שכחתי לומר לכם

[hillelg]

שכחתי לומר לכם

שבשבוע שעבר הייתי בימי עיון בתנ"ך של 'מכללת הרצוג להכשרת מורים'. אמנם שילמתי על זה יותר ממשכורת שלמה שלי (לא שזה אומר הרבה), אבל זה בהחלט היה שווה מאוד את ההשקעה. שלושה ימים של שיעורים מרתקים בתנ"ך, ועוד יום של סיור - היה באמת שווה. רציתי לכתוב פה סיכום של איזה שיעור (למשל 'פשר שיר השירים' של הרב יעקב מדן - באמת שווה), אבל לא היה לי כוח. במקום זה, אני מצרף קישור לאתר שלהם, שבו יש כמה וכמה מאמרים מתוך כתב העת לענייני מקרא 'מגדים' - באמת מומלץ בחום. ואני מצטער שלא עדכנתי אתכם, שתלכו גם אתם, אבל תמיד יש שנה הבאה...

 

[גרי רשף]

במקום לתת לנו שיעורי בית- ספר חויות

אינני מכיר את מכללת הרצוג וגם מעולם לא למדתי בישיבה. יש הבדל בין האופן בו לומדים תנ"ך (או כל מקור אחר של היהדות) במסגרות אקדמיות ובמסגרות מסורתיות (ישיבות). ספר אתה: מה ההבדל בין שיטות הלימוד? למה היגעת במכללה ולא היית מגיע בישיבה (ולהיפך)?

 

[עגנון]

פתחת תיבת פאנדורה

מכללת הרצוג נמצאת בצמוד לישיבת "הר-עציון" באלון שבות, ולא בכדי, חלק מן המרצים במכללה מלמדים בישיבה (לדוגמא, הרב מדן). מכללת הרצוג מלמדת תנ"ך בקו מסורתי, תוך עיון במהלכים במקרא, פעמים תוך היעזרות בפרשנים מסורתיים, ופעמים בלא (חוץ מהר' מדן שלא ניתן להתחקות אחרי דרכיו). הבעיה בהשוואה בין לימוד ישיבתי ללימוד אקדמי, ואני בטוח שהלל יסכים, היא בשאלה באיזו ישיבה מדובר ובאיזה מוסד אקדמי. לא הרי "מרכז הרב" כ"הר המור", ולא הרי "הר עציון" כרמת גן (וזה רק בציבור הדת"ל). ובאקדמיה, לא הרי מכללת הרצוג כ"בר אילן", ולא הרי "בית מורשה" כ"העברית".

 

[גרי רשף]

אדרבא..

אם לא מחקר מלומד- אז אולי על קצה המזלג? אני חושב שרוב בוגרי מערכת החינוך הממלכתית הלא דתית למדו תנ"ך בגישה המשלבת פרשנות מסורתית ומודרנית, ואולי גם נגיעות בביקורת המקרא פה ושם. בטוח שלא כטקסט דתי או כזה המחנך לקיום מצוות. אני מתאר לעצמי שלימודי המקרא באוניברסיטה משולבים בלימודי לשון, ארכיאולוגיה והיסטוריה. ממה שכתבת אני מבין ש"מכללת הרצוג" אינה מייצגת גישה אקדמית (גם אם היא מוכרת כמוסד אקדמי) והיא "המחלקה ללימודי חוץ" של ישיבת הר עציון. נכון? לא נכון?..

 

[עגנון]

פה נפתחת התיבה

התשובה לשאלה האם מכללת "הרצוג" היא מוסד שלימוד התנ"ך בו הוא אקדמי או ישיבתי, תלויה בשואל (וכן לעניין הביטאון "מגדים"). חלק גדול מן המחלוקת על לימוד התנ"ך בישיבות הוא האם ניתן ללמוד את התנ"ך ללא מדרשים ולהביט אל פשוטו של מקרא, או שמא הלימוד הישיבתי חייב להיות ע"פ מדרשי חז"ל, שהם מעין משקפיים, ודרכם ניתן לראות את התנ"ך בעיניים אמוניות (וממילא, לדידם, הדרך הראשונה אינה יכולה להיות של אדם מאמין). הדרך הראשונה, מאפיינת את "הרצוג". (אלו הדברים על קצה המזלג, הוויכוחים ארוכים, הפרטים רבים, ואפשר לפרט ולדון עד שיאמרו לנו, רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של נר שלישי של חנוכה) אם תרצה, הלל יוכל לפרט לך על החוברת "צדיק באמונתו יחיה".

