the movie man
New member
שלום אנשים
טוב אז ככה: שמי איציק אני בן 24 וחולה ב OCD מגיל 14. אני לא ארחיב על איך זה התחיל, אני אספר לכם מה על ליבי. הכול התחיל כשהגיע ה OCD היו לי מחשבות טורדניות, פולשניות והרסניות. בגיל 18 עדיין לא הייתי מודע לבעיה, רק חוויתי אותה. ניסיתי להתמודד איתה ככל האפשר, והצלחתי איפשהו למצוא תקווה לתקופה קצרה; שהתחלתי להיות פעיל חברתי, ואף הייתה לי חברה לחצי שנה. בזמן הצבא בגיל 19 מצבי התחיל להדרדר, כולי בפחדים נוראיים, ולא מסוגל לתפקד. לאחר שנה וחצי בצבא בחוסר מעש; שוחררתי באישור הפסיכיאטרית של הבסיס בו שירתתי. אני הבחנתי את עצמי לבד, וגיליתי שיש לי OCD, כשסיפרתי לפסיכאטרית היא הסכימה עם האבחון. אבל זה לא הכול. הOCD חסם אותי כמו חומת סין, לא נתן לי להיות מי שאני רוצה להיות. נילחמתי, ניסיתי חזק: אבל זה לא ממש עזר. עם הזמן התחילו לי עוד בעיות שלא מצאו אותם קיימות; כמו בעיה בשלפוחית שגם ממנה אני סובל שנים, כמו בעיה בקיבה שגם ממנה אני סובל שנים וכמו בעיית החולשה שיש לי. ואז שוב אבחנתי את עצמי: הפעם כחולה סומטיזציה פרי יצירתו של ה -OCD סומטזציה למי שלא יודע זו הפרעת כאב שלא קיימת פיזית אלא נפשית. לאט לאט אבחנתי את עצמי בעוד משהו שהשפיע עליי שנים וגם ממנו סבלתי לפחות 5 שנים. הפרעת דה פרסונלזציה. הפרעת ניתוק עצמי. רק תראו לאן המצב שלי הידרדר; ועם כל זה מצאתי דרך להמשיך בחיים "נורמאלים" אם אפשר לקרוא לזה ככה עובד עבודה פיזית שלא ממש רציתי בה, אבל לא היתה לי ברירה אני סובל. אני לא יכול להיות מי שאני, להגשים את השאיפות שלי כל עוד אני כבול בשרשראות הטרטרוס. אני מרגיש כמו פרומיתאוס, כמו סיזיפוס אבל אני מנסה להילחם חזק כמה שאפשר, לא מוותר על התקווה. כיום אני עברתי מין שינוי קטן, אבל אני עדיין סובל מכל הבעיות האלו. אני עובד שנתיים וחצי במקום קבוע, שזה גם משהו. מנסה להיות פעיל חברתי פה ושם. למרות שיש לי עכשיו רק חבר אחד טוב. אני בנאדם דיי בודד, לא בגלל שאני רוצה להיות! אני סובל מניתוקי רגש חזקים. בקושי יש לי רגשות אהבה למה שאני עושה, לאנשים בכללי כל דבר שאני עושה לא ממש עם רגש. כל יום אני נילחם ומתפלל שייחזרו אליי הרגשות ושאני לא יפחד יותר. כדורים לדעתי זה רעל שהורס את הגוף. אני לקחתי כמעט את כל סוגי הכדורים שיש ורק בעיות הם עושים. והם אף הורסים תפקודים בגוף. הם יכולים להרוס את התפקוד המיני, לעשות כאבי ראש, לפגוע בזיכרון, חולשה ויש עוד דברים שהם יכולים לפגוע בגוף ויהיה קשה לרפא אחר כך. אז זהו בקצרה זהו הסיפור שלי, מקווה שתקראו. שבת שלום אנשים יקרים.
טוב אז ככה: שמי איציק אני בן 24 וחולה ב OCD מגיל 14. אני לא ארחיב על איך זה התחיל, אני אספר לכם מה על ליבי. הכול התחיל כשהגיע ה OCD היו לי מחשבות טורדניות, פולשניות והרסניות. בגיל 18 עדיין לא הייתי מודע לבעיה, רק חוויתי אותה. ניסיתי להתמודד איתה ככל האפשר, והצלחתי איפשהו למצוא תקווה לתקופה קצרה; שהתחלתי להיות פעיל חברתי, ואף הייתה לי חברה לחצי שנה. בזמן הצבא בגיל 19 מצבי התחיל להדרדר, כולי בפחדים נוראיים, ולא מסוגל לתפקד. לאחר שנה וחצי בצבא בחוסר מעש; שוחררתי באישור הפסיכיאטרית של הבסיס בו שירתתי. אני הבחנתי את עצמי לבד, וגיליתי שיש לי OCD, כשסיפרתי לפסיכאטרית היא הסכימה עם האבחון. אבל זה לא הכול. הOCD חסם אותי כמו חומת סין, לא נתן לי להיות מי שאני רוצה להיות. נילחמתי, ניסיתי חזק: אבל זה לא ממש עזר. עם הזמן התחילו לי עוד בעיות שלא מצאו אותם קיימות; כמו בעיה בשלפוחית שגם ממנה אני סובל שנים, כמו בעיה בקיבה שגם ממנה אני סובל שנים וכמו בעיית החולשה שיש לי. ואז שוב אבחנתי את עצמי: הפעם כחולה סומטיזציה פרי יצירתו של ה -OCD סומטזציה למי שלא יודע זו הפרעת כאב שלא קיימת פיזית אלא נפשית. לאט לאט אבחנתי את עצמי בעוד משהו שהשפיע עליי שנים וגם ממנו סבלתי לפחות 5 שנים. הפרעת דה פרסונלזציה. הפרעת ניתוק עצמי. רק תראו לאן המצב שלי הידרדר; ועם כל זה מצאתי דרך להמשיך בחיים "נורמאלים" אם אפשר לקרוא לזה ככה עובד עבודה פיזית שלא ממש רציתי בה, אבל לא היתה לי ברירה אני סובל. אני לא יכול להיות מי שאני, להגשים את השאיפות שלי כל עוד אני כבול בשרשראות הטרטרוס. אני מרגיש כמו פרומיתאוס, כמו סיזיפוס אבל אני מנסה להילחם חזק כמה שאפשר, לא מוותר על התקווה. כיום אני עברתי מין שינוי קטן, אבל אני עדיין סובל מכל הבעיות האלו. אני עובד שנתיים וחצי במקום קבוע, שזה גם משהו. מנסה להיות פעיל חברתי פה ושם. למרות שיש לי עכשיו רק חבר אחד טוב. אני בנאדם דיי בודד, לא בגלל שאני רוצה להיות! אני סובל מניתוקי רגש חזקים. בקושי יש לי רגשות אהבה למה שאני עושה, לאנשים בכללי כל דבר שאני עושה לא ממש עם רגש. כל יום אני נילחם ומתפלל שייחזרו אליי הרגשות ושאני לא יפחד יותר. כדורים לדעתי זה רעל שהורס את הגוף. אני לקחתי כמעט את כל סוגי הכדורים שיש ורק בעיות הם עושים. והם אף הורסים תפקודים בגוף. הם יכולים להרוס את התפקוד המיני, לעשות כאבי ראש, לפגוע בזיכרון, חולשה ויש עוד דברים שהם יכולים לפגוע בגוף ויהיה קשה לרפא אחר כך. אז זהו בקצרה זהו הסיפור שלי, מקווה שתקראו. שבת שלום אנשים יקרים.
