שלום, חדשה פה,

[קרן אור של בוקר]

שלום, חדשה פה,

רוצה להתיעץ איתכם. יש לי בן בגיל שנתיים וחצי בערך, אני אם חד הורית כשנה וחצי (ז"א הילד לא כלכך חווה את אביו ואותי כזוג, הוא היה בן שנה כשנפרדנו). הבעיה היא.... שהוא נורא דואג לי! ז"א כל דבר קטן (כאב, פציעה, תלונה) שלי הוא ממש דואג. האם זה נורמלי? מה אפשר לעשות?

 

[נקלעת למטרה]

הילד דואג?

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

נורמלי לחלוטין!! - אל תדאגי.

המשפחות חד הוריות, במיוחד כשיש רק ילד אחד, ועוד יותר אם אין משפחה רחבה גדולה ותומכת מסביב, את כל מה שיש לילד. אם לך קורה משהו - הוא לבד!! מה עושים? מתחילים עם להבין את הסיבה, ממשיכים עם תשדורת שתשרה עליו ביטחון. חכי שהוא ירצה ללכת לעבוד להביא כסף הביתה גם זה מגיע כשאין... לצערי, אני לא ממש יכולה לךומר לך שזה עובר, כי זה הגיוני שיהיה. אבל... אם זה נורא חמור, תני לו Red Chastnut - תמצית פרחי באך קני בקבוקון ושימי לו 2-4 טיפות בבקבוק השתיה הקרה שלו (רצוי במים) זה קצת ירגיע את העניין - במיוחד אם תתמידי לאורך זמן. כמובן שאפשר ללכת לטיפול בפרחי באך ושמטפל מוסמך יתאים בקבוק - גם למטרות אחרות

 

[נקלעת למטרה]

הילד בן שנתיים וחצי!!!

נראה לי שאת מעבירה לו מסרים של פחד ודאגה.... ולא - זה לא נראה נורמאלי.... אם היה מדובר בילד בגיל ההתבגרות אז זה משהו אחר

 

[מיס קוקי]

נקלעת

אני דווקא חושבת שזה נורמאלי,כל עוד זה בגבולות הסביר,גם הילדה שלי כל פעם שיש לי פצע או שאני חולה,באה מלטפת,שואלת אם כואב.היא בסך הכל מייסמת את מה שהיא למדה,הריי כל פעם שלה כואב אני דואגת,אז כשלי כואב היא עושה אותו דבר,כל עוד מדובר בדאגה ואמפטיה ולא בחרדה אובססיבית זה נראה לי סביר בהחלט

 

[נקלעת למטרה]

אבל

במקרה שתואר כאן מדובר בדאגה לכל דבר קטן... כאב תלונה וכו' - אולי רצוי היה שלא לחשוף את הילד למכאובים או לפחות לדלל את המינון באזניו

 

[dudumagic]

איזה מצחיק זה כי ...

הילד שלי בן שנה ואם אני שם יד על הפנים ועושה כאילו אני בוכה אז הוא מתחיל לעשות פרצוף עצוב ואם אני עדיין ממשיך הוא מתחיל לבכות נראה לי ייצא לי ילד רגשן חחחחחחחח אחחח אני אוהב לעשות לו את זה סתםםםםםםםםםםםםם הוא כזה חמוד שהוא דואג לי

 

[קרן אור של בוקר]

אותי זה דווקא מדאיג.

אם אני מטפסת על עץ - וקוראת לו לבוא איתי, הוא מייד אומר לי "אמא, רדי משם" אוףףףף... פולני קטן

 

[מיס קוקי]

בזה אני מסכימה

אין שום צורך לחשוף את הילד למכאובים ולתסכולים שלנו ובאופן כללי רצוי לשדר לו שאף על פי ולמרות הכל החיים טובים והחיוך על הפנים,ובכלל בכל מקרה לדלל את הדרמה בחיים למינימום האפשרי.

 

[אiסי]

../images/Emo45.gif

 

[s h o o s h a]

ילד דאגן

ילדים דאגנים הם נורמאלים לחלוטין והדאגנות היתרה אינם נחלת ילדים להורים פרודים אלא לילדים בכלל. הם מחקים אותנו. כשילד נופל ומקבל מכה בברך מייד אנו עוצרים את כל העולם כדי לוודא שהכל בסדר, מטפלים ומנחמים אותו בכל דרך שידועה ונראית לנו. מכאן שכאשר הילד רואה/ שומע כי אחד מהוריו מרגיש לו טוב, ותהא הסיבה אשר תהא, הוא 'מחזיר' לנו באותה מטבע של דאגה וניסיון להפחית את כמות/ עצמת הכאב. לא מצריך דאגה מיוחדת, לדעתי. יום טוב