שלום אנשים

[sad sad woman]

שלום אנשים

יש משהו שמטריד אותי מאוד, אני זקוקה לייעוץ ותמיכה - מקווה שאקבל אותה פה. אני מרגישה שאני פשוט משתגעת.. אז ככה: אני כולי מלאת חרדות, פחדים וחששות..אני מרגישה שאני פשוט כ"כ שבירה ורגישה, כל דבר קטן פוגע בי! הבעיה שלי היא בתחום הרומנטי. כל מילה קטנה שהחבר שלי אומר לי, פוגעת בי, ואני ישר נכנסת לסרטים של "הוא לא אוהב אותי".. אני כ"כ פוחדת שייגמר הקשר שלנו, כי זה הדבר היחידי שמשאיר אותי שפויה ונותן לי סיבה לקום בבוקר. אם במשך חצי שעה הוא לא אומר לי "אני אוהב אותך", אם הוא לא מתקשר במשך כמה שעות, אם הוא לא מחזיר לי הודעה, אם הוא לא מתייחס אליי כ"כ - אני ישר נהיית מפוחדת ובטוחה שזהו, הוא כבר לא אוהב אותי. אני גם כל הזמן נכנסת למחשבות והשוואות של "מי אוהב את מי יותר" ו"מי מתקשר למי יותר". וגם אם הוא כן אוהב אותי - מתישהו זה ייגמר, ואז אני אצטרך להתמודד עם ה"לבד", ואז שוב - עשרות דייטים נוראיים וחסרי תועלת, ועד שאני אמצא מישהו שימצא חן בעיני, ועד שאני אכיר אותו, ועד שאני ארגיש איתו בנוח, ועד שיהיה לי אומץ להיות עירומה לידו... אני פשוט לא יכולה לשאת את המחשבה שאאלץ לעבור את זה שוב!! בבקשה, עוצו לי עצה.. ואל תגידו לי שאני לא צריכה להיכנס לקשר עד שאני ארגיש שלמה עם עצמי או משהו בסגנון, כי זה מאוחר מדי.. אנא מכם, אני מרגישה כ"כ חסרת אונים.

 

[יסמין43]

אני לא אומרת שאת לא צריכה להיכנס

לקשר, אבל אני אומרת שתחושות הבלבול שאת חשה הן משהו פנימי שלך, שלא קשורות לחבר שלך ולא קשורות לשום דבר חיצוני, אלא לבלגן פנימי שלך, ואת הבלגן הזה אפשר לנסות לסדר רק על-ידי טיפול פנימי (או פשוט לחכות שהזמן יחלוף והנפש תבשיל מעצמה, אם כי אני לא יודעת בת כמה את). שום דבר שהחבר שלך יעשה או יאמר לא יסדר את הבלגן הזה, ולכן חבל להפיל את זה עליו. את מתארת חרדות ודיכאון שמעידות על כך שהנפש במצוקה. זה לא משהו חריג, להרבה מאיתנו יש את זה בכל מיני צורות אחרות, אבל את המצוקה הזאת כדאי לנסות להקל. לצערי, אני לא מכירה שום שיטה אחרת מאשר טיפול (או כאמור, לחכות ולקוות שזה ייחלש מעצמו במשך הזמן. אבל זה ממש לא בטוח).

 

[אפי היקרה]

תכל'ס אני מסכימה,

וחבל שלא אמרת בת כמה את (אישה עצובה עצובה), כי אולי זה טיפה'לה מובן או הגיוני כשאת בת 13-14-15, אבל לא כשאת בת 20 פלוס. לא שזה לא נורמלי, זה נורמלי, אבל חרדת נטישה כזאת ותלותיות כזאת היא בפירוש דבר שמגביל אותך ומונע ממך להנות מהחיים ומהאושר (שקיים). טיפול הוא בהחלט אפשרות. מעבר לזה שלדמיין כל הזמן "מה יקרה אם הוא יעזוב אותי", "איך הוא ישאיר אותי לבד" וכן הלאה, כמו שאת יודעת, זה לא יעיל ואף יותר מזה. אני הייתי מתחילה בעבודה קצת יותר אישית: לבד, ביחד, את עם עצמך צריכה לחיות כל החיים, בלי קשר לזוגיות או לבד. ההתחלה הטובה ביותר היא לדעת להינות מעצמך, לבלות קצת זמן בלבד, בדברים שאת אוהבת לעשות, בלהסתדר לבד. עצמאות נפשית היא דבר חשוב מאוד, כי בסופו של דבר אף אחד לא באמת יכול לעזור לנו אם אנחנו לא מסוגלים לעזור לעצמנו קודם כל. בקיצור, אם את מרגישה שאין לך את הכוחות להתמודד עם "הלבד" שלך בעצמך (אפילו שהחבר עדיין באיזור) - טיפול הוא דרך מצוינת. אני מציעה קודם כל לנסות למנן (מבחינת המינון) את הטלפונים אליו וממנו (5 פעמים ביום? הגזמת), לנסות להעביר ערב אחד עם חברות או לבד, בלעדיו, למצוא כמה דברים שאת אוהבת לעשות לבד ולעשות אותם - ואולי פתאום תגלי שאת אפילו אוהבת קצת את הלבד שלך, שיש המון דברים שאת נהנית לעשות לבד, ואולי עם זה תבוא ההכרה שעם זוגיות או בלעדיה, את נורא אוהבת את עצמך.

 

[sad sad woman]

אני בת 19

 

[dana2909]

השאלה היא גם

מה זה כל מילה קטנה. יכול להיות שחבר שלך באמת אומר דברים פוגעים ואת מנסה למזער את זה בתרוץ שאת תמיד נעלבת.

 

[sad sad woman]

ממש שטויות..

כל פעם הוא אומר כלמיני דברים בצחוק ואני לוקחת אותם ברצינות ונעלבת... או שהוא לא מתקשר/שולח הודעה במשך זמן..

 

[sad sad woman]

או...

שהוא לא עונה לי להודעה (זה מרתיח אותי!).. או שהוא הולך לראות סרט אצל חבר שלו ולא מציע לי להצטרף.. דברים כאלה.

 

[אפי היקרה]

בקיצור:

את חסרת בטחון, אם זה לגבי עצמך ואם זה לגביו ולגבי הקשר איתו. את כנראה לא סומכת על עצמך מספיק וצריכה כל הזמן חיזוקים ואישורים לכך שהוא קיים, שהקשר קיים, ושאת בסדר. אני מציעה שוב, לפני הריצה לפסיכולוג, לעשות טיפול בהלם: לא לדבר איתו כמה שעות. כן לצאת פעם פעמיים בשבוע עם חברות. למצוא כמה דברים שיעסיקו את עצמך בשעות היום. ואת יודעת מה? גם לשבת ולדמיין מה יקרה אם יום אחד תיפרדו. ללכת עם זה עד הסוף - העצב והכאב והגעגועים. הלבד והחיפוש. ואת יודעת מה? בסוף אולי גם תצליחי לדמיין שאת מוצאת מישהו שאת שלמה איתו, שטוב לך איתו (לא שאני חושבת שלא טוב לך עם הנוכחי), ובעיקר - לדמיין שאת מצליחה להסתדר לבד, בלי חבר ובלי טלפונים, ובעיקר בלי עצבים. תנסי. מה יכול להיות?