משו נחמד
תשמעו, מבשרת המורה "היום אציג לכם חידה מיוחדת במינה. מי שיפתור אותה, ולא יטעה, אתן לו איזה פרס שהוא ירצה! כל הילדים בגיתה התחלהבו מהאתגר, כולם הקשיבו לחידה בשבע אוזניים, כולם אימצו את הברגים החלודים של המוח וניסו לגרד פתרונות, אבל רק צוציק ירה תשובה נכונה על המקום. "כל הכבוד " הריעה המורה. "ומה אתה רוצה כפרס?" צוציק האדים עד תנוכי אוזניו: " אני רוצה, ממש מת, לגעת עם האצבא שלי בפופיק שלך." "אלוהים ישמור,"הזדעקה המורה וכמעט התעלפה. "מה יש?" צוציק היתמם "איזה אסון יכול לקרות בגלל אצבע קטנה?" המורה תבוננה בצוציק (שבסוף בדיחה יחזור להיות סתם צוציק), חשבה ולבסוף הנהנה: "אתה צודק, מאצבע קטנה שום אסון לא יקרה. אני אעצום את העיניים ואתה תיגע." וכך היה. היא עצמה את עיניה, הוא ניגש אליה, התקרב, נגע ופתאום הצטווחה המורה: "אלוהים ישמור! זה לא הפופיק" "אל תדאגי", צוציק לחש באוזנה, "זה גם לא האצבע..."
