אם הייתן שואלות לפני שבוע לא הייתי חושבת שהיא כזו מפלצת אבל מאז יום רביעי שעבר "הפיצוץ" הכל עולה וצף אני לא מצליחה לצאת מההרגשה השלילית חושבת על זה כל דקה פנויה. לא יודעת איך להתמודד מה עושים?
חמותי ואני היינו ביחסים טובים היא כל הזמן אמרה לי שהיא אוהבת אותי ומתייחסת אלי כמו אל ביתה, ואני חשבתי שכך הדבר ואכן שפכתי את ליבי, התחשבתי מאוד גם במקומות שהבנות שלה לא התיחסו. הייתי באה ומשוחחת איתה מקדישה לה תשומת לב ובחגים שכולם יצאו לבלות כמו יום העצמאות או פורים אני צרפתי אותה אלי ואל משפחתי שגם התייחסה אליה יפה. היא מצידה ניסתה להשתלט עלי ואני התחמקתי מהשתלטות טוטאלית בלי לפגוע ובמקרים אחרים פשוט הרכני ראש והמתנתי עד יעבור הזעם או שפשוט הבלגתי. לפני שבוע ביום רביעי אמי ואבי חגגו חנוכת בית והזמינו אותה ואת בנותיה אני בכל הימים שלפני הלכתי לעזור לאימי לארוז ולפרוק (דרך אגב אני מטופלת בשתי מלאכיות קטנות ובהריון כך שאני מאוד מאוד עיפה) ובכן ביום האמור הגעתי לאסוף מאצלה את בנותי לא ראיתי אותה אך מיהרתי אמרתי שלום לחמי ויצאתי לא אספתי אותה איתי וגם לא הצעתי. גיסתי התקשרה אלי ואמרה לי שעשיתי טעות ע"כ התקשרתי להתנצל ופה נקלעתי לקו האש (מה שלא קרה במשך 6 שנות נישואי) היא צעקה עלי שאני צבועה שקרנית דו פרצופית וחצופה וכל בקשת סליחה לא הועילה כמו כן ציינה שאלמלא אימי היא לא היתה מגיעה. כשהגיעה ויצאתי לברך אותה מלמלה משהו ולא התיחסה אך טרחה לבזות אותי באזני סבתי ואימי (המזועזעות) היא בקשה שלמחרת בכל זאת אביא את בנותי אליה ואכן עשיתי כך ע"מ לא ללבות את אש המריבה ואף כדרכי יום יום הלבשתי לה את הגרביים האלסטיות ובמילמולי שלום יצאתי לעבודה. מאז כך כל יום פרט ליום שישי בו נכנסתי והיא בדיוק דברה עם בעלי בטלפון והוא נזף בה ובסיימה את השיחה אמרה כי כעסה היה מוצדק אני לא רציתי להכנס לעניין אמרתי שאני מבקשת סליחה וסיימתי את השיחה ומאז אני קרירה ופגועה אך מתפקדת ובלילה באות המחשבות וזכרונות וכעסים וההורמונים של ההריון רק מוסיפים
שתעליבי מימנה ותתני לה לבלוע את הכובע ובמלואו!!!!!!!!!! עשית די והותר והינך עדיין עושה ואין כל סיבה שהיא "תשתין" עלייך בקשת בכל זאת. לדעתי האישית הויתורים שאת עושה וההבלגות מביאות אותה להיות עם ידה העליונה עלייך. פעם אחת תראי לה ותשמיעי את דעתך הנחרצת ותשחקי אותה נפגעת ואז תראי שהיא לא תעז לחזור על כך.
