שלום חברים זקוק לעצה לחכות עם יציאה מהארון?

כריס14

New member
שלום חברים זקוק לעצה לחכות עם יציאה מהארון?

שלום, אני בן 21, דתי מאזור הדרום, חייל משוחרר.
זקוק לעזרתכם- האם כדאי לחכות עם היציאה מהארון?

אתן לכם מעט רקע על הוריי

אבא שלי דתי אדוק , אבל אדם מאוד ליברל.
אין לו שום בעיה עם נושא ההומוסקסואליות.
יש לו מכר כבר 20 שנה שהוא הומו והוא מאוד מחבב אותו וזה לא מתנגש לאבא עם העניין הדתי.
שאלתי אותו פעם על הנושא בעקיפין.

אמא שלי היא סיפור אחר.
אמא היא מאוד שמרנית והומופובית.
אמא שלי הרבה פחות דתיה מאבי.
שאלתי גם אותה בעבר.

אני האח הקטן במשפחה.
במצבי עכשיו, אני די תלוי בהם מבחינה כלכלית וגם רגשית, כך שאולי זו טעות לצאת עכשיו ועדיף לחכות, אבל מצד שני אני מרגיש שהסוד בוער בי ואני לא יכול להסתיר עוד.
מאוד קשה לי עם ההסתרה והשקר, אני רוצה להיות שלם עם עצמי.

מה אתם אומרים חברים, עדיף לחכות כמה שנים לזמן שאהיה מבוסס כלכלית ועצמאי רגשית או לומר להם בזמן הקרוב כי קשה לי נפשית?

תודה רבה לעונים
 
ההחלטה לצאת מהארון

כריס14,
אני רוצה לענות לך על השאלה שלשמה כתבת את ההקדמה.
לפני שאני עונה אני ארצה לתת הקדמה קצרה גם כן-
ההתמודדות הלא פשוטה שאתה עובר בחיים מחולקת לדעתי ל-2 חלקים:
1. ההבנה מול עצמי שאני הומו, ההתמודדות עם עצמי.
2. שיתוף הסביבה- לספר לאנשים שחשוב לי שיידעו. לשתף את מי שהייתי רוצה שיעמוד לצידי.

את החלק הראשון, כך נדמה לי, עברת בהצלחה. אתה שלם עם עצמך וטוב לך כפי שאתה.
החלק השני, הוא שאלתך.

האתגר השונה בהיותנו בעלי רקע דתי הוא האמונה, האיסור והשמרנות.
כתבת כי "אבא שלי דתי אדוק , אבל אדם מאוד ליברל.
אין לו שום בעיה עם נושא ההומוסקסואליות." כך שנדמה לי שאתה מבין שזה בסדר לספר לו.
לגבי אמא כתבת שלדעתך היא תיקח את זה בצורה שונה, אולי יותר קשה.

ההחלטה על האם לספר או לא גם היא כבר סגורה, זה רק עניין של מתי.
מתי?
כשהקרקע תהיה נוחה לך, אתה לא בדוחק ואינך אנוס.
אם אתה אכן תלוי בהורים כלכלית, תעשה את השיקולים (אתה מכיר אותם יותר טוב מכולם). האם הם באמת מסוגלים להעיף אתוך מהבית?
איך יראו החיים בבית אחרי שתספר?
כמה אתה באמת מוכן לזה נפשית?

אם התשובות לשאלות האלה גורמות לך להבין שיש מה להפסיד אז שווה להמתין. שווה להגיע למצב שבוא אתה יותר בטוח ומוגן ולא תושלך לרחוב.
אם התשובות לשאלות האלה מלמדות אותך שאין סיכוי שאתה עוזב את הבית וההתמודדות שלך תהיה מאתגרת אך מבורכת, קשה אך סבירה או אפילו קצת מרירה אבל לא סבילה אזי אתה צריך לעשות את מה שאתה יכול כדי להפסיק להסתיר ולהיות שלם עם עצמך.

אני מאוד מבין ומבקש להזכיר לך שאתה לא לבד.
מקווה שעזרתי ואנחנו כאן בקו כדי לעזור.

אייל
יש עם מי לדבר - קו קשב ומידע
03-6205591
 

גנימדס

New member
הייתי במצב שלך

או לפחות מצב דומה...

