, אמרתי לעצמי פשוט לשתוק! אני מעדיף לא להרע את המערכת יחסים. מקווה שהכל יהיה ושהכל באמת בסדר גם עכשיו, כי עכשיו באמת בא לי לבכות את הנשמה שלי! זאת הפעם הראשונה שאני לא רוצה לבכות בסביבת POKY, אלא עם עצמי.
 

היחצן20

New member
4/11/07, 16:51

אני נמצא כעת במקום עבודתו של POKY. רבים מהעובדים לא באו, אין לי מושג למה, לדעתי זה טוב, כי גדלים הסיכויים שלקוחות יבחרו בPOKY ובי. עובדה שממש לפני 10 דקות, לקוח בחר בו. כעת, הוא עושה את העבודה שלו. בלילה הקודם של היום, לאחר שכתבתי במרפסת, לאחר שהוצאתי את כל רגשותיי על המחברת. POKY ואני דיברנו ארוכות, דיברנו על העבודה, על הכסף. משום שלאחרונה אין הרבה לקוחות שבאים למקום עבודתו וזה לא ריווחי ומצד שני אני רוצה להישאר כי לפחות יהיה לי מה לעשות במקום להישאר בחדרי ולהשתגע, במקום אחר לא יהיה לי על מי לסמוך כי יכולים להסגיר תוך שנייה. רק על הבוס של מקום עבודתו, אני יכול לסמוך. אין אפשרות אחרת. אבל משום שאין הרבה לקוחות, POKY חשב שיעבור למקום עבודה אחר, שם ירוויח פי 2-3. אבל מה יהיה איתי? לכן אמר לי שעדיף לנו להישאר במקום העבודה הנוכחי. שמחתי מאוד שהוא אמר את זה. אבל אמרתי שעוד נחשוב על זה, כי אנחנו צריכים יותר כסף. הוא שינה את הנושא אל נושא המשפחה שלו. הוא דיבר על אבא שלו, שהוא היכה אותו בכל הזדמנות, היה מאוד מפחיד לשמוע זאת מפיו, למזלי ולמזלו הוא לא כמו אביו. הופתעתי לשמוע זאת כי פגשתי את אביו והיכרתי אותו למרות חוסר התקשורת בינינו. הוא בנאדם בעצמו כמו שהוא אבל אלים כמו שPOKY תיאר, בחיים לא תיארתי לעצמי שהוא כזה. כאב לי הלב כשהוא סיפר לי את רוב הסיפורים. הוא ביקש ממני סיגריה כי לא מצא את הסיגריות שזרקתי, אמרתי שאני לא מתכוון להביא לו חלקיק סיגריה אפילו. הוא התחיל להיות עצבני בצחוק, התחיל להשתגע כמו ילד כי רצה שמשהו ירגיע את הגוף שלו. ניסיתי להרגיע אותו. הסברתי לו שאני לא אוהב את זה שהוא מעשן, אפילו לא סיגריה אחת. כי אני שונא את אבא שלי על זה שהוא מעשן. אמרתי לו שאני מרגיש כי נכשלתי אם אני נותן לPOKY לעשן, בדיוק לאחר כמו עם אבא שלי. אמרתי וציינתי כי כדאי שיחשוב עליי לפני שהוא מעשן, שיכבד אותי, ויותר לא חזרתי על זה. כשהגיע הצהריים הוא מצא סיגריה על רצפת המרפסת ואמרתי לו שלא ייעז והוא התחנן. לא הוספתי מילה. באמת נכשלתי. הוא הניח על המיטה את הסיגריה, יצא מהחדר, החבאתי את הסיגריה בכיס הג'ינס שאני לבשתי באותו רגע. הוא חזר לחדר וראיתי אותו משתגע אחרי חיפושי הסיגריה ואמרתי לו ברחמים שהוא מסכן, מחפש אחרי הסיגריה. כשיצאנו החוצה, מחוץ לבניין, החזרתי לו את הסיגריה שהחבאתי בכיסי, כדי שלא יבקש מTACO, חבר שלנו שיצא גם איתנו. לא הרגשתי טוב עם זה אבל רציתי שהוא ירגיש טוב עם זה איכשהו, שהוא יכול לסמוך גם עליי. נזכרתי שבלילה POKY ראה את המחברת שאני כותב עליה את רגשותיי, ושאל אותי מה אני כותב בה. אמרתי שאני כותב בה מחשבות על הכל, כולל אותו. שבמקום לספר לו ולהתלונן, אני מוציא את התלונות והכל על המחברת. POKY אמר לי - אבל למה, הרי עכשיו הכל בסדר בינינו. שמחתי!
 

