שכנוע
שיני פסנתר ניבטות אלי, הייתי יכול לחשוב, נמר! אבל הלב והראש צובעים את הזכרונות הרעים, כל כך אכזריים, ומאיימים. והכל רק תהליך של שכנוע, העונג כבר כבה, הכאב נותר, חודר דרך תעלות. אין שום דבר להיאחז, כל מכה נוסכת עייפות ממיתה אפילו את הפחד. וכתגובה להליך של השכנוע, אני זועק את המובן מאליו, את הברור, והידוע. מה שחולף, אינו הזמן, כי אם חיים של תעתוע.
שיני פסנתר ניבטות אלי, הייתי יכול לחשוב, נמר! אבל הלב והראש צובעים את הזכרונות הרעים, כל כך אכזריים, ומאיימים. והכל רק תהליך של שכנוע, העונג כבר כבה, הכאב נותר, חודר דרך תעלות. אין שום דבר להיאחז, כל מכה נוסכת עייפות ממיתה אפילו את הפחד. וכתגובה להליך של השכנוע, אני זועק את המובן מאליו, את הברור, והידוע. מה שחולף, אינו הזמן, כי אם חיים של תעתוע.