שלום בנות יקרות
אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל, אני נרגשת מאוד להיכנס לפורום הזה ולקרוא את המילים המדהימות- הכואבות והמרגשות ומלאות הגעגועים שאתן כותבות..
אני אשמח מאוד לשתף אתכן במיזם שלי- שאני וקולגה שלי לעבודה החלנו בכפר סבא. לפני כן אקדים ואספר מעט על עצמי: התיימתי מאימי לפני כמעט שש שנים למחלת הסרטן. ללא ספק זו הייתה החוויה המעצבת ביותר בחיי, שעד היום ממשיכה לעצב אותי כאישה ללא אם. הקשר עם אמי היה אדוק ואינטימי, כבת זקונים חלקנו הרבה חוויות שהיו רק שלנו, אני והיא, וכיום אני מחפשת אותה כמעט בכל רגע וחוויה שאני עוברת- ההעדרות שלנו מחיי אינה נתפסת, על אף שהעובדה הזאת ממשיכה להתקיים יום יום. ..
כיום אני פסיכולוגית העובדת במרכז צעירים כפר-סבא, מדור של עיריית כפר-סבא שנותן שירותים לצעירים וצעירות מגיל 18-35 (ולעתים גם מעלה מזה). לפני מספר חודשים החל לכונן בי צורך ורצון לפתוח קבוצת תמיכה לבנות שאיבדו את אימן. התייעצתי, קראתי רבות על הנושא, נכנסתי לפורום זה וראיתי עד כמה (בהרגשתי) יש צורך לקבוצה כזו- מקום שאפשר יהיה לגעת, לשתף, לחוות את מגוון הרגשות שקיימים בנו בהעדרה ובאובדנה. אני רוצה לצאת למסע קבוצתי ולגעת בנושאים החגים במעגלים סביב אובדן אמא: אבל ואובדן, היקשרות בין אם לביתה, פרידה, דימוי עצמי נשי, זוגיות, הורות, מעברים ומשברים, רגעי שיא בלעדיה... אשמח לשתף אתכן בכמה מילים שכתבתי לכבוד הקבוצה:
"כשחלפו 5 שנים למותך, הבטתי במראה וראיתי בבאותה אישה. בתוך שנות הצער והכאב שטמנה בתוכה הפרידה ממך, התבגרה הילדה שהכרת, הבת שחינכת ועיצבת בדמותך. האישה הזאת שמביטה בי כעת – אינך מכירה אותך. בתוכה הגרעין שזרעת, זיכרונות שלה ממך- האם הנצחית, המחוות, המילים, האהבה אינסופית שגם המוות לא יכול לה. בתוכה נמצאת הבת שגדלה לצידך, לידך, עמך ובתוכך. הבת היתומה נמצאת שם, מחכה לך שתשובי. מתוכה נוצרה האישה, ואינך מכירה אותה. ואולי גם אני לא..."
שלי פורפר-רוזן היא השותפה שלי להנחייה. שלי היא עו"ס שכיום מנהלת את תחום הפיתוח האישי וההורות הצעירה בעלת ניסיון בהנחיית קבוצות. הקבוצה נפתחה בשבועיים האחרונים אך עדיין אנו מחפשות למלא את שורותיה. אשמח לשתף את מי שמתעניינת בפרטים נוספים, ישנה כתבה שהתפרסמה בזמן השרון למתעניינות לקרוא קצת עליי ועל הסיפור האישי שלי..
המייל שלי הוא: [email protected] (אהיה זמינה גם פה וגם שם...),
מודה לכן על ההקשבה (או הקריאה)- שמחה וגאה להיות חלק ממעגל תמיכה כה רחב ומעצים...
אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל, אני נרגשת מאוד להיכנס לפורום הזה ולקרוא את המילים המדהימות- הכואבות והמרגשות ומלאות הגעגועים שאתן כותבות..
אני אשמח מאוד לשתף אתכן במיזם שלי- שאני וקולגה שלי לעבודה החלנו בכפר סבא. לפני כן אקדים ואספר מעט על עצמי: התיימתי מאימי לפני כמעט שש שנים למחלת הסרטן. ללא ספק זו הייתה החוויה המעצבת ביותר בחיי, שעד היום ממשיכה לעצב אותי כאישה ללא אם. הקשר עם אמי היה אדוק ואינטימי, כבת זקונים חלקנו הרבה חוויות שהיו רק שלנו, אני והיא, וכיום אני מחפשת אותה כמעט בכל רגע וחוויה שאני עוברת- ההעדרות שלנו מחיי אינה נתפסת, על אף שהעובדה הזאת ממשיכה להתקיים יום יום. ..
כיום אני פסיכולוגית העובדת במרכז צעירים כפר-סבא, מדור של עיריית כפר-סבא שנותן שירותים לצעירים וצעירות מגיל 18-35 (ולעתים גם מעלה מזה). לפני מספר חודשים החל לכונן בי צורך ורצון לפתוח קבוצת תמיכה לבנות שאיבדו את אימן. התייעצתי, קראתי רבות על הנושא, נכנסתי לפורום זה וראיתי עד כמה (בהרגשתי) יש צורך לקבוצה כזו- מקום שאפשר יהיה לגעת, לשתף, לחוות את מגוון הרגשות שקיימים בנו בהעדרה ובאובדנה. אני רוצה לצאת למסע קבוצתי ולגעת בנושאים החגים במעגלים סביב אובדן אמא: אבל ואובדן, היקשרות בין אם לביתה, פרידה, דימוי עצמי נשי, זוגיות, הורות, מעברים ומשברים, רגעי שיא בלעדיה... אשמח לשתף אתכן בכמה מילים שכתבתי לכבוד הקבוצה:
"כשחלפו 5 שנים למותך, הבטתי במראה וראיתי בבאותה אישה. בתוך שנות הצער והכאב שטמנה בתוכה הפרידה ממך, התבגרה הילדה שהכרת, הבת שחינכת ועיצבת בדמותך. האישה הזאת שמביטה בי כעת – אינך מכירה אותך. בתוכה הגרעין שזרעת, זיכרונות שלה ממך- האם הנצחית, המחוות, המילים, האהבה אינסופית שגם המוות לא יכול לה. בתוכה נמצאת הבת שגדלה לצידך, לידך, עמך ובתוכך. הבת היתומה נמצאת שם, מחכה לך שתשובי. מתוכה נוצרה האישה, ואינך מכירה אותה. ואולי גם אני לא..."
שלי פורפר-רוזן היא השותפה שלי להנחייה. שלי היא עו"ס שכיום מנהלת את תחום הפיתוח האישי וההורות הצעירה בעלת ניסיון בהנחיית קבוצות. הקבוצה נפתחה בשבועיים האחרונים אך עדיין אנו מחפשות למלא את שורותיה. אשמח לשתף את מי שמתעניינת בפרטים נוספים, ישנה כתבה שהתפרסמה בזמן השרון למתעניינות לקרוא קצת עליי ועל הסיפור האישי שלי..
המייל שלי הוא: [email protected] (אהיה זמינה גם פה וגם שם...),
מודה לכן על ההקשבה (או הקריאה)- שמחה וגאה להיות חלק ממעגל תמיכה כה רחב ומעצים...