שלום אנשים

[Pink Punk Girl]

שלום אנשים ../images/Emo24.gif

קודם כל

על פתיחת הפורום

נכנסתי לכאן בזכות סיוון שכותבת בפורום שלי (צער גידול הורים - 590

) .. בכל מקרה אני לא גרה בח"ול .. אני גרה בארץ

אבל ............ נולדתי בקנדה (טורונטו) וגרתי שם עד גיל 8 .. ככה שאולי איכשהו אני אוכל להשתלב בפורום ..

.. האנשים פה נראים לי מאוד נחמדים

אז בכל מקרה

בהמשך ותצפו לעוד ביקורים ממני

שיר

 

[BoR|S]

ברוכה הבאה פאנקיסטית ורודה...

ספרי לנו בבקשה על המעבר לישראל, על ההשתלבות בישראל...

 

[sivani]

תודה שיר!! ../images/Emo6.gif

הפורום עוד לא עלה רשמית לרשימת הפורומים, אבל העניין בטיפול

למה כולם נולדים בטורונטו? מה העניין הזה? למרות שעיר באמת יפה! יש לך אזרחות קנדית, סביר להניח,נכון?

איך זה להיות עם דרכון ירוק? (אם אני לא טועה הוא ירוק)

סיון! ושוב תודההההה!

 

[BoR|S]

למה טורונטו?

כי יש שם קהילה יהודית גדולה (נראה לי), כי זאת עיר יפה, כי זאת עיר עם הרבה עבודה בהייטק... כי זאת עיר עם אוטובוסים שנוסעים רק בקו ישר...

 

[sivani]

חחחחחחח

קהילה יהודית גדולה? אמממ...אני אנסח את זה אחרת 60,000 ישראלים אם אני לא טועה

חחחח זאת באמת עיר ההייטק ועיר מפלי הניאגרה (טוב, מספיק קרובה לשם..)

 

[BoR|S]

תראי... תשמעי...

זה לא ברוקלין אומנם, אבל יש מספיק... (אומנם זה לא פריז שיש חצי מיליון יהודים בעיר של 1.8 מיליון תושבים)

 

[A n g e l D u s t]

דווקא הפורום ברשימת הפורומים...

מזל טוב!

 

[sivani]

וואלה?! ../images/Emo13.gif

מזל"ט!!

 

[sivani]

ווגע...באיזה אשכול?! אני לא מוצאת..

 

[A n g e l D u s t]

אנשים וחברה

אולי לרגל פתיחת הפורום תבואו לצ´אט?

 

[sivani]

בעעע אני מוחה מה הוא עושה שם??

פורום נוער,הלא כן?אשכול נוער?

 

[A n g e l D u s t]

תבקשי שיעבירו.

ובואי לצ´אט כבר

 

[sivani]

חחח יבוצע, בדרך!

 

[BoR|S]

אוי באמת...

איפה הידע שלך במרקטינג, תבקשי שישימו איפה שיש מעט פורומים שיראו אותו...

 

[A n g e l D u s t]

אממ

מן הסתם הוא גם צריך להיות קשור לנושא (אי אפשר לשים אותו סתם תחת צבא שזה בכלל לא קשור)

 

[Pink Punk Girl]

איך השתלבתי פה בארץ .. ../images/Emo98.gif

טוב, זה היה דיי מזמן (5 וחצי שנים) ובכל זאת .. אני שיי זוכרת מה היה. במשך כל חיי נסעתי בממוצע פעמיים בשנה לבקר בארץ, הרי כל המשפחה שלי כאן. ובנסיעה אחת (כשהייתי בת 7 וחצי) אמרו לי ולאחיי שאנחנו עוברים לארץ ולקחו אותנו לראות את הבית. אני לא זוכרת שזה ממש הפריעה לי עד שאמרתי את זה לחברות שלי ואז התחלתי לעשות להורים קצת בעיות. בסופו של דבר התאריך המיועד הגיע ונסענו. זה היה בתחילת החופש הגדול .. ואחרי חודש בערך אבא שלי חזר חקנדה לסגור עסקים וזה .. ויומיים שאחרי שהוא נסע פרצו אלינו הבית (זה בית פרטי) וגנבו כלמני דברים .. וזה היה מפחיד בתור חוויה שזוכרים כשעוברים למקום אחר .. בוספו של דבר התגברנו גם על זה ולקראת סוף החופש עשו לכל הילדים החדשים, העולים החדשים וזה פגישה ביצפר. זה היה מפחיד מאוד .. אבל כייף !! הכרתי כלמני ילדים שיהיו איתי בכיתה, ילד שבא מאוסטרליה שקוראים לו נחומי (הוא אחד הידידים הכי הכי טובים שלי עד היום !!) ואת השכן הצמוד שלי, עידן.. כשהתחילה השנה המורה הציגה אותנו (כל הילדים החדשים) בפני הכיתה וכבר בהפסקה הראשונה ניגשו אליי המון בנות. אז בואו אני אקצר את העניין, השתלבתי טוב מאוד !! למרות שבשנה הראשונה היה לי קצת קשה עם הקריאה והכתיבה בעברית (דיבתי עברית בבית תמיד) הסתדרתי בעזרת כמה שיעורים פרטיים ומאז אני כאן. אנשים עדיין אומרים לי שיש לי קצת מבטא, וכן אני מודה, יש לי לפעמים טעויות בדיבור .. אבל הסתדרתי וזה העיקר !! אני מקווה שהיה לכם כוח לקרוא את כל הסיפור ה"מאוד מרתק" שלי .. בכל מקרה מי שקרא מקבל-