 

[TalReshef]

יפרט אדוני

אם בסיס המחשבה הדתית הוא האמונה באל וההליכה בדרך אותה הוא מצווה (אמונה ולא קבלת הוכחות, דרך האל ולא דרכו של היחיד), אזי איך עולה כיוון המחשבה הזה בקנה אחד עם הדרך המפורטת לעיל של מכללת "הרצוג"? אין כאן סתירה?

 

[עגנון]

אם הבנתי את אדוני כיאות

אין סתירה, הם רואים את התנ"ך בעיניים של אדם מאמין ושומר מצוות, השאלה היא האם האדם המאמין יכול להתבונן בתנ"ך, מבלי פרשנות חז"ל, ולראות אותה פעמים כפירוש בפני עצמו, ופעמים דבר ששייך לרובד הדרש, רמז, סוד או שממדרשי חז"ל (לא מדרשי ההלכה, מדרשי האגדה) הם הדרך בה המאמין יכול להתבונן בתנ"ך (שוב, זה על קצה מזלג) . האמת, שזה לא חדש תחת השמש, ניתן לראות את רש"י המדרשי מול האב"ע (המחקרי) או רשב"ם (שהולך ע"פ פשט ממש, עד שהאב"ע נזף בו).

 

[עגנון]

שממדרשי=מדרשי שהולך=שהלך

 

[גרי רשף]

הבנתי על קצה המזלג!../images/Emo13.gif

הסתקרנתי כי בכל זאת יש לי הכרות מסויימת עם התנ"ך (מה שאינני יכול לומר על התלמוד).

 

[or99]

ומי אמר שפשוטו של מקרא אינה דרך...

שבה אנו מצווים ללמוד?

 

[אטיוד5]

מה רוצים מהפאנדורה הזאת?

דווקא בחורה טובה. אמנם היא האשה הראשונה שנוצרה בידי האלים היונים בתור עונש, אבל מצד שני כשמה כן היא - אשת כל האיכויות, כל הכישורים. ובקשר לתיבה שלה - אמנם כל הצרות יצאו ממנה, כשפנדורה פתחה אותה בגלל סקרנותה כי רבה, אבל לפחות, אחרונה חביבה, יצאה גם התרופה לכל הצרות - התקווה. לא הכל רע.

 

[hillelg]

יום אחד אני שומר -

וכבר ההודעות שלי נדחקות לתחתית-תחתיתו של העמוד... אז בקשר לדבריי על ימי העיון בתנ"ך, ושאלותיו של גרי (אף כי עגנון עשה לי את רוב העבודה): ישנן דרכים רבות ללימוד תנ"ך; מלבד ההבדלים המובנים מאליהם בין כל לומד ללומד, ישנן אסכולות שונות. ישנם גם כאלה הנמנעים מלימוד תנ"ך בכלל, ומצטטים את דבריו של ר' אליעזר הגדול "מנעו בניכם מן ההגיון <במקרא, לפי הפרשנות הזו>, והושיבום על ברכי תלמידי חכמים". זה הקו המוביל בישיבות החרדיות, מסיבות היסטוריות ואחרות. יש גם שאינם זזים מפירושי רש"י וחז"ל, ורואים בכל פירוש שלא כמותם טעות פשוטה, שלא לומר כפירה באמונת חכמים. זה משותף גם לישיבות החרדיות, וגם לחלק מהישיבות החרד"לניקיות (מובילת הדגל היא 'הר המור', שבראשות הרב צבי טאו). ישנם לעומת זאת המבדילים בין פשט לדרש, ומרשים לעצמם ללכת בעקבות רבים מחכמי ימי הביניים, ולגשת למקרא בצורה בלתי אמצעית (ואולי להיעזר במדרשי חז"ל ובפרשנות המסורתית ככלי לניתוח הפשט). וישנם גם המשלבים את הפשט והדרש בצורות כאלה ואחרות. מכללת הרצוג שע"י ישיבת הר עציון (המכונה 'הגוש'), מובילה קו של היצמדות לפשט באופן מובהק, ולימוד אינטנסיבי ומעמיק של המקרא עצמו. באשר לביקורת המקרא - בעוד שרוב הלומדים כלל לא יכירו את דבריה, ואף אם יפגשו בה ידחו אותה אוטומטית על הסף, הרי שב'גוש' ייתכן שייעזרו בדברי המלומדים שחקרו את התנ"ך מעיניים כפרניות, אף אם כמובן לא יסכימו להנחות היסוד שלהם, ועל כן גם לא למסקנותיהם.