שלום..חדשה כאן..

[מומין2]

שלום..חדשה כאן..

אני בת 18 וסובלת מפיברומיאלגיה כבר די הרבה זמן אבל איבחנו את זה אצלי רק לפני כמה חודשים.. תמיד תהיתי למה אני תמיד מתעייפת כל כך מהר אפילו מלעלות מדרגות אני צריכה לנוח.. טוב לדעת שיש אנשים שיבינו את הכאב שלי..שאר הסובבים אותי חושבים שזה סתם משו ואני בסך הכל עצלנית.. איך מסבירים להם שזה לא כך? ואפשר להירפא מהמחלה הזו?

 

[UNIVERS1]

שלום מומינית ../images/Emo13.gif

אני משוכנעת שאין צורך להסביר את תחושותיך לאנשים שלא מגלים רצון להבין או יותר נכון להתאמץ להבין. ספרי את תחושותיך לאלה שמביעים נכונות להקשיב, לעזור ולהבין, מהם תקבלי תמיכה ועידוד, ויש המון כאלה! אני חושבת שכאן זה המקום

המשיכי לכתוב ותרגישי טוב!

סימה

 

[מומין2]

../images/Emo140.gifתודה.

אני שמחה שמבינים אותי..אף אחד לא מבין עד כמה אני סובלת ושזה באמת קשה לתפקד כמו שצריך עם הכאבים האלה.. אני קראתי קצת על המחלה הזו ובמקרים רבים הבנתי שהיא מלווית לחרדה ודיכאון..מוזר שגם אני סובלת מחרדה ודיכאון.. בכל אופן..יש עצות איך מקלים על זה?

 

[UNIVERS1]

../images/Emo13.gif ../images/Emo13.gif זאת שוב אני!

אני חושבת שיש דרכים רבות "לגרש" חרדות (לפחות לנסות). את יכולה לחשוב אלו תחביבים יכולים להעסיק אותך בזמנך הפנוי, מה ממלא את רוחך ומה את אוהבת לעשות. דוגמא אישית: בעלי אוהב לטפח את גינתנו, לדוג בים וזה מעסיק אותו ומעט (לעיתים באופן ניכר) מסיח את דעתו מהכאבים

. כל אחד, אני מניחה, מוצא את דרכו והיא הנכונה ביותר....

באהבה סימה

 

[מומין2]

הבעהי היא שתמיד שאני עוסקת במשו

כואב לי..בשלב מסוים אני כבר לא מסוגלת..אם זה לשבת ולקרוא ספר או אם זה סתם לכתוב.. אממ..התכוונתי יותר עצות לגבי הטווח הארוך אם אפשר להקל את הסימפטומים..

 

[UNIVERS1]

מומינית ../images/Emo13.gif על פי מה שכתבו כאן ...

על פי מה שכתבו כאן אנשים, מתוך ניסיונם, אני נוטה לחשוב שהידרותרפיה יכולה לסייע וגם דיקור סיני תרגישי טוב מומינית יקרה! סימה

 

[פיה על קביים]

הי מומינית

ברוכה הבאה. מצטערת לשמוע שאובחנת, אבל לפחות עכשיו את יודעת מה זו העייפות הארורה הזאת והכאבים המטורפים. אני בגילך, חולה כבר כמעט 4 שנים ומאובחנת קצת פחות, ככה שאם יש לך שאלות או בא לך לדבר, כולי שלך.

 

[מומין2]

תודה

נראה לי שאני סובלח מזה לא מעט שנים..תמיד בטיולים אני הייתי אחרונה והיה לי קשה וקשה לי לקום בבוקר..איך החברות שלך מקבלות את זה?כאילו,מבינים שבאמת יש לך בעיה?

 

[פיה על קביים]

סליחה שלקח לי הרבה זמן לעי\נות....

בקשר לחברים, יצאתי עם המון מזל. כולם מבינים ותומכים. נכון, הרבה פעמים עושים לי קטעים של "אוי, נו, את שוב עייפה" או כל מיני כאלה שדי מורידים את המצברוח. אבל קשה לאנשים מבחוץ להבין לחלוטין מה עובר עלינו. בסך הכל הם משתדלים לתמוך ולעזור כמה שהם יכולים. ובטיולים... חח מכיתה ז' לא הלכתי במסלול, למרות שהפיברו הופיע בכיתה ט'. פשוט היה לי תמיד מזל נאחס של לקבל חום 39 מעלות ביום הראשון של הטיול, ולבלות את כולו באוטובוס.... את יותר ממוזמנת לקפוץ לקומונה, שם תמצאי עוד חבר'ה צעירים פחות או יותר