שלום אנשים טובים

[lakmal]

שלום אנשים טובים

אני בן 32, נשוי מזה 5 שנים (ועוד 3 שנות חברות לפני כן). בשנה-שנתיים הראשונות לנישואין היה טוב. אחרי כן המצב התדרדר. היא השקיעה את עצמה בעבודה (היי טק) עד כלות הנשימה ולא נשאר לה מקום לכלום בזוגיות. אחרי סדרת משברים ואיום שלי להתגרש הלכנו ליועצת נישואין. עם הראשונה לא הלך, אשתי לא אהבה אותה. היא מצאה יועצת אחרת, אתה היה לה יותר טוב (אני הסתדרתי עם שתיהן). קצת נפתר, לא הרבה, ואז היא הפסיקה את פגישות היעוץ (ואח"כ אי אפשר היה להמשיכן בגלל בעייה אוביקטיבית של היועצת). המצב המשיך להידרדר. ראוי לציין שכל הזמן הזה ניסיתי לתקן, לחזר, התחננתי לילדים - נאדה. בחודשים האחרונים של 2003 המצב החריף, בינואר ש.ז. החלטתי להתגרש. כשאמרתי לה היא בכתה, טענה שהבינה מה הטעויות שלה, ושהיא תשים פוקוס על הבית. האמת - עשתה הרבה מאמצים - דיאטה וספורט, השקעה בבית, נסיון לעשות דברים ביחד, וכו'. עכשיו היא רוצה ילדים. אני עברתי משבר, והיום אני לא בטוח אם אני רוצה להישאר. אני לא מסוגל כבר חצי שנה להגיד לה שאני אוהב אותה, יש לי המון מחשבות על פרידה. מה עושים ?

 

[lakmal]

עוד משהו

א. גם היא מודה ששלוש השנים המטורפות שהיא השקיעה בהייטק, בחברה שהיא מאוד אהבה, פגעו בנו. לא היה לה כלום בחיים מלבד העבודה (שמונה בבוקר עד שמונה-תשע בערב, טלפונים בלי הפסקה). עכשיו היא הורידה הילוך שם כי החברה שלה נסגרה והיא בחברה אחרת. ב. אני לא מרגיש מאויים מהצלחה שלה, אני מצליח בתחום עיסוקי ומרוויח הרבה כסף, הרבה יותר ממנה (וכך רוב השנים). ג. הבעייה העיקרית שלי - סקס מחורבן. פעם היא אהבה לגוון בסקס, וגם כמה פעמים בשבוע. עכשיו - שוב דבר ממה שעשה לה טוב פעם היא לא מוכנה לעשות, לא מוכנה לנסות, עושה לי טובה כשזה פעם בשבוע (אולי), רק מתקתקת כדי לסיים (למרות שהיא נהנית, לפחות ע"פ מראה ודבריה). אני מנסה לדבר אתה על זה - מתחמקת. מנסה לגוון, לשנות, לחזור להנאות של פעם - לא רוצה. חברות זה יופי, אבל כך לא להיות מסופק ? לא יודע מה לעשות.

 

[המיתבונן]

מכשיר חשמלי והזוגיות

אוסיף זאת, בתגובה לדבריך אלו- ישנם אנשים אשר "מתקנים" את המכשיר החשמלי על ידי דפיקות בדפנותיו, טילטולו וכן הלאה. טכנאי מן החיים. התפתחות הגישה הזו נבעה מעצם העובדה שבמקרים אחדים זה עובד, מגע חשמלי רופף אשר מקבל טלטלה, לעיתים חוזר להיות "מגע חשמלי" יציב. על אותו משקל מטאפורי הייתי אומר זאת- יותר משאני רואה משבר מהותי, אני רואה רוטינת חיים, עם פוקוס לא נכון בכל מה שקשור לזוגיות (אגב ישנם גברים רבים התואמים את תיאורך) אולי, וזוהי אך "טכנאות מן החיים", על ידי טלטלה, או זעזוע ברוטינה שלכם, יבוא המזור אליו אתה כה נכסף. טלטלה שכזו היא משהו כמו---- "אני יוצא לטייל בחו"ל בגפי", אני יוצא לסרט בגפי, נפגשתי עם שלמונית ממשרדי, נפגשתי עם ידידים בפאב, בקיצור החצנה אגרסיבית של נושאי שעות הפנאי המתמקדים ב"אני העצמי" שלך בלי להתחשב בזה שלה. הטלטלה העזה, החריפה ביותר היא - "איום הפרידה" אך הוא הליכה על הסף. בהצלחה

 

[האחות תרזה]

הבעייה היא הסקס?

