שלום, אני חדשה כאן

[sarit743]

שלום, אני חדשה כאן

שלום לכולם, אני מבקש להתייעץ ואספר לכם בקצרה מה קורה. לפני כ- 3 חודשים אשפזתי את בתי היחידה בת 12 אחרי תקופה ארוכה של התפרצויות זעם, דיאטה חריפה מאוד,איומים בהתאבדות, נסיונות בריחה מהבית והמון המון המון כעס. שנתיים קודם לכם היינו בפגשיות שבועיות בשלוותא שם נאמר שאין לה כלום חוץ מבעיה רגשית. באשפוז הזה איבחנו "קוים ברורים להפרעת אישיות גבולית מלווה בדיכאון", רמת אינטילגנציה גבוהה מבני גילה ואילו רגשית נמוכה בכמה שנים. בדיכאון מטפלים בכדורים, אך ההתנהגות אמורה להיות נלמדת וטיפול לטווח ארוך. לפני כחודש התייצב מצבה של הבת שלי והודיעו לי שמשחררים אותה לפנימיה טיפולית מעולה, אחרי שבוע נאמר לי שאין מקום בפנימייה אלא רק שנה הבאה (בנתיים תחזור לביה"ס שלה והביתה) . מצבה של בתי, לפי דעתי, התדרדר ודיברתי על כך עם הרופאה שלה שמשייכת את זה לפרידה ביני לבין בן זוגי ב- 5 שנים האחרונות (כמובן שהפרידה קשורה לבת שלי...) וזה מחזיר אותה לענין שאין לה קשר עם האבא הביולוגי שלה. בשבועיים האחרונים קיבלה פעמיים זריקות הרגעה, לא יצאה שבת הביתה כ"עונש" על התנהגותה והושעתה מביה"ס בביה"ח למשך יומיים. אתמול התקשרה הרופאה ואמרה שהם חושבים שהכי טוב יהיה לשלוח אותה לאשפוז יום בשלוותה ולא לחזור לביה"ס הרגיל שלה (ביום רביעי היא אמורה להשתחרר..) הבת שלי היום בבכי ביקשה שאתנגד לכך ושאחזיר אתה לביה"ס שלה והיא מבטיחה.... ומבטיחה.... ומבטיחה שהכל יהיה בסדר. אני כבר קרועה לגמרי ולא יודעת מה לעשות ביום רביעי - היום האחרון בביה"ח ויום ההחלטה עם הרופאה לאיזה כיוון הולכים? אנא עיצה, ספרו לי אולי על נסיון שלכם... זקוקה לחיזוקים אמא אוהבת

 

[ד קובי]

ברוכה הבאה שרית ../images/Emo24.gif

תרשי לשלוח לך חיבוק ענק

בהחלט המצב לא קל... לדעתי נסי להיות יותר חיובית לכי אחר תחושות הלב שלך והתחושות האימהיות שבך... ואז נסי לבחור במקום הטוב ביותר עבור הילדה. לדעתי אשפוז היום בשלוותא הוא מקום לא רע, מה גם שאפשר לעשות נסיון ולראות אם הילדה מתאקלמת. במידה ולא תמיד תוכלי להחזירה למקומה הטבעי לא? חביבתי שולח לך חיבוקים לעידוד ומאחל בריאות ושלווה...

 

[א ו ס ו ש]