אני זוכר שאצלי מה שניצח היה הבעירה מבפנים, פשוט לא יכולתי יותר. וכשאימי ממש נסתה לדחוף אותי לזרועות של בנות הרגשתי שכלו כל הקיצין.
ואז אמנם נפטרתי מהאבן האדירה שישבה לי על הלב , אך הצרות רק התחילו. והחיים נהיו יותר ויותר קשים- עד שעזבתי את הבית בגיל 26.
זו היתה תקופה קשה מאד, ורעה מאד. ובדיעבד אני יודע שמה היה הכי נכון זה לשתוק.
פשוט לשתוק....לא להגיד כלום ואת הסוד לשמור לעצמי.
כחייל לא הייתי הרבה בבית
וכסטודנט תמיד היו תירוצים שונים.
זה היה נכון מבחינת ההגיון

מבחינת הרגש...אני זוכר את ההתפוצציות מבפנים, את הרצון הזה להיות שלם עם עצמי ועם העולם. את הנסיון להסתיר והפחד שיגלו.
את הטלפונים החסוים שלאף אחד אסור לשמוע, את המתיחות שכמעט גמרה אותי....
אצלי ניצח הרגש.
ואולי זה בגלל שאני אדם שאומר את מה שקורה לו ולא יודע להיות פוליטקאי (לטוב ולרע)


אבל...
שים לב לכותרת שלך:
"זקוק לעצה לחכות עם יציאה מהארון"
והשורה התחתונה:
"עדיף לחכות כמה שנים לזמן שאהיה מבוסס כלכלית ועצמאי רגשית או לומר להם בזמן הקרוב כי קשה לי נפשית"

כל מה שעשיתי זה להוריד את סימן השאלה.
 
מה אני עשיתי

בגיל 21 עדיין הייתי עמוק בארון, למדתי בטכניון בעתודה וגרתי באיזור עם הוריי. לא הייתי בטוח שאשאר הומו לכל החיים, משום שלא היה לי עם מי להתייעץ ולהבין שהומו נשאר הומו.
בגיל 24, הייתי כבר קצין/מהנדס בחיל האויר בשירות חובה, ובאתי הביתה רק לשבתות. באותו זמן היה לי משבר עם בחור שהתאהבתי בו והוא נטש אותי, בלי שידעתי איפה למצא לו תחליף. לא ידעתי איפה לחפש, לא ידעתי איפה ישנם הומואים אחרים ואם בכלל ישנם כאלה, ומה שיעורם באוכלוסיה. באותו זמן גם סיימתי קשר עם אחת הבנות שנדחפה לזרועותי על ידי ההורים וידידיהם.
הרגשתי שידידיי הטובים ביותר - הוריי (שניהם היו דתיים עת מותם) - לא מכירים אותי ושהקשר שלי עמם מזוייף. אז פניתי לרופאת המשפחה, והיא הציעה שאדבר עם אבא שלי :"דבר עם אבא שלך, הוא איש נעים כל כך", וכך עשיתי.
היציאה מהארון נמשכה שנים. קודם אבא שלי, אחרי כמה שבועות אמא שלי, אחרי כמה שנים אח שלי, ואחרי עשור גם בני הדודים והחברים מהישיבה וחברים מכל שלב בחיי. זה לא קל וזה לא מיידי.
אבל תמיד הרגשתי הקלה אחרי כל שלב של היציאה מהארון.
אבא שלי קיבל אותי בקלות יחסית. אמא שלי תמיד קיוותה שאיכשהו אתחתן עם אישה ואוליד ילדים. אילו זה היה קורה עכשיו, הייתי שוקל ברצינות להוליד ילדים, אבל לגדלם לא עם אשה, אלא עם בן זוגי עמו אני חי כבר 35 שנים.
 

ספר יקר

New member
יש המון שיוצאים מהארון מתוך/בעקבות משבר

קודם כל פורטי, אציין שאני נהנה לקרוא את סיפור חייך (או חלקים ממנו) בכל פעם מחדש!

מעבר לזה אגיד, שקיבלתי את הרושם שיש הרבה מאד הומואים שהיציאה שלהם מהארון היא לצד משבר שהם חווים בחיהם. הרבה פעמים קשור באהבה נכזבת וכד', אך לאו דווקא בנוגע לתחום המיני.

זה חבל, כי לא פעם זה מגיע מהמחשבה שהיציאה תפתור את כל הבעיות ובין השאר את המשבר הנקודתי, וזה לא נכון. היציאה מהארון צריכה להיות מתוך הבנה שזה הדבר הנכון ושזה עתיד בטווח הרחוק ובתמונה הכוללת לתרום לרווחה נפשית ואיכות חיים טובה יותר, אבל היא ממש לא פועל כמטה קסם.

אני אומר את זה כמי ש"נכווה" מכך בעצמו..
 
