שלבים בטיפול

[doingood]

שלבים בטיפול

האם נכון בעינכם לחלק את הטיפול לשלבים של אבחון, בניית תכנית טיפולית (במקרה הצורך), טיפול (יצירת השינוי), ושימור השינוי? האם אתם מחלקים בצורה אחרת? במקרה של התמודדות עם משבר, בו רוצים כביכול להחזיר את האדם לשגרה, לאיך שהיה בעבר, מהי הדרך הבטוחה והבריאה ביותר לעשות זאת? האם תמיד עלינו להרפות מהעבר ולמצוא את הדרך החדשה הנפתחת עבורינו, או שאולי לחזור למה שעבד בעבר ולשלב בו את החדש?

 

[bridges]

תגובה מתוך תפיסתי והמודל שפיתחתי

משום שאינני מטפל מנוסה אני לא רוצה להתייחס לשלבים בטיפול. אני כן רוצה להתייחס לשאלה האחרונה, לגבי משבר. מהו משבר? משבר הוא מצב שבו הנחנו שדברים יקרו בצורה מסויימת (בד"כ לפי מה שלמדנו בעבר) והם קראו אחרת. חוויית המשבר נוצרת כתוצאה מההתנגשות בין הרצון הטבוע בנו לודאות לבין חוסר הודאות המוחלט שקיים בעולם. התנגשות בין אשליית הודאות למציאות הלא ודאית באופן מוחלט. במשבר אפשר להתקע אבל אפשר גם לצאת בדרך חדשה. בכל מקרה אני לא חושב שניתן לחזור לשום דבר שהיה בעבר. משום שאותם דברים שעבדו בעבר לא עובדים כרגע (זה הרי חלק מהמהות של המשבר). אבל, אני לא חושב שניתן להיפרד מהעבר משום שהוא חלק מאיתנו. מה שכן ניתן לעשות זה להשלים עם העבר בהווה, כלומר לקבל שהמצב שבו אנחנו נמצאים כיום הוא המצב הכי טוב שיכולנו להגיע אליו (בהתחשב בכל התנאים). רונן

 

[אסתר84]

היי לך

הסכמתי איתך לגמרי שאי אפשר לחזור למה שהיה... בבודהיזם נאמר שאי אפשר להכנס לאותו הנהר פעמיים ויש שיוסיפו אפילו לא פעם אחת.. הנהר זורם שניה אחת והנה הוא כבר משהו אחר... הנהר מקבל את זה שהוא לא אותו הדבר ולא נלחם ולא נאחז... אנו בני האנוש נאחזים .. נלחמים.. שוברים את הראש כיצד לשמר מערכות יחסים שכבר מזמן חלפו והלכו.. מחזקים חפצים שאין לנו שימוש בהם, אוגרים.. עצירות פיזית הרבה מאוד פעמים ביטוי לחוסר יכולת לשחרר. הרבה מחלות לא עלינו נובעים "מרכושנות" לקופסאת הזכרונות שלנו. נדרש הרבה "אומץ" לוותר על מפחי הנפש.. על המשפטים נצחיים כמו: ההורים שלי דפקו אותי .. וכד'. יש בזה עד כמה שזה נשמע אבסורד רווח. בכל דבר יש רווח. לא תמיד ניתוח שכלתני פותר. תהנה. אסתר רפלקסולוגיה ותדרי ריפוי

 

[יעל עיני]

זה מאוד תלוי באופי המטפל

ובשיטה. בדרך שאני מטפלת (הילינג), אז אין באמת צורך באיבחון. האיבחון, אם אפשר לקרוא לזה כך, מתבצע במפגש הראשון שאז גם אני כבר מטפלת (קל לי יותר לקבל מידע על המשך הטיפול ומה מתאים למטופל תוך כדי שאני מטפלת בו). אני לא יודעת מה זה אומר "בניית תכנית טיפולית", אצלי אם כבר, זה בא לידי ביטוי באמירה כמה פגישות כדאי לבצע. אם יש התמודדות עם משבר/ חוסר איזון עמוק וכדו'. אני מדגישה את החשיבות של 3 מפגשים ברצף כדי להחזיר לאיזון. ואנחנו אף פעם לא רוצים להחזיר אדם ל"איך שהיה בעבר", כי זה בעצם מה שהביא אותו למשבר. אנחנו רוצים לעזור לו לפתח "שיגרה" חדשה. בדרך בה אני מטפלת, אני עושה אינגרציה בין הדברים ובעצם מאפשרת למטופל את חופש הבחירה אם להביא דברים מהעבר או לא.

