שלום, אני עדיהר1 עם הרשמה מחדש לתפוז
אם כן, שוב אני כאן... בין איבוד שמי הקודם לבין ההרשמה הנוכחית קראתי די הרבה
בפורום, לא יכולתי לכתוב, וזה היה מאוד סמלי, כמו מדע בדיוני. אבל איך שלא
יהיה התקשורת דרך הפורום הזה, המצב הוירטואלי הזה, הוא כבר בעצמו
מדע בדיוני די מפותח.
בהתפתחות הצער שלי על אמי אני מבחינה במשהו מאוד קיצוני. לעיתים הצער והכאב השקיעו אותי שוב כמו אבן כבדה בתוך באר של סבל, ולעיתים הרגשתי את הדבר ההפוך לגמרי - שההורים המתים הם רחוקים מאוד, מטושטשים, כאילו מוקטנים דרך משקפת הפוכה, וגם עולמם כאילו
עולם של גמדים, הכל קטן, רחוק, לא ברור, ואני לא ניגשת לעולם ההוא, עולם שלם
שהיה פה מסביבי אבל עכשיו הוא מתקיים בזערוריות שכזאת אי שם.
אחר כך שוב חוזר צער, וכל הזמן הצער שחוזר הוא אחר, יש לו תכנים אחרים.
הו עדיה הכתבנית, רק מגיחה מהנשייה וכבר מכבידה.
היו ברוכות שאתן כאן. תודה רבה שהפורום קיים, עם הנדיבות והסובלנות.
אם כן, שוב אני כאן... בין איבוד שמי הקודם לבין ההרשמה הנוכחית קראתי די הרבה
בפורום, לא יכולתי לכתוב, וזה היה מאוד סמלי, כמו מדע בדיוני. אבל איך שלא
יהיה התקשורת דרך הפורום הזה, המצב הוירטואלי הזה, הוא כבר בעצמו
מדע בדיוני די מפותח.
בהתפתחות הצער שלי על אמי אני מבחינה במשהו מאוד קיצוני. לעיתים הצער והכאב השקיעו אותי שוב כמו אבן כבדה בתוך באר של סבל, ולעיתים הרגשתי את הדבר ההפוך לגמרי - שההורים המתים הם רחוקים מאוד, מטושטשים, כאילו מוקטנים דרך משקפת הפוכה, וגם עולמם כאילו
עולם של גמדים, הכל קטן, רחוק, לא ברור, ואני לא ניגשת לעולם ההוא, עולם שלם
שהיה פה מסביבי אבל עכשיו הוא מתקיים בזערוריות שכזאת אי שם.
אחר כך שוב חוזר צער, וכל הזמן הצער שחוזר הוא אחר, יש לו תכנים אחרים.
הו עדיה הכתבנית, רק מגיחה מהנשייה וכבר מכבידה.
היו ברוכות שאתן כאן. תודה רבה שהפורום קיים, עם הנדיבות והסובלנות.
