שלום, אשמח אם תכנסו 
היי היי יש כאן קטע שכתבתי לעיתון בי"ס בנוגע לתיאטרון, חשבתי שחוות דעתכם תוכל להיות מועילה. את האמת- ורק את האמת! תודה, אני אניצן. בבקשה: שייקספיר אמר ש"כל העולם במה" לפני כמה מאות שנים. זה לא מונע מהמשפט להיות אקטואלי גם היום, וכשחושבים עליו שוב ושוב, מבינים כמה הוא נכון. כולנו שחקנים, בהצגה אחת גדולה שנקראת "החיים". אם יש לכם מזל קיבלתם כרטיסים טובים באמצע, ואתם מצליחים לראות די טוב מה שקורה על הבמה. במקרה הפחות טוב אתם תקועים אי שם מאחור, ליד האנשים שאחראים על הסאונד והתאורה, מנסים להבין את ההתרחשויות ולעקוב אחרי הפעולות של עצמכם ושל אחרים, ואם אתם ממש ברי מזל זכיתם בכבוד לעמוד על הבמה, ולהיות הדבר הזה שכולם רוצים להגיע אליו. אח, מטאפורה על החיים בשתי שניות? אני מקווה שזה לא נשמע פלצני מידי. אני לא מתיימרת להפוך את התיאטרון לחלק בלתי נפרד מהחיים, כי אפשר לחיות בלי לשחק, בלי לראות הצגות ובלי לדמיין שאני מישהו אחר, אבל נראה לי שיותר מעניין לדבר על אלו שהתיאטרון הוא כן כזה. משפטים בנוסח "זה כמו אוויר לנשימה בשבילי!" או "אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלי המשחק" נאמרים על ידיהם לא פעם וגם לא פעמיים. מה זה בעצם לשחק? להיות שחקן? מי שלא ניסה, לא יבין. אני מצטערת- אבל פשוט חייבים לנסות, לקחת קורס, להצטרף למגמה או אפילו להופיע בהצגה קטנה של התנועה. רק אז אפשר להבין את האנרגיות המטורפות שמקבלים, את הדברים שעושים, שבחיים האמיתיים לא הייתם מעיזים לחשוב עליהם, את המשפטים שבצורה לא ברורה יצאו לכם מהפה... פשוט תנסו. בתיאטרון יש קסם. אני בטוחה שחלקכם קרה שישבתם באולם הקולנוע וחשבתם כמה הייתם רוצים להתחלף עם השחקן או השחקנית הראשית... מה שאני מנסה להגיד לכם בעצם- שלשחק, על באמת (לא סתם לומר טקסט בלי כוונה, לדקלם שורה בלי להבין אותה) זה דבר אדיר! כייף, מצחיק, מרגש. מזיז לכם משהו שם, ליד הלב, פותח את הראש. משחרר לחצים בצורה מדהימה. זה לא אומר שאת או אתה צריכים לרוץ עכשיו ולחפש לכם בית ספר למשחק, ולהחליט שזה הדבר היחיד שתעשו, (למרות שזה יהיה נהדר...) אני רק מציעה למי שלא התנסה- לנסות. לחוות את החוויה של להופיע מול קהל, להרגיש משהו אחר, לגעת בשמיים, להיות מה שכולם רוצים להיות, פעם אחת (לפחות)- על באמת.
היי היי יש כאן קטע שכתבתי לעיתון בי"ס בנוגע לתיאטרון, חשבתי שחוות דעתכם תוכל להיות מועילה. את האמת- ורק את האמת! תודה, אני אניצן. בבקשה: שייקספיר אמר ש"כל העולם במה" לפני כמה מאות שנים. זה לא מונע מהמשפט להיות אקטואלי גם היום, וכשחושבים עליו שוב ושוב, מבינים כמה הוא נכון. כולנו שחקנים, בהצגה אחת גדולה שנקראת "החיים". אם יש לכם מזל קיבלתם כרטיסים טובים באמצע, ואתם מצליחים לראות די טוב מה שקורה על הבמה. במקרה הפחות טוב אתם תקועים אי שם מאחור, ליד האנשים שאחראים על הסאונד והתאורה, מנסים להבין את ההתרחשויות ולעקוב אחרי הפעולות של עצמכם ושל אחרים, ואם אתם ממש ברי מזל זכיתם בכבוד לעמוד על הבמה, ולהיות הדבר הזה שכולם רוצים להגיע אליו. אח, מטאפורה על החיים בשתי שניות? אני מקווה שזה לא נשמע פלצני מידי. אני לא מתיימרת להפוך את התיאטרון לחלק בלתי נפרד מהחיים, כי אפשר לחיות בלי לשחק, בלי לראות הצגות ובלי לדמיין שאני מישהו אחר, אבל נראה לי שיותר מעניין לדבר על אלו שהתיאטרון הוא כן כזה. משפטים בנוסח "זה כמו אוויר לנשימה בשבילי!" או "אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלי המשחק" נאמרים על ידיהם לא פעם וגם לא פעמיים. מה זה בעצם לשחק? להיות שחקן? מי שלא ניסה, לא יבין. אני מצטערת- אבל פשוט חייבים לנסות, לקחת קורס, להצטרף למגמה או אפילו להופיע בהצגה קטנה של התנועה. רק אז אפשר להבין את האנרגיות המטורפות שמקבלים, את הדברים שעושים, שבחיים האמיתיים לא הייתם מעיזים לחשוב עליהם, את המשפטים שבצורה לא ברורה יצאו לכם מהפה... פשוט תנסו. בתיאטרון יש קסם. אני בטוחה שחלקכם קרה שישבתם באולם הקולנוע וחשבתם כמה הייתם רוצים להתחלף עם השחקן או השחקנית הראשית... מה שאני מנסה להגיד לכם בעצם- שלשחק, על באמת (לא סתם לומר טקסט בלי כוונה, לדקלם שורה בלי להבין אותה) זה דבר אדיר! כייף, מצחיק, מרגש. מזיז לכם משהו שם, ליד הלב, פותח את הראש. משחרר לחצים בצורה מדהימה. זה לא אומר שאת או אתה צריכים לרוץ עכשיו ולחפש לכם בית ספר למשחק, ולהחליט שזה הדבר היחיד שתעשו, (למרות שזה יהיה נהדר...) אני רק מציעה למי שלא התנסה- לנסות. לחוות את החוויה של להופיע מול קהל, להרגיש משהו אחר, לגעת בשמיים, להיות מה שכולם רוצים להיות, פעם אחת (לפחות)- על באמת.