שלוום לכולםםםם...
- פותח הנושא סיגל לוי
- פורסם בתאריך
דירה להשכיר
בְּעֵמֶק יְפֵה בֵּין כְּרָמִים וְשָׂדוֹת עוֹמֵד מִגְדָּל בֶּן חָמֵשׁ קוֹמוֹת. בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה לודמילה הַשְׁמֵנָּה עָלְתָה מֵאוּקְרָאִינָה לִפְנֵי שָׁנָה. פִּיהָ מַלֵּא שִׁנֵּי זָהָב וְסָבָהּ, כָּךְ הִיא אוֹמֶרֶת, הָיָה בְּרוּסְיָה רַב. בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה מִשְׁפָּחָה תֵּימָנִיָּה. הוֹרִים וַעֲשָׂרָה יְלָדִים מְטֻפָּחִים לָאַבָּא יֵשׁ בַּשּׁוּק דּוּכַן פִּצּוּחִים. בְּקוֹמָה מִסְפָּר שָׁלוֹשׁ אביעד,עִם הַכִּפָּה עַל הָרֹאשׁ לוֹ כִּפָּה וְלָה מִטְפַּחַת אֶת חמשת יַלְדֵיהֶם מְגַדְּלִים הֵם בְּנַחַת. בקומה הרביעית גר זוג צעיר היא גננת, הוא מלצר עלו מאתיופיה, שכחתי לומר. בקומה מספר חמש גרה משפחת חרמש אך לפני שבוע ארזו מזוודות ועזבו. איש אינו יודע לאן ומדוע. סגרו השכנים הדלת ותלו בחוץ שלט: ``דירה להשכיר`` בא תום משיינקין עגול משקפים ארבעה עגילים לו בשתי האזנים עומד בחוץ וקורא את השלט עולה במדרגות ופותח הדלת. באים מכל הדירות השכנים עומדים מסביבו מסבירים לו פנים: "הנאה המטבח בעיניך?`` נאה. הנאים החדרים בעיניך? נאים הנאה המסדרון בעיניך? נאה. אם כן, שב אתנו, תום! לא אשב! השכנים אינם טובים בעיני! איך אשב אני, לוחם לזכויות האדם עם מתנחל שידיו מגואלות בדם? ובכלל, לא מתאים לי וממש לא נוח לגור ליד דוס שיעשה לי שטיפת מוח! שלום לכולם, שלום עכשיו הלך לו תום, ואביעד נעלב הלך תום, בא קלמן. עומד בחוץ וקורא את השלט, עולה במדרגות, פותח הדלת. באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבו מסבירים לו פנים: הנאה המטבח בעיניך? נאה הנאים החדרים בעיניך? נאים הנאה המסדרון בעיניך? נאה אם כן, שב, קלמן, אתנו! לא אשב. השכנים אינם טובים בעיני! איך יכול אני, חסיד של הרבי מגור ליד אישה פרוצה לגור? היא מכסה טפח ומגלה טפחיים ומה יהיה על קדושת העינים? נעלבה לודמילה, וקלמן הלך לו. הלך קלמן, בא דוקטור גל. עמד בחוץ, קרא את השלט, עלה במדרגות, פתח את הדלת באים מכל הדירות השכנים עומדים מסביבו מאירים לו פנים הנאים החדרים בעיניך? נאים הנאה המטבח נאה הנאה המסדרון? נאה. אם כן, שב אתנו דוקטור גל! לא אשב! השכנים אינם טובים בעיני - איך אשב אני, המחונן, הגאון עם מוכר פיצוחים שלא גמר תיכון?! הבוז לבערות, יחי המשכל! נעלב התימני, והלך דוקטור גל. הלך דר` גל, בא איליה. עולה... פותח.. באים... הנאים החדרים... לא אשב. השכנים אינם טובים בעיני. איך אגור אני, לטבי בהיר עור בכפיפה אחת עם אתיופי שחור? לא נאה לי ולא יאה לי! לך, גזען, גם לנו