שלום גרא

[יפית של שליו]

שלום גרא

קודם כל, חייבת לציין כי נהנית לקרוא את תשובותייך המקצועיות. אשמח לשמוע דעתך בנוגע לילדה בת 3 שחוותה טראומה בזמן טיול עם הוריה. בזמן נסיעה באוטובוס חבש לפתע אחד הנוסעים מסיכה של זקן עם שפם וזקן שהפחידה אותה מאוד וגרמה לה לטראומה. הטראומה באה לידי ביטוי במבט מפוחד עם עיניים פקוחות, אפטיות לזמן מה, בכי הסטרי, צרחות, לא דברה כמה שעות לאחר מכן. מאז המקרה שקרה היא לא עוזבת את אימא, מפחדת לעזוב אותה אפילו לשניה אחת. כל היום אחריה. אין ספק שהילדה עברה טראומה. איך אפשר לעזור לה להתמודד עם זה? היא לא מדברת על זה אבל בכל פעם שהייתה מציירת פרצוף היתה מוסיפה זקן ושפם ומאז המקרה היא מבקשת מאמה לצייר את השפם והזקן לפרצוף. האמא שקלה להפגיש שוב בינה לבין האיש עם המסיכה ולהראות לה שזה כלום ושאין מה לפחד. השאלה אם זה יהיה נכון ולא לגרום לה שוב לטראומה. אשמח לשמוע את תשובתך בנושא. בתודה מראש יפית

 

[גרא.]

יפית של שליו,טראומה מהסוג הזה,מנטרלים בהכרות

הדרגתית,והתקרבות הדרגתית למושא הפחד.וודאי שאין לעשות את זה בפגישה חוזרת עם אותה מסכה. אלא לחשוף אותה בהדרגה למסכה כזו,שאפשר לקנות בחנות,לשלב אותה תוך כדי משחק בכאילו,עם מסכות אחרות,יותר נייטראליות.לזה הייתי מחבר גם הקראת ספור על ילדה שפחדה ממסכות,ולמדה להתקרב אליהן להתמודד איתן ולשחק איתן.לא זכור לי כרקע ספור כזה,אבל אפשר לבדוק בחנויות ספרים,אולי בכתביו של פרופ אדיר כהן,באנטלוגיה שלו "להפליג עם כוכב" או כיד הכשרון הטובה עלייך,פשוט לכתוב ספור כזה,עם אפשר גם עם ציורים מתאימים,זה עשוי מאד לעזור.רוצה להזכיר כי גם פרויד בזמנו כתב על הנס הקטן שסבל. מטראומה מסוסים,שנעלמה כאשר הוא התקרב הדרגתית לסוסים.אפשר לחשוב על טיפול מקצועי,אבל מוטב לנסות תחילה לבד.