../images/Emo79.gif חלומות של אתמול
היי בופיק, אצלך חלומות של אתמול מתגשמים היום וזה נפלא. בן אדם - אם יש לו חלומות, זה בעיני אחד הדברים החשובים ביותר. ברגע שמפסיקים לחלום, משהו בתוכנו מפסיק לחיות. אז טוב לדעת שהחלומות שלך - חלקם התגשמו וחלקם בדרך. שיהיה המון
בהם. גם אני יש לי מקום חם למרחבים ולירוק ובעיקר לשקט. אני מוצא את עצמי חש מחנק כמוך כשאני בעיר ותמיד בטיולים ובביקורים במקומות רחוקים, בטבע, במקומות מבודדים, יש משהו בי שכל כך רוצה להישאר שם ולנטוע שורשים ומצד שני יש בי משהו אחר שרוצה לנוע, לנוע, להגיע למקום חדש ולחוות מקומות נוספים. בסופו של דבר אני מניח שה'קוצים' האלה בתחת יירגעו קצת ויתנו לי לנטוע שורשים, במקום שקט. את השלג הראשון שלי ראיתי פה בסטוקהולם כשהגעתי (האמת שראיית שלג לפני כן במקומות אחרים אבל לרוב זה היה קצר מידי או שלא נהנתי מזה מספיק בכלל כל מיני סיבות) אבל במסגרת העבודה עלינו, לפני חודשיים, ללפלנד, בצפון שבדיה, ושם נחרטו בי מראות דרמטיים... אני אדם רגיש למדי וגם שם - לא הצלחתי להסתיר את הדמעות - והכל מהתרגשות...
פעם, לפני 20-30 שנה, היינו רואים הכל במסך הקטן בשחור לבן. כשהתחילו עם הטלביזיות הצבעוניות, היו באים החבר'ה מהשכונה להצטופף אצלנו בסלון כדי לזכות בכמה דקות של חסד ולהכניס קצת צבע לחיים. מאז החיים נראים הרבה יותר צבעוניים, ולכן היה קשה להישאר אדיש למסע שהתחיל בשחור-לבן. כשהמטוס הנמיך לקראת נחיתה וירד אל מתחת לעננים, נפרסה ארץ פראית של הרבה מאוד עצים, משטחים לבנים ענקיים של אגמים קפואים והעיקר - הרבה הרבה שלג. מכיוון שעננים כיסו את השמיים, בקושי חדרו קרני שמש (שגם ככה בקושי נמצאת שם) וכל התמונה נראתה בשני צבעים בלבד - הצבע של השלג והצבע השני - של חלקי האגמים שעוד לא קפאו ושל העצים, שנראו פתאום כל כך כהים. ממש הכל היה בשחור-לבן. והכל כל כך דרמטי ומוציא עיניים. הייתי בהלם - הכל כ-ל כ-ך יפה שאפילו הדימיון קשה להמריא למראות כאלה. כל העצים עוטים מעיל לבן ענק - כל אחד בצורה אחרת. נוסעים ונוסעים והמדבר הלבן לא מאכזב - פה משטח לבן ענק שתחתיו אגם קפוא ושם גבעה שמביטה מגבוה על כל מה שמתרחש סביבה בשטק מופתי. ההרגשה היא כמו כוכב אחר, או לפחות כמו עולם אחר. 'אתה מדבר כל כך הרבה...למה אתה שותק עכשיו ?' שואל אותי החבר השבדי לצוות. אחרי כמה שניות ארוכות הוא רואה שאני מזיל דמעה . 'ממזמן לא בכיתי מאושר, ופה כל כך יפה שאי אפשר להישאר אדיש' אני אומר לו. אז זהו - שם נפל לי אסימון השלג הראשון.
המון אהבה, מתן.
