שלום, אני חדשה פה.
האמת אני לא יודעת ממש מהי המטרה שלי, אבל האמת היא שפשוט לפעמים זה קשה להרגיש את זה לסחוב את זה. היה לי, יש לי חבר, אני לא יודעת איפה אני. כשהכל רק התחיל-הוא חיזר אחריי, באמת כמו ג'נטלמן, משהו מהסרטים, והוא היה מצחיק, ומעניין, וחכם בן אדם טוב לא יודעת איך להגדיר אותו-צריך יותר מכמה מילים, והוא רצה אותי כבר איזה משהו כמו 5 חודשים לפני שהתוודעתי אליו, הוא לא הפסיק לחשוב עליי, לחשוב על דרכים להכיר אותי, ואני מהרגע שהכרתי אותו לאט לאט התאהבתי בו, ואהבתי אותו. הבעיה היא-שבערך חודשיים אחרי שהפכנו לזוג, ההתנהגות שלו כבר לא הייתה של בן אדם שמעריך, הוא לא היה מתייחס אליי, היו קטעים בהם הוא היה מתעלם ממני, בזמן האחרון ז"א בחודשים האחרונים המצב נהיה ממש גרוע, זה מאכזב להרגיש שהיית כמעט כל העולם של מישהו, ואז להבין שאתה בעצם אף פעם לא היית חשוב לו. תמיד הוא אמר לי כמה שאני חשובה לו, וכמה שהוא אוהב אותי, והקטע הוא-שהוא באמת אוהב אותי, הוא דואג שיקרה לי משהו כמו משוגע(חחחח אבל הוא לא משוגע), הוא נאמן אליי ברמות מטורפות, אבל פשוט עצוב לי שהוא לא הפסיק לאכזב.תמיד.הגענו למצב שכל יום כל היום הינו רבים, היה לנו טוב, ואז רבנו, זה ממש הרבה יותר מסובך ממה שאני מראה פה-לא פעם הוא היה משתמש במילים כדי לפגוע בי, היו זמנים בהם הוא לא התייחס אליי, דברים שסמכתי עליו כשסיפרתי לו עליהם-אחרי זה הוא השתמש בהם נגדי, אני כל כך מאוכזבת כי אני יודעת שאם בזמן הנכון כשהוא היה צריך לעשות את הדברים הנכונים-היום הייתה לנו זוגיות חזקה, מאושרת, ועצוב לי שכשהייתי מבקשת ממנו לעבוד על משהו שמפריע לי, שנעבוד על דברים ביחד, שנשתפר-הכל, לו זה בכלל לא עניין. עם כל הצורות בהן הוא פגע בי, הגעתי למצב היום בו אני לא מסוגלת לסלוח לו, כאילו, באמת הייתי טובה מדי בשבילו אבל אם הוא רצה אותי כל כך למה אחרי זה לזלזל במה שנתנו לך-אחרי שאני אפילו לא ידעתי על הקיום שלו כל 5 החודשים. אני לא יודעת איך להפרד באמת עד הסוף, איך להתחיל את הסוף המוחלט, אחרי כל הפעמים בהן הייתי אומרת לו שזה נגמר-ואחרי זה הייתי באה לישון אצלו.. הוא באמת היה התגשמות של חלום, ואחכ הוא פשוט אפילו פעם אחת-לא הפסיק לאכזב לפגוע. כשהוא היה עושה משהו-בכוונה לא בכוונה-זה לא משנה, הרגשתי את הלב שלי, את החזה-משהו בפנים כאילו לוקחים אותו ומושכים אותו אחורה כאילו זה נופל. הלב שלי הפך מכרית עדינה ורכה ללב של אבן, אני כל כך מפחדת להפגע. תייעצו לי איך להצליח במשימה, יום שישי אמור להיות השנה וחצי שלנו. חבל שאני לא יכולה לאמר שנה וחצי של אושר, שמחה, התבגרות והתגברות, חוויות... הגיל הרשום בכרטיס לא נכון תודה רבה לכולם לילה טוב
