שלוםםםםםם לכולם!!!

[איך הכל תפוס]

שלוםםםםםם לכולם!!!

טוב אז קודם כל שלום רב! קראתי חלק מההודעות פה וכאילו זה ממש מסקרן אותי כל העניין הזה של נוער בחו"ל....כלומר יש לי כמה שאלות ואשמח אם תענו עליהן.... דבר ראשון-איך הרגשתם כשאמרו לכם יום בהיר ואביבי "ילדים, אנחנו עוזבים את ישראל למשך 5 שנים!"...כאילו זה לא עשה לכם שחור בעיניים? דבר שני-השפה!!....אני בטוחה שחלק מכם לא דוברי אנגלית במקור...לא פחדתם להיות בארץ שאתם לגמרי כאילו לא שולטים בשפה?...בכל זאת..עם בגרות באנגלית בישראל אי אפשר כ"כ לסתדר בחו"ל...=\ דבר שלישי-היום בו הגעתם לארץ שבה אתם אמורים לחיות במשך זמן לא קצר, זה הה יום שמח? עצוב? וכאילו איך הכרתם אנשים עם תרבות אחרת לגמרי....??? יש לכם חברים לא יהודים.? צחקו עליכם בהתחלה? אנטימיות? כאילו אמאל'ה...מפחיד אותי לחשוב על זה.... דבר אחרון-משפחה חברים!! אתם מצליחים לשמור על קשר? או מסתפקים בחברים הנוכחיים שלכם? אודה לכם אם תענו...=)

 

[ציקהלה]

תעשי חיפוס בפורום או תיקראי מאמרים

 

[piece of me]

אממ..

אני פה (קנדה) לתקופת זמן בלתי ידועה.. ואממ.. אענה שאלה שאלה :] 1. כשהודיעו לי לראשונה שעוזבים את הארץ.. תאמת די התלהבתי. "יאא! ארץ חדשה! איזה כיף!" בלה בלה בלה.... אבל התהליך לקח איזה 4 שנים, ככה שהיה לי זמן להתרגל לרעיון, וככל שהזמן עבר, והעזיבה התקרבה ככה גם יותר ויותר רציתי להשאר בישראל. 2. השפה.. האנגלית שלי הייתה יחסית ממש טובה. (סרטים מצויירים בילדותי חח) אז זאת ממש לא הייתה בעיה. אולי בהתחלה נתקעתי קצת, אבל עכשיו (אני פה כבר תשעה חודשים) האנגלית שלי שוטפת. 3. כשנחתנו.. זה היה גם שמח וגם עצוב. עדיין לא עיכלתי את זה שזהו, עזבנו את ישראל.. והנחיתה איכשהו עשתה את זה לקצת יותר ריאלי. אז היה עצוב.. אבל גם שמח לראות אנשים שאני מכירה מפה ולא ראיתי הרבה זמן.. 4... איך הכרתי אנשים..? אממ.. בצפר בעיקרון. ילדים של חברים של ההורים.. ואז הצטרפתי לאיזה קבוצה כזאת של יהודים שהיגרו לפה וסתם עושים דברים ביחד ומקבלים על זה שעות פעילות למען החברה. ומשם הכרתי הרבה אנשים, שדרכם הכרתי עוד אנשים..... וככה זה רק ממשיך וממשיך. ובסופו של דבר מכירים את האנשים שרוצים להשאר איתם וזהו :] רוב החברים שלי פה יהודים.. בכלל, אני לומדת בבצפר יהודי, אבל החברים לא מהבצפר. פה באמת רואים את ההבדל בין יהודי וישראלי.. ואני אישית לא מסתדרת עם המקומיים פה. רק עם הישראלים.. לא, לא צחקו עליי.. למה שיצחקו? ההפך, כל המקומיים חייכו והיו נורא נחמדים. (כמה חבל להבין אחר"כ שזאת רק צביעות... ברוב המקרים) ופה ממש אין אנטישמיות.. המקום מלא ביהודים :] דבר אחרוןןןןן......... כן, אני לפחות מצליחה לשמור על קשר עם משפחה וחברים.. זה קשה בגלל הבדלי השעות (+7), אבל זה אפשרי. רק צריך את שני הצדדים בשביל זה.. אני לא חושבת שיהיה אפשר "להסתפר" בחברים הנוכחיים.. כי תמיד יש את האנשים שהכרת רוב חייך שנשארו בישראל, ואני יודעת שהם תמיד יהיו חסרים לי.. מקווה שעניתי על שאלותייך פחות או יותר בביי