שלום בנות יקרות

[יודיבר]

שלום בנות יקרות

אני איבדתי את אימי לפני 4 שנים לאחר מאבק של שלוש שנים במחלת הסרטן,
חמישה ימים אחרי שילדתי את בני השני.
אבל זו לא הסיבה העיקרית שאני פונה אליכם, לפני כשנה חליתי גם אני בסרטן, כרגע מצבי בסדר
אבל אני לא בטוחה עוד כמה זמן נשאר לי. כמובן שאני מקווה ואני אופטימית יש לי שלושה ילדים
קטנים ואני חזקה בשבילם, מצד שני אני רוצה לתכנן את העתיד לבוא וכאן אני זקוקה לעזרתכן.
יש לי ילדה בת 7 ואני מאוד רוצה לכתוב לה מעיין ספר חיים בלי אמא זאת אומרת לתת לה טיפים
איך להתנהג עם בנים, ומה קורה כשיגיע המחזור, ממש לעבור תקופה תקופה ולתת לה עצות של אמא.
אני יודעת שיש מישהי שעשתה יומן וידאו מצולם כזה אבל אני לא מצליחה למצוא את זה.
האם יש למישהי טיפים, רעיונות מה להוסיף לספר?
תודה רק בריאות ושתהייה שנה טובה לכולנו.

 

[mykal]

קודם כל ,

מאחלת לך החלמה מלאה. ושתזכי להרבה בריאות.
ותהיי אמא לילדיך בהתפתחותם.

מי שנדמה לי עשתה כזה, או דומה,
בפורום נשים אחרי לידה תמיכה--היתה שם אשה בשם איריס.
אם תפני לפורום שם--תקבלי מידע מדויק ונכון יותר.

לשאלתך, נראה לי שמה שבעיקר הייתי משאירה כטיפ--
זה אחד שהאחים ידעו לשמור על קשר ולחזק אחד את האחר..
והדבר הנוסף, שידעו להכיל את הכאב, ולהמשיך בלי מרמור וכעס.

 

[אור אורה]

איזה אומץ!

קודם כל ההודעה שלך מאוד ריגשה אותי. מאוד מעריכה אותך על מה שאת רוצה לעשות. יש סרט מקסים עם ג'וליה רוברס. לצערי לא זוכרת את שמו. שווה לך לחפש. היא אישה צעירה שמתחתנת עם מישהו מבוגר וגרוש. והאקסית שלו גוססת והיא מבקשת ממנה לעזור לה לצלם את הילדים (היא צלמת) ונותנת להם מתנות פרידה. מאוד מעניין.
אישית, אם הייתי עושה כזה דבר הייתי מכניסה כמה שיותר הומור. משהו שיסכם את העבר (הריי לא יהיה מי שיספר להם על הדברים הקטנים והטפשיים שעשו כשהיו תינוקות), וגם יתן טיפים לעתיד. וגם להכניס משהו מעצמך: דברים שאת אוהבת: טעמים, ריחות, ספרים. שאם בעתיד הבת שלך תאהב בושם מסויים היא תוכל להגיד לעצמה: "גם אמא שלי אהבה את הריח הזה". אשמח לשבת ולשוחח איתך אם כמובן, מתאים לך. ויש גם אנשים שמתמחים בכתיבה אוטוביוגרפית אם זה מה שאת רוצה.
העיקר הוא לשמור על אופטימיות. אבל, יכול להיות שדווקא אקט כזה יכול לתת לך שחרור מסויים ותוכלי דווקא אז לאזור כוחות ולהתמודד עם המחלה. בהצלחה, ובאמת ההצעה שלי להיפגש היא מכל הלב. יש כאן בנות שמכירות אותי ויכולות להעיד שאני מציעה רק מה שאני בוחרת להציע. לא כדי להיות נחמדה או מתחסדת. שנה טובה ובריאה!

 

[לונה..]

יקרה.

מצרפת לך לינק למיני סדרה בשם "יומני אמהות". אולי תוכלי למצוא שם רעיונות ו/או טיפים.

לסרט שאור אורה הזכירה בהודעתה קוראים "אמא חורגת" (Stepmom) והוא בהחלט מאוד מרגש.

מעבר לזה - שולחת לך חיבוק עצום.
אני מאחלת לך רפואה שלמה והחלמה מהירה והלוואי שההודעה הזו לא תהיה רלוונטית בעבורך ותהפוך להיות מעין זכרון רחוק ומעומעם.
את מבינה, ההודעה הזו הדהימה אותי. את מבקשת לעשות דבר כל כך ייחודי וכל כך לא מובן מאליו. דבר שיש לו חשיבות אדירה בכל קנה מידה שהוא.
אני כל כך מתרגשת שפשוט אין לי מילים.

שנה טובה לך ולבני משפחתך.

ותודה ששיתפת אותנו.

 

[לונה..]

תוספת חשובה

הצפייה ביומני אמהות לא פשוטה ויש טריגרים בשפע...

