שלום...התייעצות..

[Enemy_so hate me]

שלום...התייעצות..

אני בת 17. לא ידעתי כיצד לנסח את הבעיה שאני מביאה לפניכם, אך אני אנסה בכל זאת וסליחה אם יצאתי לא ברורה. כבר כשנתיים שאני חווה תקופות של עליות ומורדות במצב הרוח כאשר לרוב התנודות הן בגדר הנורמלי ורק לעיתים רחוקות היה המצב חורג ומגיע לרמות עמוקות יותר של דיכאון. הייתי נתפסת במקרים שאצל אדם אחר היו גוררים סתם עצב והופכת אותם לאובססיה.. לתירוץ שבגללו מותר לי להיות עצובה או רגישה יתר על המידה... היום אני מבינה שאלו היו רק תירוצים. בארבעת החודשים האחרונים אני מרגישה ששקעתי עמוק מידיי בביצת הדיכאון. אני נתקלת בקשיים להרדם בלילה, ובמשך היום כל הזמן עייפה. לפעמים נכנסת למצבים של אפטיות מוחלטת שבמהלכם אני פשוט נשכבת בחדר למשך כמה שעות. לא עובר יום בלי שתתקוף אותי סתם כך הרגשת דיכאון.. (לא יודעת איך להגדיר בדיוק..) אני חסרת רצון לצאת או להפגש עם חברים ועקב זאת מעגל החברים שלי הצטמצם בצורה דראסטית. ירידה בלימודים - ניכרת בהחלט. אני בקושי לומדת בבית אבל כן מגיעה לבית הספר (למרות שלרוב לא מרוכזת.) מעל לכל, הדבר שהכי מפריע לי, חזרתי למנהג ישן שהיה לי והוא לפצוע את עצמי (בעזרת אולרים, סכיני גילוח, בעיטות ואגרופים בקיר וכאלו.) בכלליות, חל בי שינוי... באישיות שלי. החברים הקרובים בהחלט שמו לב לכך. כבר הייתי בעבר במצבים דומים אך לא ברמה כזו. אני מרגישה שהבעיה הפכה להיות כבדה מידיי ומפחדת מהתוצאות שיכולות להיות לכך... בהתחלה חשבתי שאני מבינה מה הולך כאן אבל ככל שהזמן עובר והמצב נגרר אני מבינה שמשהו עובר עלי אבל אין לי מושג מה זה. התקופה הזו לא הגיע הלאחר משבר כלשהו או כל שינוי אחר שיכל להביא אותה.. זה תיאור של מצב נורמלי? אני דואגת לשווא או שאכן יש כאן משהו עמוק יותר? תודה מראש.. ג'ויס.

 

[גרא.]

ג'ויס,מצבך,כפי שאת מתארת,הוא מעבר

לשכיח ולמקובל בגיל 17,או בכל גיל.לכל אחד מאיתנו, יש מצבי רוח משתנים כתגובה למה שקורה בחיי היומיום..אבל העוצמה של הקשיים שאת מתארת,רבה מכדי לתת לדברים לעבור, בתקווה שהכל יסתדר.שתי אפשרויות בפנייך. האחת,להתייעץ עם פסכיאטר (פרטי, כדי שלא ירשם בתיקך הרפואי בקופ"ח)..יתכן והוא יציע לך טיפול תרופתי.האפשרות השנייה היא להתחיל מהר ככל האפשר בפגישות עם פסיכולוגית,בכדי להבין,אולי להיות מודעת יותר לאותו המשהוא שעובר עלייך. לעיתים עם ההבנה והמודעות,כשהברים מתבהרים,קל יותר להתמודד עם התוצאות. לעיתים אפשר גם לקבל דרך הטיפול כלים להתמודדות.לפעמים ,תהליך הפסיכוראפיה,דהיינו, תהליך הטיפול השיחתי בעיקרו,יחד עם הפעלות מסויימות מאפשר לך איוורור (ווטילציה) רגשי.המיועד לפרק את מצבור הרגשות השליליים שהצטברו,ולהטעין בדיעבד, את מצברי האנרגיה שלך, שהתרוקנו כמעטמ כליל.

 

[Enemy_so hate me]

תודה..

על תגובתך. אני שמחה שפניתי אתמול כשהייתי חדורת אמביצייה לעזור לעצמי ומלאת רצון לשתף. קרוב לוודאי שעכשיו לא הייתי מפרסמת הודעה כזו (מנקודת המבט הנוכחית שלי אני בהחלט מרגישה חרטה) אבל אני מבינה למה עשיתי זאת.. התייעצתי לא מזמן עם יועצת בית הספר שפסלה כל מה שסיפרתי לה ואמרה שזה מצב שכיח בגיל ההתבגרות וכו אבל לא קיבלתי את דעתה.. ביקשתי שתפנה אותי לגורם אחר בבית הספר והיא הפנתה אותי לפסיכולוגית.. התגובה שלה חפפה בערך לשלך.. תודה שוב.. ג'ויס.