שלום חברים../images/Emo9.gif
כל שנה בפסח, אנחנו במשפחה, חוזרים על אותו "שטנץ" ואותם רעיונות.. ליל הסדר הזה חשבתי לחפש משהו מעניין ומקורי לומר בשולחן..מצאתי שני מאמרים קצרים ומקסימים, והייתי רוצה לחלוק אותם איתכם..שווה קריאה!!! המאמר הראשוןדן בשאלה מדוע מגילת שיר השירים נקראית דוקא בפסח? יש לנו כידוע 5 מגילות, כל מגילה נקראית בזמן מסויים, כך למשל אסתר בפורים, איכה בתשעה באב...ובפסח אנו קוראים את שיר השירים, מדוע?? הרעיון הנפלא מובא במאמר הבא, מתוך אתר "אש התורה": פסח – סיפור אהבה /מאת דינה קופרשמיט סיפור האהבה החל בלילה, בו האהובה לא הייתה כלל מוכנה ולא חשה ראויה לאהבה ובכל זאת בא האהוב והציל אותה... סיפור האהבה המיוחד בין עם ישראל לה', התגבש והתעצב בליל הפסח, הלילה בו יצאנו ממצרים. המלה "פסח" נגזרת מהפועל "לפסוח", לדלג. המדרש מציג משמעות עמוקה יותר למונח זה: "קול דודי הנה זה בא, מקפץ על ההרים, מדלג על הגבעות" (שיר השירים ב, 8) . במדרש שיר השירים (רבא ב') נאמר, כי כשהגיע משה אל בני ישראל ואמר להם כי החודש יגאלו, הם שאלו אותו: "איך נוכל לעזוב, כשכל מצרים מלאה בעבודת האלילים שלנו?" על כך השיב משה, כי מאחר שה' רוצה לגאול אותם, הוא יתעלם מעבודת האלילים שלהם והוא "יקפץ על ההרים". אז הם הקשו ושאלו אותו: "איך ניגאל אם עברו רק 210 מתוך 400 שנות העבדות שעלינו לרצות?" על כך ענה משה, כי מכיוון שה' משתוקק לגאול אותם, הוא יתעלם מהחישובים והוא שוב פשוט "יקפץ על ההרים". בלילה זה, סדר הדברים ההגיוני התהפך. במקום שהעם היהודי יקרא לה' לגאול אותו, ה' מגיע אליהם בהפתעה, כשהם בשפל המדרגה הרוחני ולא ראויים לגאולה. בנקודת שפל זו בדיוק אומר ה' למשה: "בני בכורי ישראל" (שמות ד', 22). ה', אבינו, מתייחס אלינו כאל ילדיו. אב אינו מחכה שילדיו יהיו ראויים להצלה מגוב האריות, הוא פשוט מציל אותם. זהו השלב הבסיסי ביותר בהיווצרות העם: הקשר האוהב, שאינו תלוי בדבר, בין ה' לבין עמו. ה' "דילג" על מעשינו, כמו אוהב נלהב, שמתעלם מחסרונותיה של אהובתו - "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי, י', 12), ואולי זה המקור לקלישאה הטוענת כי "האהבה היא עיוורת". סיפור האהבה מתחיל כאן חג הפסח הוא תחילתו של לוח השנה היהודי הקדום. ה' החל במערכת יחסים זו, שהיתה בתחילתה חד צדדית ובלתי תלויה בדבר, עם העם היהודי, שזה עתה בא לעולם. אהבתו סיפקה לנו את הביטחון והכוח להם היינו זקוקים כדי לקבל את האחריות שנדרשה מאתנו במעמד הר סיני. הדבר מסביר מדוע אנו קוראים דווקא את "שיר השירים", סיפור האהבה הגדול מכולם, בשבת של חג הפסח. הוא גם מבאר לנו עניין חשוב נוסף, הנוגע לשמות החגים. אנו מכנים חג זה "פסח" כדי לזכור איך פסח ה' על בתינו במהלך המכה