אני מרגישה סתירה פנימית אצלך: בתחילה אתה מדבר על חוסר אהבה, על ניכור, העדר פנאי... בסוף אתה מדבר על בעיות ביחסי מין כהבעייה העיקרית. מה מידת הקשר בין הדברים, לפי דעתך? האם חוסר ההיתלהבות שלה מיחסי המין מעיד על כך שאינה אוהבת אותך יותר?

 

[lakmal]

לפי דעתי כן, אולי אני טועה ?

ראשית תודה לכל העונים. שוחחנו, היא ואני, בנושא. היא אוהבת, כך טוענת, ורואה אותי אבי ילדיה. מאשימה אותי בחוסר השקעה: "מתי קנית לי משהו ? מתי אמרת שאתה אוהב ?". טוענת שהסקס הוא התוצאה. אני, אולי כי אני גבר, חושב שמשיכה מביאה סקס. זה בסיס מצויין. אם הוא דפוק זה פוגע בקשר. היא טוענת שהיחס גורם לה לרצות פחות.

 

[המיתבונן]

אי- העשייה כעשייה

אם תביט על משמעותה של "אי-העשייה" תבין שיש בה אלמנט של "עשיה". שאלתה מה עושים? ובכן אשיבך בזאת- אל תעשה ילדים!!! אי-עשיית ילדים מאפשר בשעת משבר "לחשוב בראש נקי", ככל האפשר. הגישה ש-הבאת ילדים תפתור את בעיות הזוגיות פסולה מן המסד ועד הטפחות. כתבת שאינך מסוגל לאמר שהנך אוהב אותה. השאלה היא לא אם אתה מסוגל , אלא אם אתה באמת אוהב? אם הגעת למסקנה שאתה אוהב, הרי מה שאתה אומר הוא פשוט "אני כועס", "אני פגוע" וכן הלאה. הירהורים באשר להמשך, לגיטימיים, חשובים, והייתי אומר שהם מעידים על גישה בריאה. אי אפשר להנביע מדבריך שבת זוגתך "חסרת תקנה" והיא תחזור לסורה באחד מן הימים. על כן אשיבך זאת- אם בתחושתך, ובלי שום קשר למציאות, היא "חסרת תקנה", הרי שאין טעם "לשרוף" עוד שנים כדי להיות משוכנע בכך, קום ועזוב, לפי דבריך אתה איש של זוגיות, של "ביחד", על כן לך חפש לך פרטנר אחר אשר אתה עצמך מאמין בכישוריו להיות פרטנר. אם אינך משוכנע שיש כאן משהו בסיסי, ושבת זוגתך "ברת-תקנה", המשך לנסות לתקן. אל תאמר נואש, תן סיכוי ואל תמהר להביא ילד בתקופת הבחינה שהיא בעיקרה בחינה פנימית שלך את מה שמתרחש סביבך. בהצלחה. אגב סטטיסטית אתה עונה היטב למצבך, מדברים על שבע שנות "ביחד" כ-משוכה ראשונה של הזוגיות, כמשבר ראשון. התעודד, אם "צרת רבים" יש בה כדי לנחם. בברכה

 

[seeyou]