לא נאה ולא יאה, צעקו השכנים פה אחד, רק לודמילה שתקה בצד. הלך איליה, בא אבו-עמאר. עולה... פותח... באים מכל הדירות השכנים, עומדים בגבם אל הקיר (בגלל הסכינים) הנאה המטבח? לא מספיק מרווח הנאים החדרים? אח, הם קטנים וצרים. וואלה, דירה כל כך קטנה לא מספיק אפילו לילדי אשתי הראשונה! אם כן, לא תשב עמנו כאן? שאלו כשנימת רווחה בקולם אשב ואשב, בחפץ לב! הרי מי שיש לו שכל במוח ימהר מכאן לברוח ומי שישאר כאן בדירה מתוך בחירה או מחוסר ברירה אני לא אגרש, אני בן תרבות! אני אחכה עד שהוא ימות וזה יקרה תוך זמן קצר, תסמכו על מילה של אבו עמאר! ואז הא הא - יהיה לי את כל הבנין! לי ולחמולה - הם יותר ממניין!! אז יאללה! קדימה! לארוז מזוודות חשף אבו עמאר שיניים מפחידות. ומאז, בעמק יפה בין כרמים ושדות עומד מגדל בן חמש קומות גרה בו משפחה אחת: אבו עמאר, כל היום הם שרים אללה הוא אכבר.
בְּעֵמֶק יְפֵה בֵּין כְּרָמִים וְשָׂדוֹת עוֹמֵד מִגְדָּל בֶּן חָמֵשׁ קוֹמוֹת. בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה לודמילה הַשְׁמֵנָּה עָלְתָה מֵאוּקְרָאִינָה לִפְנֵי שָׁנָה. פִּיהָ מַלֵּא שִׁנֵּי זָהָב וְסָבָהּ, כָּךְ הִיא אוֹמֶרֶת, הָיָה בְּרוּסְיָה רַב. בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה מִשְׁפָּחָה תֵּימָנִיָּה. הוֹרִים וַעֲשָׂרָה יְלָדִים מְטֻפָּחִים לָאַבָּא יֵשׁ בַּשּׁוּק דּוּכַן פִּצּוּחִים. בְּקוֹמָה מִסְפָּר שָׁלוֹשׁ אביעד,עִם הַכִּפָּה עַל הָרֹאשׁ לוֹ כִּפָּה וְלָה מִטְפַּחַת אֶת חמשת יַלְדֵיהֶם מְגַדְּלִים הֵם בְּנַחַת. בקומה הרביעית גר זוג צעיר היא גננת, הוא מלצר עלו מאתיופיה, שכחתי לומר. בקומה מספר חמש גרה משפחת חרמש אך לפני שבוע ארזו מזוודות ועזבו. איש אינו יודע לאן ומדוע. סגרו השכנים הדלת ותלו בחוץ שלט: ``דירה להשכיר`` בא תום משיינקין עגול משקפים ארבעה עגילים לו בשתי האזנים עומד בחוץ וקורא את השלט עולה במדרגות ופותח הדלת. באים מכל הדירות השכנים עומדים מסביבו מסבירים לו פנים: "הנאה המטבח בעיניך?`` נאה. הנאים החדרים בעיניך? נאים הנאה המסדרון בעיניך? נאה. אם כן, שב אתנו, תום! לא אשב! השכנים אינם טובים בעיני! איך אשב אני, לוחם לזכויות האדם עם מתנחל שידיו מגואלות בדם? ובכלל, לא מתאים לי וממש לא נוח לגור ליד דוס שיעשה לי שטיפת מוח! שלום לכולם, שלום עכשיו הלך לו תום, ואביעד נעלב הלך תום, בא קלמן. עומד בחוץ וקורא את השלט, עולה במדרגות, פותח הדלת. באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבו מסבירים לו פנים: הנאה המטבח בעיניך? נאה הנאים החדרים בעיניך? נאים הנאה המסדרון בעיניך? נאה אם כן, שב, קלמן, אתנו! לא אשב. השכנים אינם