המלצה
מקריאה של דבריך כל מה שעולם לי בראש זה זכרונות מגיל 8 כשהמשפחה שלי עברה דירה למקום שלא רציתי. לעניות דעתי אין כרגע שום קשר למקום שבו את נמצאת, אלא לחוויה שאת חווה = מקריבה משהו בשביל המשפחה, מוותר על משהו שסך הכל היה לך נוח איתו, לא הבטחת לאף אחד להיות גם מאושרת מההקרבה הזו וכו וכו. העניין הוא, שאני הייתי אז בן 8 ואת היום כבר ילדה גדולה, ויכולה עוד מעט אפילו להיות ברשות עצמך. לא שזה חובה. היצמדות לחוויה שאת חווה לצערי עלול מאוד מהר להביא אותך לדיכאון, ויקח הרבה זמן להתעורר ממנו ולהתחיל להתאקלם. התאקלמות זה משהו שתצטרכי לעשות בסופו של דבר, ובשביל מה לחכות. ישראל לעולם תישאר שם (למרות שישנם אנשים כמוני שסקפטים בנושא), החברים שלי ישראו חברים שלך.. אבל עכשיו את במקום אחר, וזה לא ממש משנה איזה. תלמדי את המקום, תלמדי את האנשים, לעולם ולעולם אל תשווי כלום למה שהכרת קודם. תגדירי הכל כאחר, שונה, מגוון וכו וכו. ומהר מאוד תמצאי את עצמך. המצלמה מעשית: תמצאי עיסוק מחוץ לבית שקשור לאנשים בגילך: התנדבות, חוג, קורס בקולג', קלב ספורטיבי...לא משנה מה.. משהו שיגרום לך להיות שייכת כמה שיותר מהר לקבוצת אנשים מקומיים שעושים משהו יחד. תחשבי רק קדימה.... יהיה לך את כל הזקנה לחשוב על איך היה פעם. אין טעם להיכנס לזה עכשיו. ב ה צ ל ח ה
) יוכל/תוכל לעזור לי למצוא את זה פה אני יותר מאשמח....