שלום אחרון, או שלא...
"זה נגמר, זה עבר, קצה חלום, ודי חול הזמן שנשר בין אצבעותי זה נגמר, זה עבר, לתמיד, אולי מעגל שנסגר ונשארת חי ניפגש, נתראה - לב אוהב אינו טועה כמו אל ים נזרום, נזרום נבקש עד שנגיע וניגע אל החלום." (כל הזכויות על השיר שמורות לאקו"ם ולכותבים) ב- 26.2.07 הגעתי הביתה... ובמשך חודש שהוא ארבעה וחצי שבועות שהם 31 ימים, הגעתי למסקנה: גרעין עודד זה לא הכול בחיים גרעין עודד היה עבורי מנוף... גרם לי להתבגר בצורה מדהימה. ולהבין הכול יותר טוב... אנשים סביבי לא האמינו שאני מתאים לגרעין עודד, אבל אני האמנתי. עברתי את הראיון השני, והוכחתי לכולם! צדקתי... התחלתי את השנה בצורת "אמרתי לכם", מיד עברתי להתנהגות "חבל שלא הקשבתי לכם כשאמרתם לי", והמשכתי עד שסיימתי בצורת "מי היה מאמין?!". כלומר, התחלתי בלהיות עצלן עם אישיות מגעילה, מי שהייתי, הפכתי תוך כמה שבועות להתנהג כמי שמצטער על מה שהוא עשה ולא מוכן להשקיע בשיט... מאמין למה שאמרו לי - הם צדקו אני לא מתאים. אבל תוך זמן קצר המשכתי עד סיימתי עם טעם של עוד... התגברתי על הקשיים, התחלתי לעבוד, עשיתי יותר ויותר... כמה שאני רק יכול... עד שהספיק לי... יצאתי לחודש של חשיבה - מה אני עושה?! האם זה מספיק טוב? בשבילי? בשביל האחרים?! התקופה התארכה והתארכה שהייתי בבית... נפלתי קצת לרוח השטות שאפיינה אותי לפני היציאה לגרעין... וממש אתמל קרה הנס, אתמול הגעתי לתובנה מדהימה... אולי בקרוב יהיה לי זמן להביא אותה לכאן. הגעתי לתובנה - וההבדל בין תובנה והבנה הוא שהבנה באה מחשיבה, מראייה, שמיעה, הרחה, טעימה, נגיעה. תובנה באה מהרגשה והחלטה! כשתשאלו אדם בריא, כמה חושים יש לו, הוא יענה שחמישה. כשתשאלו אדם בריא, מי הוא, הוא יענה את שמו. "שלום, אני דור דיק ויש לי חמישה חושים: חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הריח, חוש הטעם וחוש המישוש" --אז זהו, שזה לא באמת אני-- התשובה האמיתית היא: "שלום, אני נשמה, נשמה שנמצאת בתוך גוף בצורת אדם, לאדם ניתן השם דור דיק לפני 18 שנה ושבעה חודשים בערך. לי יש חוש אחד - הרגש." הרגש הוא החוש היחיד שלנו! הוא לא החוש השישי. הוא החוש היחיד. אתם תראו תאונה, תריחו ריח של עשן, תשמעו צעקות של כאב, תטעמו טעם מר של אבק, תחושו כאב... חמשת החושים של הגוף יורו לחוש של שלכם להרגיש רע. הרוע ישפיע עליכם כל הזמן עד שתרגישו ותתנו לרגש להשפיע על הגוף וחושיו... אם תרגישו רע, תחליטו שרע והכול יהיה רע. אם תרגישו טוב, תחליטו שטוב - הכול טוב ונפלא תנו לרגש להוביל את הנשמה שלכם, תנו לנשמה להוביל את הגוף וחושיו. ולא להיפך. קחו החלטה, ותגדלו לתוכה! תצמחו לתוכה. אני החלטתי שאני עוזב את הגרעין והולך לדרך חדשה! וטוב לי! יהיה לי טוב, ואני לא אתן לקשיים בדרך להשפיע עליי... אני אפתור אותם בעזרת אותו רגש... ושום דבר לא יעשה לי רע. ככה החלטתי! וזה מה שיהיה! תחשבו על זה
