שלום חברי
שלום חברי, המוווון זמן לא כתבתי כאן בעצמי, עולה בי הצורך לכתוב שנית כדרכי אני משתף קצת ממחשבותי וקצת מכתיבתי, בתקווה שימצא מסילות ללב שמרגיש כמותי
מעשה שהיה כך היה, באחד הימים באחת הנסיעות תוך כדי המולת אוטובוס או רכבת עמוסים בלי מקום לסיכה, התישב לידי בחור מתוק מתוק ובנון שלאנטיות אמר לי שלום בחיוך, מעין רגישות כזו לאנשים שיושבים לידך, הוא לא היה הומו ולא רצה כלום, לא דיברנו יותר, זה היה נימוסי ואנושי להחריד. מזה זמן אספתי קובץ שירים שחתמתי את שמם "רומנסות" אבל אלו לא דיברו על אהבה מקובלת, לא היו שם יחסים לא סקס כמובן ולא זוגיות, ובכל זאת אני מזהה בנושאים הללו את הליבה האנושית לאהבה, ויותר מרומנסה מקובלת יש בה אסטטיקה רומנטית. הרי לפניכם השיר השלישי מתוך הקובץ העוסק באותו מקרה. לי הקטן הנושא נראה חשוב ביותר
ג קריאת שלום פשוטה מעל זכוכית החלונות בנסיעת רכבת אקראית זו אהבה. חמה ונוטפת. שאינה תלויה בדבר. אולם הררי קיום ותלאות חשבון ומדון וצפירות המירוץ ועשן חיים בארובות הדעת, תלויים בה, - בשירה זמירית וזוהרת שקראה לי- שלום לך אחי אני מברך אותך עולה הרגל על לבבך האציל הדוהר בתוככי סוס פרא מבוהל.
שלום חברי, המוווון זמן לא כתבתי כאן בעצמי, עולה בי הצורך לכתוב שנית כדרכי אני משתף קצת ממחשבותי וקצת מכתיבתי, בתקווה שימצא מסילות ללב שמרגיש כמותי