שיתופים
מזמן לא שיתפתי והיה לנו סופשבוע (אפילו שבוע) מרגש, אז זה זמן מצוין לשיתוף...
ההתחלה בתחילת שבוע שעבר בסקירה מאוחרת (באמת מאוחרת- כי קבענו חופש משפחתי לשבוע שבו היינו אמורים לעשות סקירה, אז דחינו אותה מעט) שהייתה מאוד מרגשת וארוכה. יותר משעה, הרופאה הייתה מאוד יסודית ובדקה ה-כ-ל. העוברית המאוד פעילה הסתתרה בהתחלה (ובאמצע ) ורק כמה דקות לפני הסוף הואילה להסתובב ולהוריד ידיים מהפנים כדי להצטלם קצת...
ההורים התרגשו מאוד! ולי היה מוזר. אני מאוד מתרגשת מהתהליך ומההורים ואנחנו באמת עוברים תהליך מקסים, משתף ומכבד. מה שמוזר לי הוא הרגש (חוסר רגש) כלפי העוברית. אני לא יכולה להסביר את זה בדיוק... כמובן שחשוב לי לשמור עליה, שהיא תהיה בסדר, שהבדיקות יעברו כמו שצריך, אבל משהו מרגיש לי מנותק. (אני גם חושבת שהקשר עם האמא באמת טוב, נוח לי מאוד איתה ואז כל דבר שקורה- למשל תנועות ובעיטות, אני פשוט ישר משתפת אותה- מעבירה את זה אליה).
בכל מקרה, כשנפגשנו לסקירה העברתי לה מהבן שלי הזמנה ליום ההולדת שלו. הוא חגג ביום חמישי וביקש באופן מיוחד להזמין אותה ואת האחייניות שלה (הם כבר נפגשו והפכו לחברים...). ובאמת ביום חמישי, הצטרפו לחגיגה האמא, אחותה, אחייניות ואחיין. זה היה מאוד משמח ומרגש, החיבור הטבעי בינהם מאוד משמח!
וקצת על הילדים שלי- הבכור (בן שש) מאוד מבין את התהליך וגם מסביר עליו לכולם מאוד יפה. בזמן האחרון הוא אוהב לנשק לי את הבטן ויש לו גם תכנית- הוא אומר שכשהתינוקת תגדל הם יוכלו להתחתן כי הם לא אחים
הקטנה (בת שלוש) דחפה לעצמה בובה מתחת לחולצה ובאה לבשר לי שיש לה תינוק בבטן. של מי? של מ' (האמא).
לסיומו של שבוע שכזה- בסוף השבוע הזוג המקסים שלי גם הודיע לי שהם התארסו! התרגשות גדולה!!
אז, בשורות טובות, שימשיך לעבור בקלות, לנו ולכולם ושיהיה שבוע נפלא.
וגם- לא כתבתי בכלל אחרי המפגש שהיה- תודה רבה רבה לכל מי שהגיע/ה, היה מקסים ומרגש, אני נהניתי מאוד!! ההצגה הייתה מצוינת (ראיתי אותה כבר לפני שלוש שנים בערך, אבל אין ספק שהפעם היא היתה יותר מדויקת, מהודקת ומרגשת).
להתראות
מזמן לא שיתפתי והיה לנו סופשבוע (אפילו שבוע) מרגש, אז זה זמן מצוין לשיתוף...
ההתחלה בתחילת שבוע שעבר בסקירה מאוחרת (באמת מאוחרת- כי קבענו חופש משפחתי לשבוע שבו היינו אמורים לעשות סקירה, אז דחינו אותה מעט) שהייתה מאוד מרגשת וארוכה. יותר משעה, הרופאה הייתה מאוד יסודית ובדקה ה-כ-ל. העוברית המאוד פעילה הסתתרה בהתחלה (ובאמצע ) ורק כמה דקות לפני הסוף הואילה להסתובב ולהוריד ידיים מהפנים כדי להצטלם קצת...
ההורים התרגשו מאוד! ולי היה מוזר. אני מאוד מתרגשת מהתהליך ומההורים ואנחנו באמת עוברים תהליך מקסים, משתף ומכבד. מה שמוזר לי הוא הרגש (חוסר רגש) כלפי העוברית. אני לא יכולה להסביר את זה בדיוק... כמובן שחשוב לי לשמור עליה, שהיא תהיה בסדר, שהבדיקות יעברו כמו שצריך, אבל משהו מרגיש לי מנותק. (אני גם חושבת שהקשר עם האמא באמת טוב, נוח לי מאוד איתה ואז כל דבר שקורה- למשל תנועות ובעיטות, אני פשוט ישר משתפת אותה- מעבירה את זה אליה).
בכל מקרה, כשנפגשנו לסקירה העברתי לה מהבן שלי הזמנה ליום ההולדת שלו. הוא חגג ביום חמישי וביקש באופן מיוחד להזמין אותה ואת האחייניות שלה (הם כבר נפגשו והפכו לחברים...). ובאמת ביום חמישי, הצטרפו לחגיגה האמא, אחותה, אחייניות ואחיין. זה היה מאוד משמח ומרגש, החיבור הטבעי בינהם מאוד משמח!
וקצת על הילדים שלי- הבכור (בן שש) מאוד מבין את התהליך וגם מסביר עליו לכולם מאוד יפה. בזמן האחרון הוא אוהב לנשק לי את הבטן ויש לו גם תכנית- הוא אומר שכשהתינוקת תגדל הם יוכלו להתחתן כי הם לא אחים
הקטנה (בת שלוש) דחפה לעצמה בובה מתחת לחולצה ובאה לבשר לי שיש לה תינוק בבטן. של מי? של מ' (האמא).
לסיומו של שבוע שכזה- בסוף השבוע הזוג המקסים שלי גם הודיע לי שהם התארסו! התרגשות גדולה!!
אז, בשורות טובות, שימשיך לעבור בקלות, לנו ולכולם ושיהיה שבוע נפלא.
וגם- לא כתבתי בכלל אחרי המפגש שהיה- תודה רבה רבה לכל מי שהגיע/ה, היה מקסים ומרגש, אני נהניתי מאוד!! ההצגה הייתה מצוינת (ראיתי אותה כבר לפני שלוש שנים בערך, אבל אין ספק שהפעם היא היתה יותר מדויקת, מהודקת ומרגשת).
להתראות