הת1תח

New member
אחי,אתה ממש אמיץ....

היי, קודם כל רציתי להגיד שזה יפה שיצאת מהארו מול הוריך וחבריך כי זה לדעתי דבר שקשה מאוד לעשות כי את האמת גם לי יש סוד(לא שאני הומו,סוד אחר)שאני מתבייש לספר להוריי ובגלל זה אני מנסה להיגמל ממנו ולא לעשותו בכלל...וחוץ מזה זה יפה שאתה מוציא את כל רגשותייך ביומן עליך ועל החבר שלך ועל כולם.ולדעתי צריך המון אומץ גם בשביל לספר סוד שממש קשה לספר(כמו יציאה מהארון)וגם זה ממש פתיחות מצידך שהראית את מה שכתבת ביומנך האישי. ואתה ממש צדקתבזה שלא הבאת לו את הסיגריה זה מראה על חוזק מצידך ועל אומץ וגם זה שאתה דואג לבריאות חברך מה שכתבת מתוך היומן ממש ריגש אותי..
 

היחצן20

New member
וואו, אני אהבתי את התגובה שלך

תודה רבה רבה רבה!!! :) אם תרצה שאמשיך עם זה, אשמח לשלוח את של ה5.11
 

resputin

New member
הממ, אוקיי, כמה דברים.

על אף שזה נחמד לנהל יומן, להעתיק דברים כאלה לאינטרנט לא תמיד יעיל מכיוון ואנחנו לא מכירים את הנפשות הפועלות ולא עושים את הקישוריות, כפי שאתה עושה בראש, כי אין לנו ידע קודם להתבסס עליו. ישנם חורים גדולים בסיפור (כמו מה סוג העבודה של החבר שלך, למה זה "לא היה נמנע" שהוא ישכב עם לקוחות וכו') שבתור צופים מהצד, ללא הסבר, פשוט לא יודעים איך להגיב או איך להתייחס לבעיה מסויימת. אומנם, באשר ל"מקום העבודה" (אני אניח שזה קשור בפורנוגרפיה או עולם הסקס בצורה כזאת או אחרת, ליווי ללא חובה בסקס וכו') ואולי ההערה הכי מדוייקת; אתה צריך לשמור על רלוונטיות, להציג לנו נניח חלק מהיומן, או רשומה שלמה ביומן ושאלות מנחות. אנחנו לא יודעים מה אתה מנסה לומר לנו, אנחנו לא יודעים למה אתה מתכוון. וסתם, תגובה כצופה וחוקי בסיס של אינטרנט: אל תנחה אנשים, כי זה פשוט יהיה מיותר. אנשים יכתבו במילא מה שתרצה, או לא תרצה לקרוא. זה בהחלט לגיטימי שלא תתייחס לדברים מסויימים ושלא תענה לדברים מסויימים, אף אחד לא יאנוס אותך ללספר דברים שאתה לא רוצה, אך אתה גם צריך לעשות חושבים אם הדברים שאתה לא מספר פוגמים בתמונה הכללית.
 

resputin

New member
אתה! נעלמת לי (שם).

אתה תמיד מוזמן לשלוח עוד הודעה :)
 
למעלה