נכון, לפעמים הדחיפה ליציאה באה מארוע רגשי חזק

בכלל, ארוע רגשי כואב דוחף כל אדם לשינוי גדול. לא רק שיצאתי מן הארון, אלא גם היגרתי ("ירדתי") מהארץ.
 

bubi89

New member
האם לחכות או לא

שלום לך,

קודם כל אני חושב שיציאה מהארון היא דבר מאוד אינידיבדואלי על אף שבכל סיפור אנו יכולים לראות קווי דמיון ודברים שיגרמו לנו להזדהות איתם.
אני לא חושב שמישהו כאן בפורום יכול לתת לך את התשובה האם לחכות או לצאת עבורך- אתה צריך להגיע להחלטה מה נכון לך.
איך אתה יודע מה נכון לך? תיכנס פנימה לנבחי הנפש שלך ותנסה להבין מה קורה שם.
הייתי רוצה לתת לך עצה:
אתה אומר שבוער בך בפנים לספר- כשבוער בך בפנים לספר תנסה לפרוט את זה, תנסה לחשוב מה דוחק בך מה גורם לבעירה...
האם יש בך ציפייה לקבל חיבוק ותמיכה מהמשפחה?
האם יש בך ציפייה לשוחח על כך עם מישהו קרוב?
האם אתה מרגיש שהעובדה שהם לא יודעים גורמת לך להיות מישהו שהוא לא אתה...
אתה מונע מעצמך דברים בשל כך..
אלו סתם דוגמאות מיני רבות
תחשוב מה התמורה שאתה מצפה לאחר שתשתף אותם בנטיות.
 

datibalev

New member
תלוי בך


אם אתה מרגיש שאתה מוכן ורוצה לספר ורוצה להיות שלם עם עצמך אז ההתלבטות היא רק איך ההורים יגיבו, או שיש כאן משהו אחר?


ממה שכתבת אני מבין שאתה בטוח מספיק בעצם זה שיש לך את הנטיה הזו. וגם מעצם זה שאתה לא מתלבט האם לספר אלא מתי.


לפי דעתי אתה צריך לחשוב קודם עם עצמך מה המטרה בכך שאתה מספר על הנטיה שלך לאחרים, ולא רק כי אתה לא יכול להסתיר עוד.


אני יכול להגיד על עצמי שאני עדיין בארון לא כי קשה לי לספר להורים, אלא כי מבחינתי הנטייה היא דבר מורכב ולא שחור או לבן.


מצד אחד אני דתי ורוצה לשמור על ההלכה, אבל הנטייה קצת מקשה עלי את החיים, ואני רוצה למצוא אישה להתחתן איתה למרות הנטייה.


מעניין מה שכתבת שדווקא אבא שלך שהוא יותר דתי פתוח לקבל, ואילו אמא שלך פחות דתיה והיא דווקא יותר הומופובית.


דבר נוסף זה שאתה מגדיר את עצמך כחייל משוחרר, שזה נותן תחושה של עצמאות, אלא כפי שאמרת אתה עדיין תלוי בהורים.


נראה לי שאם תברר לעצמך מה אתה מתכוון להשיג בכך שתספר יהיה לך יותר קל להחליט האם, מתי ובאיזה אופן לספר.


אני לדוגמא רוצה להימנע משאלות מיותרות על החיים העתידיים שלי, שנכון שהם מעניינים את ההורים שלי, אבל אני מרגיש שאני צריך להתמודד לבד כרגע.


אם נאמר שהמטרה שלך היא לשתף אז כדאי לספר להורים בתקופה הקרובה. ואם יש לך מועקה שאתה לא מסוגל להכיל אולי תספר רק לאבא שלך קודם.


אני מאחל לך בהצלחה ושתחליט את ההחלטה הנכונה, וכל החלטה שלא תבחר תלך איתה עד הסוף...
 

avitano

New member
נשמע שאתה לגמרי מוכן

תראה אין זמן נכון ואין תקופה טובה... זה אף פעם לא מרגיש הזמן הנכון

אבל אני כן חושב שצריך לספר:
א' - אם אתה יכול להחזיק את עצמך כלכלית במקרה שיהיה לך לא נוח לגור בבית או חלילה במקרה קיצוני יותר....

ב' - שאתה בטוח ב 100% שיקבלו אותך לגמרי

בכל מקרה יכול להיות שכעת זה בוער בך אבל זה גם בא בתקופות
אל תפעל מפזיזות, תהיה שקול
ומה שלא תבחר
שיהיה המון בהצלחה :]

ואתה כמובן מוזמן לעדכן אותנו
 
למעלה