האמת אני לא יודעת ממש מהי המטרה שלי, אבל האמת היא שפשוט לפעמים זה קשה להרגיש את זה לסחוב את זה. היה לי, יש לי חבר, אני לא יודעת איפה אני. כשהכל רק התחיל-הוא חיזר אחריי, באמת כמו ג'נטלמן, משהו מהסרטים, והוא היה מצחיק, ומעניין, וחכם בן אדם טוב לא יודעת איך להגדיר אותו-צריך יותר מכמה מילים, והוא רצה אותי כבר איזה משהו כמו 5 חודשים לפני שהתוודעתי אליו, הוא לא הפסיק לחשוב עליי, לחשוב על דרכים להכיר אותי, ואני מהרגע שהכרתי אותו לאט לאט התאהבתי בו, ואהבתי אותו. הבעיה היא-שבערך חודשיים אחרי שהפכנו לזוג, ההתנהגות שלו כבר לא הייתה של בן אדם שמעריך, הוא לא היה מתייחס אליי, היו קטעים בהם הוא היה מתעלם ממני, בזמן האחרון ז"א בחודשים האחרונים המצב נהיה ממש גרוע, זה מאכזב להרגיש שהיית כמעט כל העולם של מישהו, ואז להבין שאתה בעצם אף פעם לא היית חשוב לו. תמיד הוא אמר לי כמה שאני חשובה לו, וכמה שהוא אוהב אותי, והקטע הוא-שהוא באמת אוהב אותי, הוא דואג שיקרה לי משהו כמו משוגע(חחחח אבל הוא לא משוגע), הוא נאמן אליי ברמות מטורפות, אבל פשוט עצוב לי שהוא לא הפסיק לאכזב.תמיד.הגענו למצב שכל יום כל היום הינו רבים, היה לנו טוב, ואז רבנו, זה ממש הרבה יותר מסובך ממה שאני מראה פה-לא פעם הוא היה משתמש במילים כדי לפגוע בי, היו זמנים בהם הוא לא התייחס אליי, דברים שסמכתי עליו כשסיפרתי לו עליהם-אחרי זה הוא השתמש בהם נגדי, אני כל כך מאוכזבת כי אני יודעת שאם בזמן הנכון כשהוא היה צריך לעשות את הדברים הנכונים-היום הייתה לנו זוגיות חזקה, מאושרת, ועצוב לי שכשהייתי מבקשת ממנו לעבוד על משהו שמפריע לי, שנעבוד על דברים ביחד, שנשתפר-הכל, לו זה בכלל לא עניין. עם כל הצורות בהן הוא פגע בי, הגעתי למצב היום בו אני לא מסוגלת לסלוח לו, כאילו, באמת הייתי טובה מדי בשבילו אבל אם הוא רצה אותי כל כך למה אחרי זה לזלזל במה שנתנו לך-אחרי שאני אפילו לא ידעתי על הקיום שלו כל 5 החודשים. אני לא יודעת איך להפרד באמת עד הסוף, איך להתחיל את הסוף המוחלט, אחרי כל הפעמים בהן הייתי אומרת לו שזה נגמר-ואחרי זה הייתי באה לישון אצלו.. הוא באמת היה התגשמות של חלום, ואחכ הוא פשוט אפילו פעם אחת-לא הפסיק לאכזב לפגוע. כשהוא היה עושה משהו-בכוונה לא בכוונה-זה לא משנה, הרגשתי את הלב שלי, את החזה-משהו בפנים כאילו לוקחים אותו ומושכים אותו אחורה כאילו זה נופל. הלב שלי הפך מכרית עדינה ורכה ללב של אבן, אני כל כך מפחדת להפגע. תייעצו לי איך להצליח במשימה, יום שישי אמור להיות השנה וחצי שלנו. חבל שאני לא יכולה לאמר שנה וחצי של אושר, שמחה, התבגרות והתגברות, חוויות... הגיל הרשום בכרטיס לא נכון תודה רבה לכולם לילה טוב