מיצי החמודה
New member
שי שלי
כמעט עברו להם שלושה חודשים. 3 חודשים בלעדיך. נראה לי כי עבר נצח מאז שהלכת. הלכת בלי לומר מילה בלי לומר good bye - רק את במילותיך האחרונות אני נאחזת "פיצי שלי אני אוהב אותך, נדבר כשאחזור מהמשחק". אבל לא חזרת. למה שי? למה החיים צריכים להיות כל כך אכזריים? מתגעגעת למילותיך האוהבות, לידיך העדינות, לחום גופך, לקניות בסופרמרקט, לרביצה מול הטלוויזיה, לזפזופים שלך מול הטלוויזיה עם השלט וכמובן שהיית נעצר באחד מערוצי הספורט. אני זוכרת שתמיד הייתי שואלת אותך "חייבים לראות את זה?" ואתה היית עונה: "לא פיצקה חמודה לא חייבים, אבל את יודעת שאת נורא צפויה, ידעתי שזה מה שתגידי". ואכן שי שלי הייתי צפויה, אבל רק בשבילך, לא היה אדם שהכיר וידע אותי טוב יותר ממך. שי שלי, ככל שעובר הזמן הכאב נהפך להיות מציאותי יותר, הגעגוע נהפך לחלק ממני, הכאב שעמו אני מתמודדת יום יום מאז שהלכת קיבל מקום מאוד חשוב בקרבי. אני יודעת חמוד שלי שאתה מסתכל עליי מלמעלה , כואב את כאבי, מזיל דמעה בכל רגע שאני בוכייה וכמובן בל נשכח את מבטך הגאה שמככב אצלך: "אשתי הולכת לעבודה כל בוקר, היא ממשיכה את לימודיה לתואר השני, ככה אני מכיר את האישה שלי, אשת חייל". ואין לי ספק שעוד יום יבוא ואנו ניפגש שוב. רק תבטיח לי שתשמור עליי שם מלמעלה, תדאג לי. אתה יודע כמה קשה לי בלעדיך ומפחיד לי בחושך. הלבד הוא כל כך לבד . כל הדברים שהייתי רגילה לעשות עבורך כל כך חסרים לי. להכין לך בגדים בבוקר, לבשל לך, להכין לך תה, וגם הדברים שאתה היית עושה עבורי חסרים לי עוד יותר. פתאום לבד, צריכה להתמודד עם החלל האינסופי שנוצר בעקבות אובדנך. כל כך חסרות משמעות המילים " הזמן יירפא", הזמן לא יירפא הוא רק הופך את הכאב למציאותי וקרוב יותר. תדע שאני לא כועסת עליך אני יודעת שליבך בגד בך, אם זה היה תלוי בך ברור שהיית נשאר איתי לנצח נצחים ועוד היינו מספיקים להביא ילדים ולנסוע לנפאל ועוד ועדו ועוד. אוהבת אותך ומתגעגעת עד תום.
כמעט עברו להם שלושה חודשים. 3 חודשים בלעדיך. נראה לי כי עבר נצח מאז שהלכת. הלכת בלי לומר מילה בלי לומר good bye - רק את במילותיך האחרונות אני נאחזת "פיצי שלי אני אוהב אותך, נדבר כשאחזור מהמשחק". אבל לא חזרת. למה שי? למה החיים צריכים להיות כל כך אכזריים? מתגעגעת למילותיך האוהבות, לידיך העדינות, לחום גופך, לקניות בסופרמרקט, לרביצה מול הטלוויזיה, לזפזופים שלך מול הטלוויזיה עם השלט וכמובן שהיית נעצר באחד מערוצי הספורט. אני זוכרת שתמיד הייתי שואלת אותך "חייבים לראות את זה?" ואתה היית עונה: "לא פיצקה חמודה לא חייבים, אבל את יודעת שאת נורא צפויה, ידעתי שזה מה שתגידי". ואכן שי שלי הייתי צפויה, אבל רק בשבילך, לא היה אדם שהכיר וידע אותי טוב יותר ממך. שי שלי, ככל שעובר הזמן הכאב נהפך להיות מציאותי יותר, הגעגוע נהפך לחלק ממני, הכאב שעמו אני מתמודדת יום יום מאז שהלכת קיבל מקום מאוד חשוב בקרבי. אני יודעת חמוד שלי שאתה מסתכל עליי מלמעלה , כואב את כאבי, מזיל דמעה בכל רגע שאני בוכייה וכמובן בל נשכח את מבטך הגאה שמככב אצלך: "אשתי הולכת לעבודה כל בוקר, היא ממשיכה את לימודיה לתואר השני, ככה אני מכיר את האישה שלי, אשת חייל". ואין לי ספק שעוד יום יבוא ואנו ניפגש שוב. רק תבטיח לי שתשמור עליי שם מלמעלה, תדאג לי. אתה יודע כמה קשה לי בלעדיך ומפחיד לי בחושך. הלבד הוא כל כך לבד . כל הדברים שהייתי רגילה לעשות עבורך כל כך חסרים לי. להכין לך בגדים בבוקר, לבשל לך, להכין לך תה, וגם הדברים שאתה היית עושה עבורי חסרים לי עוד יותר. פתאום לבד, צריכה להתמודד עם החלל האינסופי שנוצר בעקבות אובדנך. כל כך חסרות משמעות המילים " הזמן יירפא", הזמן לא יירפא הוא רק הופך את הכאב למציאותי וקרוב יותר. תדע שאני לא כועסת עליך אני יודעת שליבך בגד בך, אם זה היה תלוי בך ברור שהיית נשאר איתי לנצח נצחים ועוד היינו מספיקים להביא ילדים ולנסוע לנפאל ועוד ועדו ועוד. אוהבת אותך ומתגעגעת עד תום.