"זה נגמר, זה עבר, קצה חלום, ודי חול הזמן שנשר בין אצבעותי זה נגמר, זה עבר, לתמיד, אולי מעגל שנסגר ונשארת חי ניפגש, נתראה - לב אוהב אינו טועה כמו אל ים נזרום, נזרום נבקש עד שנגיע וניגע אל החלום." (כל הזכויות על השיר שמורות לאקו"ם ולכותבים) ב- 26.2.07 הגעתי הביתה... ובמשך חודש שהוא ארבעה וחצי שבועות שהם 31 ימים, הגעתי למסקנה: גרעין עודד זה לא הכול בחיים גרעין עודד היה עבורי מנוף... גרם לי להתבגר בצורה מדהימה. ולהבין הכול יותר טוב... אנשים סביבי לא האמינו שאני מתאים לגרעין עודד, אבל אני האמנתי. עברתי את הראיון השני, והוכחתי לכולם! צדקתי... התחלתי את השנה בצורת "אמרתי לכם", מיד עברתי להתנהגות "חבל שלא הקשבתי לכם כשאמרתם לי", והמשכתי עד שסיימתי בצורת "מי היה מאמין?!". כלומר, התחלתי בלהיות עצלן עם אישיות מגעילה, מי שהייתי, הפכתי תוך כמה שבועות להתנהג כמי שמצטער על מה שהוא עשה ולא מוכן להשקיע בשיט... מאמין למה שאמרו לי - הם צדקו אני לא מתאים. אבל תוך זמן קצר המשכתי עד סיימתי עם טעם של עוד... התגברתי על הקשיים, התחלתי לעבוד, עשיתי יותר ויותר... כמה שאני רק יכול... עד שהספיק לי... יצאתי לחודש של חשיבה - מה אני עושה?! האם זה מספיק טוב? בשבילי? בשביל האחרים?! התקופה התארכה והתארכה שהייתי בבית... נפלתי קצת לרוח השטות שאפיינה אותי לפני היציאה לגרעין... וממש אתמל קרה הנס, אתמול הגעתי לתובנה מדהימה... אולי בקרוב יהיה לי זמן להביא אותה לכאן. הגעתי לתובנה - וההבדל בין תובנה והבנה הוא שהבנה באה מחשיבה, מראייה, שמיעה, הרחה, טעימה, נגיעה. תובנה באה מהרגשה והחלטה! כשתשאלו אדם בריא, כמה חושים יש לו, הוא יענה שחמישה. כשתשאלו אדם בריא, מי הוא, הוא יענה את שמו. "שלום, אני דור דיק ויש לי חמישה חושים: חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הריח, חוש הטעם וחוש המישוש" --אז זהו, שזה לא באמת אני-- התשובה האמיתית היא: "שלום, אני נשמה, נשמה שנמצאת בתוך גוף בצורת אדם, לאדם ניתן השם דור דיק לפני 18 שנה ושבעה חודשים בערך. לי יש חוש אחד - הרגש." הרגש הוא החוש היחיד שלנו! הוא לא החוש השישי. הוא החוש היחיד. אתם תראו תאונה, תריחו ריח של עשן, תשמעו צעקות של כאב, תטעמו טעם מר של אבק, תחושו כאב... חמשת החושים של הגוף יורו לחוש של שלכם להרגיש רע. הרוע ישפיע עליכם כל הזמן עד שתרגישו ותתנו לרגש להשפיע על הגוף וחושיו... אם תרגישו רע, תחליטו שרע והכול יהיה רע. אם תרגישו טוב, תחליטו שטוב - הכול טוב ונפלא תנו לרגש להוביל את הנשמה שלכם, תנו לנשמה להוביל את הגוף וחושיו. ולא להיפך. קחו החלטה, ותגדלו לתוכה! תצמחו לתוכה. אני החלטתי שאני עוזב את הגרעין והולך לדרך חדשה! וטוב לי! יהיה לי טוב, ואני לא אתן לקשיים בדרך להשפיע עליי... אני אפתור אותם בעזרת אותו רגש... ושום דבר לא יעשה לי רע. ככה החלטתי! וזה מה שיהיה! תחשבו על זה
