שלום אני חדשה פה

[im just a kid]

שלום אני חדשה פה

טוב אז אני בת 16 וקצת וזה קרה שהייתי בת 14... אמא שלי הייתה בת 48 וחצי... השנה היא הייתה אמורה להיות 50. היא נפטרה מסרטן וכל יום שעובר אני מתגעגעת אליה ואוהבת אותה יותר. עכשיו זה שנה ו7 חודשים ולא יאומן איך הזמן עבר וזה מרגיש ממש כמו נצח שהיא לא פה וגם מרגיש באותו זמן כאילו זה היה אתמול. פשוט החיים קשים וכל דבר קטן אפילו לא משמח אותי כמו פעם, שהיא הייתה. עכשיו החיים מרגישים כ"כ ריקים בודדים ומשעממים בלעדיה ואין חשק לחיות.

 

[ymz]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

שנה וקצת זה לא הרבה זמן, למרות ההרגשה שחיית לנצח ללא אמא, במיוחד שאיבדת אותה בתקופה לא קלה ומבלבלת בחייך (גיל 14 עם כל השינויים הקשורים אליו), בטוח לא קל לך עם האבדן. יכולה להגיד לך שאם הזמן החיים חוזרים למסלולם, תחזרי שוב לראות את הצד היפה שבהם וכמו כולנו, תמשיכי לתגעגע אבל בכל פעם בצורה שונה.

 

[אדומה2]

נצח

מכירה את התחושה הזו. יומיים אחרי שאימא שלי נפטרה, לפני 4 שנים, הרגשתי שעברו שנים ארוכות ומייגעות. סוג של סיוט. אני הייתי בת 26. אומנם היה לי יותר זמן עם אימא שלי מאשר לך עם אימא שלך, אבל זה קשה תמיד, מסתבר, לאבד את אימא, את ההורים. כפי שכתבו פה, גיל 14 וגיל 16 הם גילאים מבלבלים באופן אובייקטיבי. להוסיף על זה את מות אימך ממש אינו מקל על הדברים והופך אותם למה שאת תיארת. אימא שלך ילדה אותך מתוך אהבה, שמחה ורצון שתהיי בעולם, שתחיי ותממשי את עצמך, את מלוא הפוטנציאל שטמון בך. שנה ו- 7 זה לא הרבה זמן, הדברים עדיין טריים, אם כי לפעמים יש פרספקטיבה אחרת. את עוד תגלי שיש דברים שאפשר להנות מהם, והחשוב יותר- שזה מותר להנות. זה כוח החיים. אנחנו פה, לא במקום- כי אין במקום אימא- אבל אני מקווה שתוכלי לכתוב איתנו מתוך תחושת שייכות ושיתוף, שעם הזמן יכולה להקל את התמודדות. יעל

 

[hartuvim]

../images/Emo24.gifהיי

ה"ניק" שבחרת לך באמת מתאים. את עדיין רק ילדה וכבר צריכה להתמודד עם זה שאין אמא. אני שירה, ואמי חלתה בסרטן כשהייתי בת 14. כשהיתי בת 16 היא נפטרה בגיל 42. היום אני 10 שנים אחרי. זה נשמע הרבה, אבל בהרבה דברים זה מרגיש מעט מאוד ( כמו שכתבת: זה בו זמנית מעט והרבה זמן).אני מזמינה אותך לספר עוד קצת על עצמך- איך את מתסדרת בבית, בבית ספר ועל אמא כמובן (אם את רוצה). אני מניחה שנשמע לך שמישהי בת 26 לא בדיוק יכולה להבין, אבל אני זוכרת מאוד במדוייק איך הרגשתי בגיל 16 בלי אמא, ואם אז היה הפורום הזה אולי היה לי קצת יותר קל. אז, את מוזמנת לנסות אותנו. באהבה והבנה (וחיבוק- בכותרת), שירה.

 

[im just a kid]

../images/Emo24.gif

תודה

 

[im just a kid]

-

יש פה עוד בנות בגילי?

 

[hartuvim]

יש כמה

שכותבות כאן מידי פעם. אולי דווקא היום הן פחות פעילות, אבל אם תמשיכי לכתוב ולקרוא בטח תמצאו אחת את השניה.

 

[ליבית22]

היי im just a kid

היי...אני מבינה אותך כל כך...ועצובה בשבילך. אני בת 22, ובגיל 15, כמה ימים אחרי שסיימתי את הבגרויות הראשונו שלי (בהסטוריה ולשון)...אמא שלי נפטרה. זה היה ממש בתחילתו של החופש הגדול, ואני זוכרת שחשבתי לי כמה התחשבות היא גילתה בזה ש "בחרה" למות דווקא אז. כאילו חיכתה שאסיים עם כל הלחץ של הבחינות, ושיהיה לי את כל החודשים של החופש הגדול להתאפס על עצמי ולהתרגל לחיים בלעדיה. היום אני יודעת שגם חיים שלמים לא יספיקו בשביל להתרגל. כי תמיד תמיד יצוצו הרגעים בהם היא תהיה כל כך נחוצה וכל כך חסרה. יש לי אחות, שהיתה בת 13 כשזה קרה, ונותרנו שתינו, ביחד עם אבא (איתו אנחנו לא מסתדרות בלשון המעטה). אם תרצי אוכל לקשר אותך איתה...היא בת 19 היום. קצת יותר קרובה לגיל שלך...והיא באמת מדהימה. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה. היא תשמח לשוחח איתך אם תרצי. ממני לירון

 

[עידן64]

חיבוק גדול וברוכה הבאה

 

[כנפיים לבנות]

שלום לך...../images/Emo20.gif

ברוכה הבאה...

שמחה שהגעת עלינו... מוזמנת להישאר ולשתף במה ואיך שמתאים לך. שתהיה שבת שלום