טובים בעיני! איך יכול אני, חסיד של הרבי מגור ליד אישה פרוצה לגור? היא מכסה טפח ומגלה טפחיים ומה יהיה על קדושת העינים? נעלבה לודמילה, וקלמן הלך לו. הלך קלמן, בא דוקטור גל. עמד בחוץ, קרא את השלט, עלה במדרגות, פתח את הדלת באים מכל הדירות השכנים עומדים מסביבו מאירים לו פנים הנאים החדרים בעיניך? נאים הנאה המטבח נאה הנאה המסדרון? נאה. אם כן, שב אתנו דוקטור גל! לא אשב! השכנים אינם טובים בעיני - איך אשב אני, המחונן, הגאון עם מוכר פיצוחים שלא גמר תיכון?! הבוז לבערות, יחי המשכל! נעלב התימני, והלך דוקטור גל. הלך דר` גל, בא איליה. עולה... פותח.. באים... הנאים החדרים... לא אשב. השכנים אינם טובים בעיני. איך אגור אני, לטבי בהיר עור בכפיפה אחת עם אתיופי שחור? לא נאה לי ולא יאה לי! לך, גזען, גם לנו לא נאה ולא יאה, צעקו השכנים פה אחד, רק לודמילה שתקה בצד. הלך איליה, בא אבו-עמאר. עולה... פותח... באים מכל הדירות השכנים, עומדים בגבם אל הקיר (בגלל הסכינים) הנאה המטבח? לא מספיק מרווח הנאים החדרים? אח, הם קטנים וצרים. וואלה, דירה כל כך קטנה לא מספיק אפילו לילדי אשתי הראשונה! אם כן, לא תשב עמנו כאן? שאלו כשנימת רווחה בקולם אשב ואשב, בחפץ לב! הרי מי שיש לו שכל במוח ימהר מכאן לברוח ומי שישאר כאן בדירה מתוך בחירה או מחוסר ברירה אני לא אגרש, אני בן תרבות! אני אחכה עד שהוא ימות וזה יקרה תוך זמן קצר, תסמכו על מילה של אבו עמאר! ואז הא הא - יהיה לי את כל הבנין! לי ולחמולה - הם יותר ממניין!! אז יאללה! קדימה! לארוז מזוודות חשף אבו עמאר שיניים מפחידות. ומאז, בעמק יפה בין כרמים ושדות עומד מגדל בן חמש קומות גרה בו משפחה אחת: אבו עמאר, כל היום הם שרים אללה הוא אכבר.
איכות השירות בבית חולים
אשה מתקשרת לבי"ח מקומי אומרת "שלום, אני רוצה לדבר עם האדם שיכול לתת מידע בנוגע לחולים שלכם. הקול בצד השני של הקו אמר, "מה השם ומספר החדר של החולה?" האשה : "שרה פינקל, בחדר 302" רק רגע, "אני אעביר אותך לתחנת האחיות". "תחנת האחיות , איך אני יכולה לעזור לך?" האשה : "שלום, אני רוצה לדעת את המצב של שרה פינקל בחדר 302", אחות: "רק רגע, תני לי להסתכל על הגיליון שלה". "או כן, גברת פינקל בסדר גמור. היא אכלה שתי ארוחות מלאות, לחץ הדם שלה בסדר, ובדיקת הדם שלה יצאה בסדר. הולכים להוריד לה את המוניטור של הלב עוד כמה שעות אם היא תמשיך להראות השתפרות, וד"ר כהן הולך לשלוח אותה הבייתה ביום שלישי ב-12." האשה: "תודה לאל! זה נפלא, חדשות נהדרות! כל כך הוקל לי!". האחות: "מההתלהבות שלך אני מבינה שאת משפחה או חברה קרובה מאוד!". "לא בדיוק," אמרה האשה, "אני שרה פינקל מחדר 302 ואף אחד פה לא אומר לי כלום!"
