חוסר שטף
תארת שני תחומים נפרדים. את מתרשמת שלבנך אין בעיה שפתית: הוא משתמש במשפטים מורכבים ובעל יכולת המללה טובה בעת ביטוי רגשות, צרכים והסברים. ה"התקעות" היא בעצם לא קושי שפתי כי אם בעיה בדיבור. שפה ודיבור הם לא מושגים נרדפים, דיבור הוא ההוצאה לפועל של שפה ומדובר ביכולת טכנית, יכולת ביצועית. בגיל 2-5 ילדים רבים עוברים שלב שבו נראה כאילו הם מגמגמים. לרב לא מדובר בגמגום אמיתי (גמגום זה מצב פתלוגי) אלא בחוסר שטף (מצב נורמטיבי). אכן ישנה תאוריה שכיחה לפיה, חוסר השטף קורה בעקבות תהליכי חיפוש מילה: הילד עדיין לא שולט בשפה באופן מושלם, עדיין חסרות לו מילים, ומצד שני הילד מפתח שפה במהירות ואז יש לו מבחר מילים מאוד גדול, אותו הוא צריך לארגן, ומתוכו לשלוף את המילה שמתאימה למה שהוא רוצה להגיד. הילד מנסח מחשבה ומנסה להגיד אותה במילים, בדרכים חדשות ומורכבות. פעמים רבות הילד יתחיל משפט, יעצור, יתחיל שוב, יעצור וחוזר חלילה. הילד יכול גם לגלות הססנות באמצע משפט. כל אלה מאפיינים חוסר שטף נורמלי אפילו אם קורה לעיתים תכופות, במיוחד כשהילד מתרגש או כועס. ככל שהילד הופך למיומן יותר, התופעה אמורה להעלם באופן טבעי. מה שחשוב לדעת הוא שמצב זה יכול להוות שלב ראשוני לגמגום. בשלב זה חשיבות מאוד גדולה לתגובת הסביבה! הסביבה עלולה להפוך את הילד הזה למגמגם! חשוב להמנע מהערות, הקנטות, להמנע מדרישות לתקן את הדיבור או לחזור על הדברים בשנית, לא להפסיק את הילד, לא להשלים עבורו מילים ומשפטים. לא לעשות דבר, העלול להעלות את ה"גמגום" למודעות של הילד. ילד שיהא מודע לכך יבין שדיבורו שונה מדיבור הסובבים אותו, ואז ינסה לעצור או לתקן את הדיבור שלו בדרכים שיחמירו את הבעיה ויהפכו אותה לפתלוגית וקשה יותר לטיפול (ע"י קלינאית תקשורת). אשמח לענות על כל שאלה נוספת.