היא השקיעה את עצמה בעבודה

מערכת נשואים כפי שהכרנו רק לפני דור אחד או שניים = עולם הולך ונעלם השקיעה את עצמה בעבודה עד כלות הנשימה ולא נשאר לה מקום לכלום בזוגיות..(שהיא תשים פוקוס על הבית.)לעשות דברים ביחד.. לבני אדם יש בדרך כלל מטרות בחיים אני מניח שבחורה בגיל 20+,(כאשר הכרתם) ואישה 28+ זה לא אותו דבר כאשר המצב בין בני הזוג הטעות הנפוץ הוא לעשות ילדים בתקווה שזה יקשר אותם או יפתור בעיות-אותם בעיות שמנסים להתעלם או לא רוצים לפתור. לא טוב להביא ילדים לעולם רק לשם יחוד-סתימה של סדקים בקשר ליחסי מין ברור שחשוב מה עושים-איך התדירות....אבל חשוב יותר איך אנו מפרשים את כול דבר אני לא מאמין שאם היא תסכים למין בתדירות יומית תשפר את היחסים ביניהם ואפילו גוון. קרה מה שקרה שה"רגשות" שלה השתנו ובצדק אתה,אני מניח,כבר לא גורם לה תשוקה כפי שזה היה בהתחלה זה לא רק אתה זאת תופעה כללית שלנו כגברים ומה לעשות בהמשך? מצד אחד זה יכול להיות דבר מרענן להתחיל קשר "מרגש" עם אחרת... מצד שני עם הנוכחית אתה כבר בעל ניסיון-מכיר את החולשות והיתרונות שלה.. מבטיח לך שבמסגרת חדשה היחסים ישתנו עם השנים...לטוב?

לרע?... אם יש לך כבר אחרת על הכוונת יהיה לך קשה להיות אובייקטיבי.. לפעמים יש צורך להוריד מהלך עם הרכב לא סוחב בעליה להוריד מהציפיות בזוגיות-לכול אחד יש את החלום הפרטי שלו לחזק אותם דברים שהם משותפים יוסי

 

[meshi4]

ילדים-משפחה

המטרה של נישואים בעיני זה להביא ילדים.להקים משפחה.[בודאי לא כפתרון לבעיות בין הזוג]יש מסביב לזה המון תעסוקה וענין.איך לחנך?לדאוג לעתידם?וכו'.ובעיני זה כן מחבר בין הזוג. כשנשואים כמה שנים ללא ילדים מתוך בחירה.אז אולי מהצד זה נראה :כמה כיף להם.חופשיים .מפתחים קריירה.המצב הכלכלי אולי יותר טוב.אבל אז צצות בעיות אחרות. בדרך כלל אנשים שונאים את השיגרה.אבל כשהיא מופרת.מתגעגעים ומעריכים אותה יותר. גם לא חושבת שבחיי היום יום יש כל הזמן ניצוצות וריגושים.יש משברים.החוכמה להתמודד איתם.זה בעצם מה שמענין בחיים.

 

[המיתבונן]

