שלום- אשמח לעצה..
שלום לכולם,
יש לי בן חמוד בן 7 חודשים. לאחרונה הוא מדאיג אותי בנושא התקשורת.
מצד אחד יש הרבה סימנים מקסימים וחיוביים- הוא חייכן, צוחק בקול. מאוד אוהב שירים, סיפורים וממש מזהה סיפורים מסוימים, מקשיב ונהנה מהם. הוא מתרגש כשהוא רואה אותנו- במיוחד נגיד אם סבתא או בעלי נכנסת הוא מאוד שמח וניכר כי הוא נרגש. הוא מבחין בין זרים לאנשים לא זרים- מחייך גם לזרים יש לומר. בסך הכול יש לו שגרה טובה- ישן טוב, אוכל טוב- מתרגש יותר מבקבוק מאשר מאוכל מוצק, אבל בהחלט אוכל. לפעמים הוא מחייך לתינוקות בני גילו. חוטף מהם צעצועים.
מוטורית הוא סביר. קצת איטי אבל בגדר התקין- מתהפך, זוחל קצת אחורה, משחק יפה עם צעצועים. ממלמל קצת. אז בגדול ילד מתוק.
יחד עם זאת, יש דברים שנראים לי מוזרים ומדאיגים-
הוא מסתכל הרבה על התקרה כשהוא שוכב על הגב. כאילו הוא רואה משהו.
הוא מחייך גם לעצמו, לא ברור ממה- עכשיו הוא תינוק כן...אבל בכול זאת.
הקשר עין שלו בסך הכול טוב- הוא כן מסתכל עלי כשאנחנו משחקים, אבל לפעמים נדמה שהוא מסתכל קצת על הגבה או המצח שלי. לא תמיד.
הוא לא ממש מחפש אותי בבית. כאילו אם יצאתי מהטווח שלו הוא לא בודק מה אני עושה, איפה אני- לא רק אני, הוא יותר במשחקים שלו, בעיסוקים שלו- פחות מחפש אותנו.
הדבר הכי מדאיג- למרות שהשמיעה שלו תקינה (גם עברנו בדיקה ברה לשמיעה וגם הוא שומע לפעמים צלילים מאוד "מינוריים")- פעמים רבות הוא ממש לא מגיב לקריאה שלנו. אתמול עמדנו אני אמא ואבא שלי לידו- הוא שיחק ברעשן ואנחנו קוראים לו וקוראים לו- וכלום. רק איזו מחיאת כף או התחלה של סיפור שהוא אוהב או משהו כזה הצליחו להסב את תשומת ליבו. זה לא תמיד ככה. לפעמים הוא כן מסתובב. אך מספיק פעמים הוא לא מסתובב- לכל מיני קריאות. גם כשהוא עסוק יותר גם כשהוא עסוק פחות. וזה מאוד צורם ומטריד.
אז למעשה יש לי שתי שאלות:
-מה דעתכם? איך זה היה עם הילדים שלכם כשהיו תינוקות?
-אני רוצה לפעול איכשהו. יודעת שזה נורא נורא מוקדם- אבל אני בטוחה שהתערבות מוקדמת יכולה לקדם. איך כדי לי להמשיך מכאן?
אלפי תודות
שלום לכולם,
יש לי בן חמוד בן 7 חודשים. לאחרונה הוא מדאיג אותי בנושא התקשורת.
מצד אחד יש הרבה סימנים מקסימים וחיוביים- הוא חייכן, צוחק בקול. מאוד אוהב שירים, סיפורים וממש מזהה סיפורים מסוימים, מקשיב ונהנה מהם. הוא מתרגש כשהוא רואה אותנו- במיוחד נגיד אם סבתא או בעלי נכנסת הוא מאוד שמח וניכר כי הוא נרגש. הוא מבחין בין זרים לאנשים לא זרים- מחייך גם לזרים יש לומר. בסך הכול יש לו שגרה טובה- ישן טוב, אוכל טוב- מתרגש יותר מבקבוק מאשר מאוכל מוצק, אבל בהחלט אוכל. לפעמים הוא מחייך לתינוקות בני גילו. חוטף מהם צעצועים.
מוטורית הוא סביר. קצת איטי אבל בגדר התקין- מתהפך, זוחל קצת אחורה, משחק יפה עם צעצועים. ממלמל קצת. אז בגדול ילד מתוק.
יחד עם זאת, יש דברים שנראים לי מוזרים ומדאיגים-
הוא מסתכל הרבה על התקרה כשהוא שוכב על הגב. כאילו הוא רואה משהו.
הוא מחייך גם לעצמו, לא ברור ממה- עכשיו הוא תינוק כן...אבל בכול זאת.
הקשר עין שלו בסך הכול טוב- הוא כן מסתכל עלי כשאנחנו משחקים, אבל לפעמים נדמה שהוא מסתכל קצת על הגבה או המצח שלי. לא תמיד.
הוא לא ממש מחפש אותי בבית. כאילו אם יצאתי מהטווח שלו הוא לא בודק מה אני עושה, איפה אני- לא רק אני, הוא יותר במשחקים שלו, בעיסוקים שלו- פחות מחפש אותנו.
הדבר הכי מדאיג- למרות שהשמיעה שלו תקינה (גם עברנו בדיקה ברה לשמיעה וגם הוא שומע לפעמים צלילים מאוד "מינוריים")- פעמים רבות הוא ממש לא מגיב לקריאה שלנו. אתמול עמדנו אני אמא ואבא שלי לידו- הוא שיחק ברעשן ואנחנו קוראים לו וקוראים לו- וכלום. רק איזו מחיאת כף או התחלה של סיפור שהוא אוהב או משהו כזה הצליחו להסב את תשומת ליבו. זה לא תמיד ככה. לפעמים הוא כן מסתובב. אך מספיק פעמים הוא לא מסתובב- לכל מיני קריאות. גם כשהוא עסוק יותר גם כשהוא עסוק פחות. וזה מאוד צורם ומטריד.
אז למעשה יש לי שתי שאלות:
-מה דעתכם? איך זה היה עם הילדים שלכם כשהיו תינוקות?
-אני רוצה לפעול איכשהו. יודעת שזה נורא נורא מוקדם- אבל אני בטוחה שהתערבות מוקדמת יכולה לקדם. איך כדי לי להמשיך מכאן?
אלפי תודות