שרית כנסי בבקשה

קודם כל ברוכה הבאה אלינו, מצאת כאן משפחה חמימה ותומכת. הסיפור שלך עם הבת כמעט זהה לסיפור שלי עם הבת שלי, גם היא הובחנה באישיות גבולית עם דיכאון וגם היא היתה בערך בגילה של ביתך , האישפוז הראשון היה בגיל 14, וגם היא אושפזה בשלוותה, יש שם מחלקה נהדרת וחמימה,גם היא היתה באישפוז יום היא היתה שם בערך כשנה לסירוגין, הם מאד עוזרים, על ייאוש , תסמכי על מה שהרופאים אומרים, יש להם ניסיון, אני הכנסתי את הבת שלי לביה"ס פרטי אחרי האישפוז יום ולמערי את רוב הזמן היא בילתה בבית ולסירוגין בשלוותה,גם אצלינו זה פרץ כחלק מהגירושין, אבל ההבדל אצלינו שהיא לא היתה הגורם אלא הנפילה הגדולה שלה נגרמה כתוצאה מהגירושין, המצב שלהם לא ממש מישתנה גם אם הם מאד רוצים להצליח בחוץ קשה להם לעמוד בכוחות של מילחמה תמידית עם עולם שונה משלהם, הם חיים במן בואה של קושי להתמודד עם המציאות הלא קלה של היום יום, זה לוקח זמן עד שמוצאים תרופה שתאזן אותם, הבת שלך בגיל שההורמונים משפיעים המון, היא צריכה המון חום ואהבה ואל תיקחי קשה אם היא זורקת עלייך זבל, היא עושה את זה על מננת לפגוע בעצמה ולא בך, תחשבי על זה שהיא פשוט צריכה להוציא זבל החוצה ואת הבן הקרוב אליה לכן היא זורקת, אל תיקחי אישית ותנסי לחשוב בצלילות, למרות שאני ממש מבינה אותן ויודעת כמה שזה קשה, תחשבי על עצמך גם קצת בנושא ביה"ס אם את מסוגלת לשמור עליה 24 שעות ביממה, בכל פעם שהיא מאיימת בהיתאבדות את מאבדת משיווי המישקל שלך, על תתני לה ללחוץ לך על יבלת הרגשות שלך כלפיה , תחשבי איפה הכי בטוח לה, ולא מה היא רוצה תמיד, אלה מה הכי נכון לה, את מכירה את הבת שלך הכי טוב, היא לא יכולה להחליט בשבילך, תחשבי על זה שבית ספר רגיל לא יכול לתת מענה לצרכים שלה ושלך. בגיל 18 הבל שלה עברה לטיפול בגהה שגם שם היה נהדר, אני יודעת שאני לא מציירת לך עתיד ממש וורוד עברנו יסורים מאד קשים עם נסיונות התאבדות רבים אבל אל ייאוש. מה שחשוב זה שלא תיפלי לסיבוב הכאב שלה אל תיפלי לתוך הבאר שבו היא נימצאת אלא תעמדי מחוץ לבור ותושיטי לה יד לעזרה על מנת שהיא תוכל לצאת ממנו בכוחות עצמה עם חיבוק חם ממך. היום הבת שלי בת 21, והיא מאושרת עד הגג היא חיה לה בתל אביב בדירת חדר שכורה , עובדת ועצמאית לחלוטין עם קשר רצוף איתי אבל קשר ניפלא של אם ובת וחברה., היום היא בלי תרופות תקופה קצרה היא רוצה לנסות להתמודד ללא תרופות, הלוואי וזה יצליח לה אבל אני עם היד על הדופק, מה שאני רוצה להגיד לך זה, שהשנים היו מאד קשות, לא ליקקתי דבש אבל יש תוצאות טובות על ייאוש יקירתי, ואם תירצי לדבר איתי על דברים נוספים , אני אשמח תמיד לעזור לך כמיטב יכולתי ונסיוני.

 

[sarit743]

תודה לכם ובוקר טוב

אני עכשיו מתכוננת לקראת הנסיעה לנס ציונה לשחרר את הילדה. לחוצה, מתרגשת, שמחה וחוששת. אני מקווה כל הזמן שאכן יהיה בסדר. למדתי המון על הבת שלי בתקופה הזו, קודם כל שיש שם לבעיה שלה. שזה לא סתם בעיות רגשיות שמנסים לטפל בהם מגיל 4 שלה. הכדורים עוזרים והשאר תלוי בה ובסביבתה. בכוונתי לתת לה מקום חם ותומך עם המון אהבה. יותר חשוב אולי, למדתי המון על עצמי בתקופה זו, הרבה מהדברים של אוסוש, שלא ידעתי לפני, ברורים לי יותר ואני בהחלט אהיה איתה כל צעד וצעד, עם גבולות ברורים, והמון אהבה. אחת הסיבות לפרידה העכשוית מבן הזוג היא שהוא לא מקבל דברים כאלה כמו פסיכולוגיה ופסיכיאטריה ולא צופה עתיד טוב, הוא מאוד פסימי ולא מבין איך אני לא דואגת יותר לעצמי ולזוגיות מאשר לעתידה של הבת שלי. הוא מעולה בלשים גבולות ולהיות תקיף אך לא יודע לתת אהבה, חום ומילים תומכות. לי אין כח לפסימיות בשלב הזה ורוצה רק אופטימיות והמון חום ואהבה לעצמי ולה. נראה לי שיותר קל יהיה לי לטפל בה לבד מאשר עם מישהו שלא מאמין וכל הזמן רק מעיר ביקורת מהצד ושובר לי בעצם את ה"יהיה טוב" שלי. תודה רבה לכם, אני אעדכן אתכם כאן באתר. שיהיה יום נפלא.

 

[יוסיפוס פלביוס]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אין לי מה להגיד. פשוט כל הכבוד.

 

[א ו ס ו ש]

שרית אני מחבקת אותך

ומחזקת את ידייך, דבר נוסף לתושמת ליבך, קחי לך גם טיפול לעצמך, זה יעזור לך מאד לאורך הדרך בקשיים שיהיו לך, נכון צריך גבולולת ברורים והרבהחום ואהבה. בהצלחה ואני פה אם את צריכה.

 

[בשבושונית]

בהצלחה שרית