האחרונה, מכת בכורות, אך בתורה שם זה כלל אינו מוזכר. במקום זאת, מכנה אותו ה' "חג המצות". כדי לזכור את נכונותנו לעזוב את מצרים בחיפזון וללא כל דאגה בשל הבצק שלא תפח. אנו נוכחים לדעת, כי כמו שאנו מכירים תודה לנס שנעשה לנו, כאשר ה' פסח מעל בתינו, בדומה לכך, גם ה' בוחר להבליט את נכונותנו להסתפק במצות ולבטוח בנו. כל אחד משני הצדדים בוחר לזכור את החג באמצעות המחווה שעשו למענו. אהבה, אימון והערכה, הם מרכיבים חשובים בכל קשר קרוב, בין אם מדובר בקשר בין בעל לאישה, בין הורה לילד, או בין חברים. כאן, בסיפור פסח, נוצק בסיס חשוב למערכת יחסים מיוחדת עם ה'. לא כזו שבין משרת לאדון, בין נתין למלכו, אלא בין אהוב לאהובתו. והשנה? זה יקרה שוב! השנה, שוב נחווה מחדש את ליל הפסח הראשון, שנקרא "ליל שימורים", הלילה בו שמר עלינו האלוקים. זוהי נקודה בזמן שבה ה' שוב שואף לגאול אותנו ולא דורש דבר בתמורה. זוהי ההזדמנות לחוש את ה' ואת אהבתו, בעת בה עטף אותנו והגן עלינו מכל משמר. בואו נרשה לעצמנו לבטוח בו וניקח את הסיכון ואת הסיכוי הכרוך באהבה ובמחויבות זו. אתם מוזמנים כמובן להוסיף אם יש לכם עוד רעיונות לחדש בהקשר.. המאמר השני, (מזכירים בו גם את רבינו..אגב..) דן בסימנים של החג..קדש ורחץ וכו'..במבט גלובלי יותר, איך כל השלבים האלו מסמלים לנו את החירות האישית והכללית.. פסח כשר ושמח לכולם, רונית.
כל שנה בפסח, אנחנו במשפחה, חוזרים על אותו "שטנץ" ואותם רעיונות.. ליל הסדר הזה חשבתי לחפש משהו מעניין ומקורי לומר בשולחן..מצאתי שני מאמרים קצרים ומקסימים, והייתי רוצה לחלוק אותם איתכם..שווה קריאה!!! המאמר הראשוןדן בשאלה מדוע מגילת שיר השירים נקראית דוקא בפסח? יש לנו כידוע 5 מגילות, כל מגילה נקראית בזמן מסויים, כך למשל אסתר בפורים, איכה בתשעה באב...ובפסח אנו קוראים את שיר השירים, מדוע?? הרעיון הנפלא מובא במאמר הבא, מתוך אתר "אש התורה": פסח – סיפור אהבה /מאת דינה קופרשמיט סיפור האהבה החל בלילה, בו האהובה לא הייתה כלל מוכנה ולא חשה ראויה לאהבה ובכל זאת בא האהוב והציל אותה... סיפור האהבה המיוחד בין עם ישראל לה', התגבש והתעצב בליל הפסח, הלילה בו יצאנו ממצרים. המלה "פסח" נגזרת מהפועל "לפסוח", לדלג. המדרש מציג משמעות עמוקה יותר למונח זה: "קול דודי הנה זה בא, מקפץ על ההרים, מדלג על הגבעות" (שיר השירים ב, 8) . במדרש שיר השירים (רבא ב') נאמר, כי כשהגיע משה אל בני ישראל ואמר להם כי החודש יגאלו, הם שאלו אותו: "איך נוכל לעזוב, כשכל מצרים מלאה בעבודת האלילים שלנו?" על כך השיב משה, כי מאחר שה' רוצה לגאול אותם, הוא יתעלם מעבודת האלילים שלהם והוא "יקפץ על ההרים". אז הם הקשו ושאלו אותו: "איך ניגאל אם עברו רק 210 מתוך 400 שנות העבדות שעלינו לרצות?" על