אשה מתקשרת לבי"ח מקומי אומרת "שלום, אני רוצה לדבר עם האדם שיכול לתת מידע בנוגע לחולים שלכם. הקול בצד השני של הקו אמר, "מה השם ומספר החדר של החולה?" האשה : "שרה פינקל, בחדר 302" רק רגע, "אני אעביר אותך לתחנת האחיות". "תחנת האחיות , איך אני יכולה לעזור לך?" האשה : "שלום, אני רוצה לדעת את המצב של שרה פינקל בחדר 302", אחות: "רק רגע, תני לי להסתכל על הגיליון שלה". "או כן, גברת פינקל בסדר גמור. היא אכלה שתי ארוחות מלאות, לחץ הדם שלה בסדר, ובדיקת הדם שלה יצאה בסדר. הולכים להוריד לה את המוניטור של הלב עוד כמה שעות אם היא תמשיך להראות השתפרות, וד"ר כהן הולך לשלוח אותה הבייתה ביום שלישי ב-12." האשה: "תודה לאל! זה נפלא, חדשות נהדרות! כל כך הוקל לי!". האחות: "מההתלהבות שלך אני מבינה שאת משפחה או חברה קרובה מאוד!". "לא בדיוק," אמרה האשה, "אני שרה פינקל מחדר 302 ואף אחד פה לא אומר לי כלום!"
המרגיע המדאיג
New member
לפעמים זה כל כך נכון!!!
אמא שלי הייתה מאושפזת בברזילי והיחס היה נוראי!!! היא יצאה מחדר ניתוח ורק לאחר חמש שעות לאחר הניתוח ולאחר איומים שלי מישהו טרח להסביר איך עבר הניתוח. כמו כן אנשים הלכו עם תגיות שם הפוכות או תלויות על אזור החלציים כדי שלא תוכל לפנות אליהם ועוד...
אמא שלי הייתה מאושפזת בברזילי והיחס היה נוראי!!! היא יצאה מחדר ניתוח ורק לאחר חמש שעות לאחר הניתוח ולאחר איומים שלי מישהו טרח להסביר איך עבר הניתוח. כמו כן אנשים הלכו עם תגיות שם הפוכות או תלויות על אזור החלציים כדי שלא תוכל לפנות אליהם ועוד...
../images/Emo8.gif
יש שניים שאומרים שאסור להיכנס אליהם ברזילי ופוריה. ואגב על סורוקה. אחד מסכן מגיע לשערי מעלה ובפתח עומדים שני מלאכים. שואלים אותו לשמו - והוא עונה ברוך כהן. מסתכלים שני המלאכים ברשימות והגבות שלהם מתכווצות - מה השם שוב? ברוך כהן, עונה המסכן. לא מופיע לי ברשימה, ממלמל מלאך אחד והשני שואל תגיד הגעת אולי מסורוקה? והמסכן ממלמל "כן" המלאכים נאנחים - הקדמת בחמישה ימים.
יש שניים שאומרים שאסור להיכנס אליהם ברזילי ופוריה. ואגב על סורוקה. אחד מסכן מגיע לשערי מעלה ובפתח עומדים שני מלאכים. שואלים אותו לשמו - והוא עונה ברוך כהן. מסתכלים שני המלאכים ברשימות והגבות שלהם מתכווצות - מה השם שוב? ברוך כהן, עונה המסכן. לא מופיע לי ברשימה, ממלמל מלאך אחד והשני שואל תגיד הגעת אולי מסורוקה? והמסכן ממלמל "כן" המלאכים נאנחים - הקדמת בחמישה ימים.