 

[יוסי יהלום]

השלבים בטיפול../images/Emo203.gif

לגבי השלבים בתוך טיפול, אני מחלק את זה ככה: הרגעה איזון וטיפול בהילה. התיחסות לכאן ועכשיו (התיחסות של המטופל לאנשים לחיים ובכלל) אם צריך. טיפול בבעיה המרכזית שלשמה הוא הגיע. סגירת הטיפול - נושאים נוספים שעולים והמטופל זקוק לטיפול בהם. כל שלב בטיפול כולל אבחון וטיפול (באיסוף רסיסי נשמה שימור השינוי נעשה כבר תוך כדי). לגביך אם נכון לך לעבוד בחלוקה שלך, אז זה נראה בסדר, עם הזמן והנסיון תוכלי לשנות לכיוון אחר. לגבי מצבי משבר, הנקודה היא לא העבר ולא העתיד, אלא ההווה. מה הבעיה שחווים כרגע ואיך מתמודדים איתה. ברגע שההווה ברור אז כל השאר מסתדר. יום נפלא, יוסי.

 

[עומר גלעדי]

לדעתי...

חילקת את הטיפול לארבעה שלבים - בעיני החלק הרביעי הוא לא רלוונטי - זו עבודה כמעט רק של המטופל. התפקיד שלי כמטפלת זה כל הזמן לייצר שינויים קטנים לעבר שינוי גדול מבוקש (כמו - כל פעם להוריד עוד שיכבה מהכדור שחוסם את צ'אקרת הגרון, עד שהוא נעלם). יש בזה מן השימור, אבל רק בעקיפין. שאר השלבים שציינת צריכים לטעמי להיות נוכחים בכל פגישה. כאשר במקרים שהתמזל מזלינו והמטופל אכן רוקם קשר טיפולי ארוך ומשמעותי עם המטפל, ברור שבפגישה הראשונה עושים בעיקר איבחון (וגם הטיפול אצלי, יש בו מין האיבחון..), והחלק של הטיפול הולך ועולה ככל שמכירים יותר - למרות שבכל פגישה יש איבחון ודיאגנוזה, אמנם על בסיס המוכר, אבל בכל זאת, מחדש.

 

[אסתר84]

לעושה טוב

מנסיוני האישי כמטפלת ומטופלת ... שעברה כברת דרך אישית לא פשוטה.. אני יכולה להעיד ממקומי הצנוע כך: אבחון הינו כלי ראשוני להבין את החומר שמונח לשולחננו... כלומר היסטוריה אישית.. רפואית.. לדעת אורחות חיים וכדומה... אממה.. הרבה מאוד אנשים עטופים בשכבות רבות של סיפורי כיסוי שהם מצליחו יפה לשווק והתחילו להאמין.. כלומר האיבחון הראשוני הינו ראשוני בלבד לאחר מכן מתרחש תהליך של עבודה ועיבוד מידע בה את כמטפלת (אני צודקת?!) מגלה דברים שמשנים לך את האסטרטגיה הראשונית . מאוד חשוב לשמור על "ראש פתוח" ולא להתקבע על שום כיוון של איבחון. אני בהחלט מסכימה עם עומר..גם אני מאמינה שטיפול טוב הוא טיפול שבנוי על "קילוף עדין" (עומר הבנתי אותך נכון?)..להגיע לליבה בהדרגה מבלי לזעזע את אושיות קיומו של האדם מולנו (יש מצבים ואנשים שניתן לתת יותר אקסטרא אך המטרה היא לא לזעזע... יש הרבה מתקשרים ומקבלי מידע שמקבלים מידע נכון אך חסרה להם הענווה הדרושה על מנת להפוך את המידע לבונה ולא הורס .. המטרה היא לא לתת לעצמנו נקודות לאגו אלא לעזור). לשאלתך האן נכון או לא נכון להרפות מהעבר.. כמו כל דבר בחיים יש יותר מדרך אחת .. אחד מתאים לו פסיכולוג שיגיע איתו לשלב העובר.. ויש כמוני שמאמינים שיש דרך . אני אישית מזמנת אליי מטופלים כמוני.. דומה מושך דומה. עבודה פורייה. אסתר רפלקסולוגיה ותדרי ריפוי