כך ענה משה, כי מכיוון שה' משתוקק לגאול אותם, הוא יתעלם מהחישובים והוא שוב פשוט "יקפץ על ההרים". בלילה זה, סדר הדברים ההגיוני התהפך. במקום שהעם היהודי יקרא לה' לגאול אותו, ה' מגיע אליהם בהפתעה, כשהם בשפל המדרגה הרוחני ולא ראויים לגאולה. בנקודת שפל זו בדיוק אומר ה' למשה: "בני בכורי ישראל" (שמות ד', 22). ה', אבינו, מתייחס אלינו כאל ילדיו. אב אינו מחכה שילדיו יהיו ראויים להצלה מגוב האריות, הוא פשוט מציל אותם. זהו השלב הבסיסי ביותר בהיווצרות העם: הקשר האוהב, שאינו תלוי בדבר, בין ה' לבין עמו. ה' "דילג" על מעשינו, כמו אוהב נלהב, שמתעלם מחסרונותיה של אהובתו - "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי, י', 12), ואולי זה המקור לקלישאה הטוענת כי "האהבה היא עיוורת". סיפור האהבה מתחיל כאן חג הפסח הוא תחילתו של לוח השנה היהודי הקדום. ה' החל במערכת יחסים זו, שהיתה בתחילתה חד צדדית ובלתי תלויה בדבר, עם העם היהודי, שזה עתה בא לעולם. אהבתו סיפקה לנו את הביטחון והכוח להם היינו זקוקים כדי לקבל את האחריות שנדרשה מאתנו במעמד הר סיני. הדבר מסביר מדוע אנו קוראים דווקא את "שיר השירים", סיפור האהבה הגדול מכולם, בשבת של חג הפסח. הוא גם מבאר לנו עניין חשוב נוסף, הנוגע לשמות החגים. אנו מכנים חג זה "פסח" כדי לזכור איך פסח ה' על בתינו במהלך המכה האחרונה, מכת בכורות, אך בתורה שם זה כלל אינו מוזכר. במקום זאת, מכנה אותו ה' "חג המצות". כדי לזכור את נכונותנו לעזוב את מצרים בחיפזון וללא כל דאגה בשל הבצק שלא תפח. אנו נוכחים לדעת, כי כמו שאנו מכירים תודה לנס שנעשה לנו, כאשר ה' פסח מעל בתינו, בדומה לכך, גם ה' בוחר להבליט את נכונותנו להסתפק במצות ולבטוח בנו. כל אחד משני הצדדים בוחר לזכור את החג באמצעות המחווה שעשו למענו. אהבה, אימון והערכה, הם מרכיבים חשובים בכל קשר קרוב, בין אם מדובר בקשר בין בעל לאישה, בין הורה לילד, או בין חברים. כאן, בסיפור פסח, נוצק בסיס חשוב למערכת יחסים מיוחדת עם ה'. לא כזו שבין משרת לאדון, בין נתין למלכו, אלא בין אהוב לאהובתו. והשנה? זה יקרה שוב! השנה, שוב נחווה מחדש את ליל הפסח הראשון, שנקרא "ליל שימורים", הלילה בו שמר עלינו האלוקים. זוהי נקודה בזמן שבה ה' שוב שואף לגאול אותנו ולא דורש דבר בתמורה. זוהי ההזדמנות לחוש את ה' ואת אהבתו, בעת בה עטף אותנו והגן עלינו מכל משמר. בואו נרשה לעצמנו לבטוח בו וניקח את הסיכון ואת הסיכוי הכרוך באהבה ובמחויבות זו. אתם מוזמנים כמובן להוסיף אם יש לכם עוד רעיונות לחדש בהקשר.. המאמר השני, (מזכירים בו גם את רבינו..אגב..) דן בסימנים של החג..קדש ורחץ וכו'..במבט גלובלי יותר, איך כל השלבים האלו מסמלים לנו את החירות האישית והכללית.. פסח כשר ושמח לכולם, רונית.