wolfman2המקורי
New member
../images/Emo6.gif חשף שיניים...יש עוד?../images/Emo8.gif
טעות ב - E-MAIL
איש אחד עזב את רחובותיה המושלגים של שיקגו כי ליהנות מחופשה בפלורידה שטופת השמש. אשתו, שהייתה בנסיעת עסקים, תכננה להצטרף אליו ולפגוש אותו במיאמי, ביום למחרת. האיש הגיע למלון לאחר שבילה כל היום בחוף, תחת עצי קוקוס ושתיית קוקטילים טרופיים... הוא החליט לשלוח E-MAIL לאשתו, כדי להקדים ולספר לה את נפלאות המקום. הוא לא מצא את כתובת ה- E-MAIL שרשם בפתק, לכן סמך על זכרונו ושלח: [email protected] בתקווה שזה נכון. מקסימום, אמר לעצמו, זה ממילא לא כל כך חשוב. אבל רצה הגורל והכתובת לא הייתה נכונה. הוא טעה באות אחת וההודעה הגיעה לתיבת ה- E-MAIL של אשת כומר פרוטסטנטי שנפטר יום קודם. בלילה, אשתו של הכומר פתחה את הדואר האלקטרוני כדי לראות את הודעות הניחומים ששלחו לה. כאשר ראתה את ההודעה נתנה צעקה, ניסתה לקום אבל התמוטטה, ומתה מהתקף לב. קרובי משפחה ששמעו את הצעקה רצו לחדר, ולאחר שראו את האישה המתה קראו את ההודעה: "אשתי היקרה, הרגע הגעתי. הנסיעה היתה ארוכה, אבל היה שווה. הכל מאד יפה! העצים, הגנים, המסיבות. למרות שאני נמצא פה רק כמה שעות, אני מרגיש כבר כמו בבית. עכשיו אני הולך לנוח קצת. רק רציתי להגיד לך שכבר דיברתי עם האנשים פה וכולם מצפים לבואך מחר. אני בטוח שהמקום ימצא חן בעיניך. בעלך האוהב אותך לנצח. נ.ב. תכיני את עצמך, חם פה גיהנום!"
איש אחד עזב את רחובותיה המושלגים של שיקגו כי ליהנות מחופשה בפלורידה שטופת השמש. אשתו, שהייתה בנסיעת עסקים, תכננה להצטרף אליו ולפגוש אותו במיאמי, ביום למחרת. האיש הגיע למלון לאחר שבילה כל היום בחוף, תחת עצי קוקוס ושתיית קוקטילים טרופיים... הוא החליט לשלוח E-MAIL לאשתו, כדי להקדים ולספר לה את נפלאות המקום. הוא לא מצא את כתובת ה- E-MAIL שרשם בפתק, לכן סמך על זכרונו ושלח: [email protected] בתקווה שזה נכון. מקסימום, אמר לעצמו, זה ממילא לא כל כך חשוב. אבל רצה הגורל והכתובת לא הייתה נכונה. הוא טעה באות אחת וההודעה הגיעה לתיבת ה- E-MAIL של אשת כומר פרוטסטנטי שנפטר יום קודם. בלילה, אשתו של הכומר פתחה את הדואר האלקטרוני כדי לראות את הודעות הניחומים ששלחו לה. כאשר ראתה את ההודעה נתנה צעקה, ניסתה לקום אבל התמוטטה, ומתה מהתקף לב. קרובי משפחה ששמעו את הצעקה רצו לחדר, ולאחר שראו את האישה המתה קראו את ההודעה: "אשתי היקרה, הרגע הגעתי. הנסיעה היתה ארוכה, אבל היה שווה. הכל מאד יפה! העצים, הגנים, המסיבות. למרות שאני נמצא פה רק כמה שעות, אני מרגיש כבר כמו בבית. עכשיו אני הולך לנוח קצת. רק רציתי להגיד לך שכבר דיברתי עם האנשים פה וכולם מצפים לבואך מחר. אני בטוח שהמקום ימצא חן בעיניך. בעלך האוהב אותך לנצח. נ.ב. תכיני את עצמך, חם פה גיהנום!"