לא!!! באופן נחרץ שרק אני יכול לכתוב

בשום אופן לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מטרת הנישואין היא לא להביא ילדים, מה פתאום. הרי היכולת להביא ילדים, יכולת פיזית, איננה תלויה כלל וכלל בזאת, ומעבר לזאת, הרבה ילדים יש לנו בעולמנו שלא נולדו במסגרת נישואין. התשובה המדוייקת המתארת את "מטרת הנישואין" אחרת, אנסח אותה ככל שרק אוכל בקצרה, ולכשעצמה עומדת היא במבחני המציאות והקטגוריה ככל תשובה- הנישואין מאפשרים מסגרת חברתית שבעזרתה הפרט יכול לבקש את חסות הכלל, והכלל יכול לחייב את הפרט, בניגוד לרצונו. זה המשפט הקצר שאני יכול לתאר במתומצת את משמעותה של מסגרת הנישואין. בעיקרון- מסגרת הנישואין היא ריאקציה פרה-היסטורית אולי, ליצר האדם. הבה וניגע במקצת ביעודינו שהוא - שרידות הגזע. ילדים- אנו כהורים יודעים את המשמעות של "למאוס בילדים", "למאוס באישה", "הילד הזה מעצבן אותי...שיתחתן כבר.." רוצה לאמר- במהלך הביחד ישנם הרבה מאוד נקודות של כעס, של מיאוס, ושל רצון לעזוב, לפרק, ולפרוק כל עול של המשפחה. בתקופה שבה הדברים לא היו מעוגנים במסגרת חברתית מחייבת, היה קם אדם בשעת כעסו, נוטל מטלטליו, ונעלם, בבחינת "יהא אשר יהא", "אם אין אני לי מי לי". החברה יצאה להגן על עצמה, יצרה את המסגרת, יצרה כתובות של אחריות, ובכך משמרת את עצמה. למעשה החברה יצרה את חוקיה, כלליה, והכלים באכיפתם, מתוך "יצר לב האדם רע מנעוריו". איני רוצה להרבות, הנושא רחב מאוד. על כל פנים, בהיותי בתאילנד, למדתי בדיוק את המשמעות הזו- שם אין לגבר שום מחוייבויות בכל רגע נתון הוא יכול לקום ולעזוב, אין שם את מושג הביגמיה, אין שם שום חוק חברתי המחייב מי מבין ההורים לטפל בילדים, בבחינת ירצו יגדלו, לא ירצו יהיו "שוכני רחוב". בשיחותיי עם אנשים שם, הסתבר שהתפתחה שם תרבות שכזו, שבה גברים נוטשים את המשפחות שלהם, משאירים אישה עם ילד, הנאבקת על קיומה. הבעיה היא אחרת- הבעיה האמיתית היא הנחלת הגישה הזו לצאצאים, הנוהגים כך בנשואתיהם וחוזר חלילה, המעציב בכל זאת הוא למעשה הערכיות של הדבר- כלומר- נורמאטיבי בהחלט לנטוש את האישה, אין מי מבין הסביבה שילין, שיזעק, שיבוא בטענות, שהרי איש איש הישר בעיניו יעשה. התוצאות עגומות עד מאוד- עוני משווע, זנות כפיתרון למצוקות חיים כבר בגילאים צעירים, 13 ואילך, קבוצות גדולות של אוכלוסייה חסרי זהות משפחתית, חסרי תרבות של "אנחנו", של "ביחד", איש איש לעצמו. בקיצור- יותר משהנישואין באים לעגן ולהגן על בני הזוג, הם באים לעגן ולהגן על הליכוד החברתי, שבעקבותיו תבוא רווחת הפרט.

 

[meshi4]

דבריך נכונים../images/Emo45.gif

אבל על פי היהדות זאת המטרה-הקמת משפחה.

 

[המיתבונן]

האמונה, הדת בהווייה החברתית

תפקידה של הדת, כל דת, הוא---- לעשות סדר חברתי. הדת נולדה על ברכי האנרכיה אשר בה בא לידי ביטוי "יצר האדם רע מנעוריו", בכל אשר תלכי בדת תמצאי שהיא "מנחה " את מאמינה בכל העשיות שיובילו אל "הטוב". כך ש- היהדות מדברת על הקמת המשפחה כדבריך, זה הרי ברור, זוהי נביעה הכרחית, כך גם הנצרות, כך האסלאם, ובעצם גם .... החילוניות היא עוד סוג של דת, המאמינה כי על ידי עשיות מסויימות תפיק החברה את "הטוב". אסכם זאת כך- אין שום דת המכוונת את מאמיניה אל "הרע". כל דת היא נביעתה משני המושגים הערכיים "טוב" ו-"רע" אשר הם למעשה מיקשה אחת, שאינם ניתנים לניתוק זה מזה. הכנסתה של הדת, כאסמכתא ל"טוב", איננה אומרת מאומה לרציונאל אשר חשיבתו היא מעבר לאמונה, היא הליכה בתלם המוחשיות. "דת" כמודל לחיקוי יוצרת בעייתיות ובעיקרון הייתי אומר שאחת הבעיות הגדולות של הדת היא - מתקיים עליה את -"מתוך שלא לשמה בא לשמה". מתוך שהיא באה לעשות סדר חברתי, היא הביאה להרס חברתי. די להביט על מסעי הצלב, על מלחמתו של מוחמד וצלאח א-דין, אצלינו היהודים, יהודה המכבי, החשמונאים, ובכלל גם יהושוע ומשה, וכן הלאה, והיום יש לנו את בן-לאדן, את ממשיכי הרב כהנא, ובאירופה את המלחמה החריפה עד היום שבין הקאתולים ברומא לבין הפרוטסטנטים באנגליה או גרמניה.