פתאום אני כבר לא בטוחה אם זה היה רעיון טוב להעלות את זה בערב החג. לי, למשל, כן היה חשוב לצפות בזה בזמנו. היה בזה משהו תרפויטי, באיזשהו מקום, לדעתי.

כך שאני משאירה את זה לשיקולכן...

 

[אופטימית17]

בדיוק רציתי להמליץ על זה..

הסידרה ממש מדברת על תהליך ההיפרדות מהאמא.. היא באמת לא קלה לצפיה אבל חשובה!
הייתי משלמת הכל אם הייתי זוכה לעבור את התהליך שהם עברו, ואם הייתי זוכה לקבל מזכרת מאמא כמו שהם קיבלו..
לכן אני חושבת שזה דבר נכון לעשותו.
מצד שני, היה לי קשה שכמעט ולא הייתה תקווה בכל התהליך. מקווה שאצלך תצליחי לשמור על האיזון בין הריאליות לתקווה..

אני מאחלת לך שתצליחי להכין מזכרת לילדים שלך, אך לא יהיה בזה שימוש עד גיל 120..!
ורפואה שלימה בעז"ה!!

(ממני, שחזרה לכתוב כאן אחרי לא מעט זמן וכבר לא בת 17 אלא קצת יותר..)

 

[mykal]

נזכרתי בעוד משהו.

תכיני רשימת מתכונים,
זו המזכרת שלי הכי מוחשית מאמי.
את כל תבשילי החג הפעם בישלתי ממה שאמי היתה רגילה לבשל.

 

[יודיבר]

תודה לכולכן

מעבר לזה שהתגובות מחממות את הלב ומה שהתחיל כיום מבאס המשיך להיות נסבל יותר
גם הרעיונות קלעו בול למה שחיפשתי. התחלתי כבר לכתוב ובאמת התחלתי עם המתכונים שהיא
אוהבת, וזה בגלל שפספסתי את ההזדמנות הזו עם אמא שלי שהייתה בשלנית מדהימה
וכל המתכונים שהיא הייתה עושה הלכו לאיבוד. אני כל כמה זמן מוסיפה עוד דברים שעולים לי בראש
אני צריכה לחשוב גם על שני הבנים החמודים שלי ואני מתלבטת האם לעשות גם להם ספר (בנים הרבה פחות מורכביםם מבנות זה בטח יהיה ספר קצר יותר

)
הפחד הכי גדול שלי הוא איך הם יתמודדו עם המוות שלי, אני לא מפחדת למות, אני יודעת שבעלי והמשפחה שלי
יתגברו, רק על הילדים אני חושבת, אני צריכה לדעת שהם יהיו בסדר, לכן פניתי אליכן, אני צריכה לדעת שעם כל הצער והכאב של לאבד אמא אתן עדיין בסדר, במיוחד ממי שאיבדה אמא בגיל צעיר הם בני 7 , 4 ושנה (הוא גם
ככה לא ממש יזכור)

 

[מיה82]

שלום לך יודיבר ושנה טובה.

ראשית ריגשת אותי מאוד ושתדעי שאני מקווה שתחיי עוד שנים ארוכות ורבות. לגבי הספר- זה רעיון מדהים ומה שכתבו לך פה אלו הרעיונות המרכזיים שבאמת צריכים לעלות ולהיות בספר כזה: מתכונים, נקודות יון דרך עיקריים בחייך, לספר על ההריונות לידות,
על הינקות של הילדים, עליך כאימא צעירה. לתת טיפים לילדה כאשיה צעירה למשל איך להתנהג עם בנים, איך להתאפר ולהתלבש וכו'
וכאמור הלוואי שתזכי לשנים ארוכות ומהנות עם ילדיך.

 

[אשבל1]

שלום לך יודיבר

מקווה שקיבלת עצות טובות, ושתיישמי את שרצית בהצלחה ובמהרה כדי שתהיי פנויה לתת לעצמך כמה שיותר שלווה נפשית להחלמה שלמה , לאופטימיות ושתהיי מאושרת.

את מוזמנת להישאר איתנו , לשתף ולהשתתף, שולחת לך המון חיבוקים כבת ללא אם, וכאם , והמון אנרגיות חיוביות להחלמה

 

[hartuvim]

את ממש ממש אמיצה!!!

היכולת להסתכל למוות "בעיניים" ולהתמודד עם האפשרות שלא תהיי בשביל הילדים שלך
היא מדהימה בעיני. לא פחות.
אני מאחלת לך חיים ארוכים ושמחים, בריאות והחלמה מלאה!

