היי
קצת עליי - אני בת 19, לא מגויסת (לא כי לא רציתי אלא מצבי לא אפשר את זה)
אני מציירת, אני שרה, אני מנגנת (חליל צד, גיטרה, פסנתר וכינור) אני יוצרת מוזיקה (כותבת ומלחינה) כרגע אני בעיצומן של הקלטות..
בגיל 12 וחצי התפרצה הפרעת האכילה.
עד גיל 17 וחצי חייתי בהכחשה, אמרתי שאני בסדר, שאני לא חולה, שאין בריאה ממני ועוד רבים..
אני חושבת שמאז שנכנסתי למציאות והפסקתי לחיות בשקר והבנתי שאני אנורקטית, התחלתי באמת לעשות צעדים קטנים מאוד אומנם כל פעם אבל איזושהי התקדמות.
כרגע אני רואה את עצמי בדרך הנכונה, יש לי עוד דרך ארוכה ולא קלה אבל אני הצבתי בפניי מטרה והיא: לצאת מזה
אני עכשיו במלחמה על החיים שלי.
אני מאמינה שאפשר לצאת מזה, זה קשה, וזה מתיש. אבל אני מאמינה שאפשר, ואני מאמינה שזה ישתלם בסופו של דבר.
שאני לא נלחמת לשווא, ששווה לי המלחמה היומיומית הזו.
יש מעידות, יש עוד הרבה עבודה, אבל אני חושבת שאני בדרך הנכונה.
שיהיה יום טוב..
סליחה שחפרתי.