עבודת צוות
הכי חשוב זו עבודת צוות. נכון, לכל אחד יש את הקצב שלו. אני למשל קצת איטי. הבוקר אשתי סירקה את הגדולה ביד אחת, הכינה ארוחות בוקר ושני כריכים לבית הספר ביד השניה, עירבבה את החלב לתינוק (כנראה בעזרת הסנטר), ענתה לאיזה שאלה לגבי שיעורי בית, והזכירה לבן הגדול לצחצח שיניים. בינתיים אני הרתחתי מים לקפה. אחר כך אשתי הכינה קפה עם המים שהרתחתי, אספה את השיער של הגדולה לקוקיה ביד אחת (איך בכלל היא מצליחה לעשות קוקיה ביד אחת?), שמה את החלב בקערת מים קרים כדי שיתקרר קצת, סידרה את הפרוסות בילקוטים והוסיפה בקבוקי מים (עם הכתף?). בו בזמן אני הוצאתי את הקטן מהמיטה. אשתי החליפה לו טיטול, שלחה את אחיו להחליף בגדים (הוא בוחר בגדים כמו אבא שלו), בדקה שכל מה שנדרש למערכת נמצא בשני הילקוטים, הפעילה את המדיח, העבירה את הבגדים ממכונת הכביסה למייבש, והכניסה בגדים למחזור נוסף של כביסה. אני בזמן הזה הספקתי ללחוץ על כפתור ההפעלה של המייבש. האמת היא שהתכוונתי ללחוץ גם על כפתור ההפעלה של המדיח, אבל בזמן שעשיתי את המסע בן שני הצעדים מהמייבש למדיח, ראיתי איך אשתי בתנופה אחת מכניסה מלח למדיח, סוגרת אותו ומפעילה אותו כשביד השניה היא מאכילה את התינוק מהבקבוק. שאלתי הבוקר במשרד. מסתבר דווקא שלהרבה גברים יש נשים מהירות נורא. מנחם אומר שהדבר הכי חשוב שהגבר צריך לדעת בבוקר זה לא להפריע (למשל לא לעמוד בדרך בין המייבש למדיח) כי זה פוגע בעבודת הצוות.
הכי חשוב זו עבודת צוות. נכון, לכל אחד יש את הקצב שלו. אני למשל קצת איטי. הבוקר אשתי סירקה את הגדולה ביד אחת, הכינה ארוחות בוקר ושני כריכים לבית הספר ביד השניה, עירבבה את החלב לתינוק (כנראה בעזרת הסנטר), ענתה לאיזה שאלה לגבי שיעורי בית, והזכירה לבן הגדול לצחצח שיניים. בינתיים אני הרתחתי מים לקפה. אחר כך אשתי הכינה קפה עם המים שהרתחתי, אספה את השיער של הגדולה לקוקיה ביד אחת (איך בכלל היא מצליחה לעשות קוקיה ביד אחת?), שמה את החלב בקערת מים קרים כדי שיתקרר קצת, סידרה את הפרוסות בילקוטים והוסיפה בקבוקי מים (עם הכתף?). בו בזמן אני הוצאתי את הקטן מהמיטה. אשתי החליפה לו טיטול, שלחה את אחיו להחליף בגדים (הוא בוחר בגדים כמו אבא שלו), בדקה שכל מה שנדרש למערכת נמצא בשני הילקוטים, הפעילה את המדיח, העבירה את הבגדים ממכונת הכביסה למייבש, והכניסה בגדים למחזור נוסף של כביסה. אני בזמן הזה הספקתי ללחוץ על כפתור ההפעלה של המייבש. האמת היא שהתכוונתי ללחוץ גם על כפתור ההפעלה של המדיח, אבל בזמן שעשיתי את המסע בן שני הצעדים מהמייבש למדיח, ראיתי איך אשתי בתנופה אחת מכניסה מלח למדיח, סוגרת אותו ומפעילה אותו כשביד השניה היא מאכילה את התינוק מהבקבוק. שאלתי הבוקר במשרד. מסתבר דווקא שלהרבה גברים יש נשים מהירות נורא. מנחם אומר שהדבר הכי חשוב שהגבר צריך לדעת בבוקר זה לא להפריע (למשל לא לעמוד בדרך בין המייבש למדיח) כי זה פוגע בעבודת הצוות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.