מה שהייתי רוצה שיהיה לי בספר כזה לו אמא שלי היתה משאירה לי:
* זכרונות שלה על עצמה- משפחה, חברים וכו', סיפורים מרכזיים כמו-איך הכירה את אבא, איך הרגישה בחתונה, בהריונות, איך עברו הלידות, צבא/בי"ס/תיכון/אוניברסיטה... כל דבר שאת חושבת שהיא תעבור- תספרי גם על עצמך משהו.
* זכרונות שלך ממנה-איזה מן תינוקת הייתה? האם היה לך קשה? האם אהבת אותה ונהנת ממנה כתינוקת? אולי גם נקודות התפתחות מרכזיות (מתי התחילה ללכת/לדבר/לשבת)
(זה מאוד חזק אצלי כרגע כי ילדתי בת ראשונה לפני חצי שנה...)
וגם סיפורים מגילאים אחרים (גן, בי"ס, מה שיש...)
* מה שכתבת על מחזור, בנים וכו'-חשוב מאוד!
* לתת לה לגיטימציה גם לכאוב וגם לשמוח, גם להתאבל ולהיות עצובה, וגם לבחור בחיים בלי רגשות אשמה.
אני חושבת שהדבר הכי חשוב טמון בעצם כתיבת הספר- שאת אוהבת אותה וחושבת עליה, ושתהיי איתה בתוך-תוכה גם אם לא תהיי נוכחת באופן פיזי.

 

[יודיבר]

אני מאוד מודה לכן על החיזוקים

אין ספק שהייתי זקוקה להם עכשיו, אני רוצה להוסיף משהו אני חייבת לומר שהמחשבה
לעזוב את הילדים שלי עכשיו היא קשה מנשוא, זה הדבר היחיד שמדיר
שינה מעיני. המחשבה על המוות לא מפחידה אותי, הטיפולים לא מפריעים לי, רק העובדה
שאני הולכת לעזוב אותם מוקדם מדי משגעת אותי. הדבר היחיד שיכול לגרום לי קצת נחת זה המחשבה
שהם יהיו מאושרים גם כשאני לא אהיה לידם. אני חושבת שזה מה שכל אמא הייתה רוצה לילדים שלה.

 

[hartuvim]

בהחלט. תכתבי להם את זה

זו צוואה חשובה מאוד לחיים.

 

[עדיהר1]

ל HARTUVIM

כן, מצטרפת אליך בהתפעלות מההסתכלות למוות בעיניים. גם הנושאים שכתבת, שכדאי
לספר עליהם לילדים - נראים לי לגמרי נכונים. זאת אומרת - מעבר ל"טיפים" - לספר על חיי אמא, על מה שהיה כשנולדו הילדים,
דברים מרכזיים, ארועים מרכזיים מהעבר ואיך אמא חייתה אותם.
גם מצטרפת אליך באבחנה שעצם כתיבת הספר היא מעשה משמעותי עצום.
אם אמי היתה כותבת לי ספר כזה...

 

[hartuvim]

תודה

 

[YגלגלוןY]

אתר If I Die

קראתי בעיתון של היום שחיים חפר ז"ל הצטלם באמצעות אתר זה
חברת "ווילוק" מפעילה את האפליקציה בפייסבוק

 

[עדיהר1]

גלגלון - איזה מידע מעולה!

 

[עדיהר1]

יודיבר - שלום

השאלה שלך על טיפים זורקת אותי למחשבות רבות. כמובן וראשית לכל - אני כל כך כל כך מקווה ומאחלת
ומאחלת שאף ילד מילדיך לא יזדקק לטיפים האלה, שאת תהיי איתם ותלווי אותם בגדילתם דרך
כל השלבים והחריקות והאושר של הצמיחה והגדילה. ועם זאת התחלתי לחשוב: לאיזה טיפים
הכוונה כאן, בוידאו שבו את מדברת אל הילדים? האם באמת לטיפים איך להתנהג עם בנים ומה קורה כשמופיע המחזור?
או הכוונה כאן היא לאיזושהי רוח של אמהות, שאמורה להתבטא דרך הטיפים האלה?
זאת אומרת, אולי יש דברים אחרים בכלל שהם רוח האמהות, רוח ההורות? אולי אפשר
לנסח "אני מאמין" של היחס שלך לצמיחתו של אדם, מילדות אל הבגרות? למשל, "אני מאמין" בקשר
למה שחשוב בחיים, למה שנראה לך חשוב. למשל: כמו שכתבה MYKAL - הערך של ליכוד האחים, שיעשו הכל הכל כדי לשמור על יחסים טובים, שתמיד יחשבו עליך כדגל שמונף בגאון מעל הצוותא של האחים והאחיות! או הערך של לימוד, איזה סוגי לימוד חשובים בעיניך, לימוד פורמלי, לימוד לא פורמלי. או: עד כמה רואה בתשומת הלב לרווחה החומרית - דיור הגיוני, בגדים נאים וטובים, בילוי שמח - משהו נכון וחשוב? וגם: עד כמה את מאמינה בריקוד, במוזיקה, בביטוי אמנותי; או אפילו - איזו זהות תרבותית נראית לך חשובה, האם נאמנות למסורת המשפחה חשובה לך, וכדומה. כך שאולי אני חושבת על משהו שהוא בין אותם טיפים לחיים לבין "צוואה רוחנית".
נראה לי שאמשיך עוד לכתוב על כך אחר כך. הנושא עצום כל כך!
שלך
עדיה