שלום, אני יואב

yoavyoav

New member
שלום, אני יואב

ומאז ומתמיד גמגמתי בצורה זו או אחרת. אני זוכר שכשהייתי מאוד קטן, אמא שלי לקחה אותי למרפאות בדיבור למיניהם שלא ממש עזרו לי. כולם חשבו שזאת בעייה פיזית, אבל כיום אני משוכנע שזה לא כך... בקיצור, אני זוכר אירוע טראומטי אחד שקרה לי לפני 12 שנים. הלכתי למרפאה בדיבור אחת שהבטיחה ללמד אותי שיטה שלפיה אני אלמד מחדש איך לדבר תוך חלוקה נכונה של הטונים והנשימות או משהו כזה. היא לימדה אותי את השיטה במשך כמה שיעורים ולאחר מספר נסיונות דיבור, אמרתי לה שכולם יצחקו עלי כשישמעו איך אני מדבר (נשמעתי נורא עם כל הנשימות המוזרות האלה שהיא לימדה אותי). היא מצדה אמרה שאני אתקשר ל144 ואבקש שם את הטלפון שלה, ובאותו זמן אני אקליט את השיחה עם המרכזנית שם וננתח את זה אחרי זה. אני הסכמתי. לא היה לי מה להפסיד. התקשרתי ואחרי 2 שניות, המרכזנית הסתומה הזאת התחילה לצרוח עלי: "חולה נפש אחד! תלמד לדבר לפני שאתה מתקשר! אוטיסט!! תן לי את אמא שלך סוטה!". למזלי, זה היה האירוע הטראומטי היחיד בערך שעברתי שקשור לגמגום. לא שלא היו לי קטעים קשים, אבל למדתי לא לוותר לעצמי בגלל הגימגום. המון פעמים רציתי לעשות שיחת טלפון, לדבר עם מישהו, לשאול מישהו משהו וחשבתי לוותר מתוך החשש שיצחקו עלי אם יצא לי גמגום. אף פעם לא וויתרתי. נכון שברוב הגדול של הפעמים גמגמתי, אבל גם בדר"כ אף אחד לא אמר כלום וחיכה בסבלנות וגם אם כן אמרו אז לפעמים התעלמתי והפנמתי את זה ולפעמים עקצתי חזרה את מי שצחק, שירגיש קצת רע עם עצמו... הספקתי להיות בתיכון ב3 משלחות נוער, ואף פעם לא הייתי ממש ביישן וכאלה וגם עכשיו בצבא אני בתפקיד שדורש המון יחסי אנוש ואני מגמגם די הרבה אבל מי שם על זה... מי שצוחק, שיהיה לו לבריאות. הטריק זה ללמוד להסתדר עם הגמגום ולא לוותר על דברים רק בגלל עצם החשש לגמגם. ככה גם לאט לאט 'מנצחים' את הגמגום ולומדים להסתדר איתו. ככה גם עולה הבטחון והגמגום קטן. בהצלחה!
 

yoavyoav

New member
אגב, היום אני כבר בקושי מגמגם...

רוב האנשים שאני מדבר איתם לא רואים בכלל שאני מגמגם גם אחרי מספר שנים של הכרות. הגמגום פתאום קופץ, אבל אני כבר למדתי לקבל אותו בהבנה...
 
ממש כיף לקרוא ../images/Emo140.gif

קודם כל ברוך הבא לפורום
ממש תענוג לקרוא אותך ולדעת שיש מגמגמים שלא שמים על הגמגום שלהם ולא נותנים לו לנצח. אתה נותן דוגמא נהדרת ואשמח אם תישאר איתנו ותמשיך לשתף ולתת דוגמא חיובית וטובה למגמגם שמתפקד עם ולמרות הגמגום. ישר כוח
 
יואב , כיף לקרוא , גדם אני נחלחמתי

ללא סוף עד חירוף נפש , מילדה חסרת בטחון עד מוות הגעתי תודה לאל להשגים יפים מבחינה חברתית , אבל . . .אין ספקק שהמלחמות האלה משפיעות עליה בדרך זו או אחרת , זה מטיש מאוד , נכון אני עדיין מגמגמת , תקופות פחות , תקופות יותר אבל אין ספק שחיה עם זה הרבה יותר טוב מבילדות ובבגרות (כיום אני בת 36) , ולפעמים הגמגום נורא ומגעיל ולפעמים אף אחד לא מרגיש . תמשיך בדרכך זו ותראה הצלחה , אבל אל תטיש את עצמך , תמשיך לגמגם וכך תגמגם פחות שבוע טוב בתיה
 

guybahar

New member
שנות ה- 2000

הי יואב, גם אני מגמגם בעבר (לפני הרבה הרבה שנים) גם אני עברתי במרפאות דיבור בהם לימדו שיטות לעקיפת הבעיה (גלישה, שירה - היום הוציעו לזה ממש סוג של מוזיקה) שנראו די טפשיות ולאנשים זה ממש נראה מוזר. אך גם היום בשנות ה- 2000 אני נתקל במקרים כמו שציינת של אנשים בעלי מנת משכל של נעל שחושבים שכל אדם בעל מום לא צריך להיות במחיצתם, ואני יכול לספר לך עוד הרבה מיקרים בשנים האחרונות שקראו לי (2 אחרונות). מה לעשות אנשים לפעמים לא מספיק עדינים במה שקשור לזולת.
 

yoavyoav

New member
זה נכון,

אבל עד כמה שזה נדוש וטפשי להגיד את זה, צריך להתעלם לגמרי מדברים כאלה ולא להתייחס לזה. ככה אתה מדבר, כמו שיש אנשים שמדברים לאט, ויש אנשים שאומרים עיצורים שורקים בצורה מוזרה, אתה מגמגם ותקבל את זה... וחוצמזה, אני חושב שגמגום זאת תופעה פסיכולוגית ברוב המקרים. לדעתי, רוב המגמגמים הם אנשים די רגישים שנלחצים בקלות ושעושים מענינים פעוטים דברים גדולים ומוציאים מפרופורציות. אתם מסכימים איתי?
 

guybahar

New member
מסכים בכללי

אם כי ידוע שגמגום הינו תהליך הנגרם מלחץ/חרדה (בהלה, מוות וכו). אני כבר למדתי ממזמן לעבור הלאה, אך לפעמים יש את ערעורי המחשבה בנושא הזה. וישנם פעמים שקשה להתעלם מהארוע. הכל אופן בנימה אופטימית זו אני מאחל לך לילה טוב וחלומות נעימים
 
למעלה