גדול !!!!! שיר

 

[sivani]

שיר!

אני ממש מצטערת על התקרית הנ"ל, אבל נמחקה הודעה שלך...מאחר ואני מאוד מאוד מנסה לשרשר את סיפור המעבר שלך, אני ממש לא יודעת איך, אבל נמחקה ההודעה שבה את מבקשת לקרוא את הסיפור סורי , לא יקרה שוב! אני מחפשת דרכים להחזיר אותה, אבל זה לא נראה אפשרי... כנ"ל לשרשר

 

[sivani]

הסיפור שלי ../images/Emo13.gif

עברנו באמצע יולי של 2002, ממש לא מזמן, ועל הבוקר הראשון שלנו אבא עשה תאונה (היה מאוד עייף מהטיסה ולא שם לב לתמרור...) אבל חפיף, עבר (אחרי שבילינו עם אחי עד 2 בבוקר בבית חולים) אמ... אני דווקא מאוד שמחתי עם העזיבה,הבנתי שהעתיד שלי הוא לא באמת פה, ואני מעדיפה לצאת למועדון בתל אביב בלי לעמוד בתור ולחכות לבום שיכול להגיע כל רגע... אבל עכשיו אני יודעת שאני מתגעגעת מאוד מאוד מאוד לחברות שלי, ולידידים טובים שלי...אבל טוב נו... באמת על היום הראשון, באמת המון בנות באו ודיברו אותי וכבר אחד חודש וחצי בבצפר יש לי המון חברות שבאמת אכפת להן ומנסות לעזור לי (עם החמוד הזה, כמובן...) ואפילו כמה ידידים חמודים כאלה, כן כן רובם סינים והם אנשים באמת חמודים (אם הם יקראו את זה אז כריס אתה אחלה

) ואני חושבת שכל שינוי בחיים הוא לטובה, וגם אם הוא לא תמיד מוצא חן בעינינו צריכים להסתכל על חצי הכוס המלאה. אז נורא נחמד לי פה!

 

[A n g e l D u s t]

אנג´לדאסט - הסיפור האמיתי.

(חחח סתם הזכיר לי את העולם האמיתי, עזבו, לא ישנתי הרבה בלילה). אז אני עברתי באוגוסט 2000, מאז עבר די הרבה זמן אבל אני זוכרת שהייתי נורא אפאטית לגבי הנסיעה. אמנם היתה לי אפשרות להשאר בארץ אבל חשבתי שזה יהיה פיספוס אם אני לא אסע, מקסימום לא טוב לי- תמיד אפשר לחזור. אני לא חושבת שממש הבנתי שאני עוברת לגור בפריז עד שהייתי במטוס. כל השבוע לפני זה הייתי המון עם חברים שלי, מסיבות פרידה ובלגאנים ורק כשהגעתי לפריז גיליתי כמה שהם חסרים לי. החודש הראשון היה די מזעזע, מן הלם תרבותי שכזה, רציתי נורא לחזור לישראל (או לחלופין לעבור לבית ספר ישראלי) אבל שרדתי את זה, הכרתי המון חברים חדשים ופתאום לא רציתי לחזור. מאז נסעתי לישראל, חזרתי, שוב נסעתי והחלטתי לחזור לפה (למרות שעוד לא החלטתי איפה אני מעדיפה לגור, פה או בישראל או בכלל במקום אחר) במיוחד אחרי שהייתי חודשיים וחצי בארץ וגיליתי כמה שיותר כיף שם (למרות שיש פיצוץ פה ושם) וכמה שאני מתגעגעת לאנשים שם. כשאני חושבת על זה עכשיו, אני שמחה שלא נשארתי בארץ, כמו שסיון אמרה- כל שינוי הוא לטובה ועד כמה שלפעמים נורא נורא מתגעגעים תזכרו תמיד שיש המון אנשים שהיו מתחלפים איתכם ואתם זכיתם בחוויה שלא הרבה זוכים בה...