שיתוף

  • פותח הנושא aiziq
  • פורסם בתאריך

aiziq

New member
שיתוף

לפני שהתחילה המלחמה החלטנו אשתי ואני לעזוב את הדירה השכורה בבית העמק ולעבור להשתקעות ובניית בית קבע בקיבוץ מצובה. כבר סגרנו את רוב הקצוות ועברנו את נקודת האל חזור של להודיע ברבים על כוונת עזיבתנו את בית העמק והשקעת ממונות בשיפוץ והכשרת דירת המעבר במצובה וקניית השטח לבניית בית שם. והנה פרצה המלחמה. אם בית העמק נושקת לקו העימות על הלחי הרי שמצובה היא כנשיקה צרפתית. יציאות הפגזים ונפילות הטילים נשמעים היטב בכל קיר ובית בה. מצובה היא שטח אש. לכאורה, ידענו הכל מראש, לא בבלי דעת החלטנו לתקוע יתד במצובה, אך ידיעה לחוד וחווייה לחוד. היום נסעתי לראות כיצד מתקדמת מלאכת השיפוץ של דירת המעבר המרווחת שלנו. הייתי הרכב האזרחי היחיד על הכביש קלומטרים רבים וצופרי נהריה ושלומי לא חדלו מלהפציר בי שאתפוס מחסה או לכל הפחות אסתובב לאחור, חיילים בצידי הדרך הביטו בי כשואלים מה יש לך לחפש כאן? ואני נסעתי למרות ובכל זאת והגעתי. בחצר הבית שאגור בו במצובה יש עץ רימונים, טעמתי פרי ממנו ומצאתי כי טוב. הפרי היה שלם וציפורים לא ניקרוהו, כפי שהן עושות בבית העמק, למשל. זכרתי כי קולות ירי יפים לגירוש ציפורים. יכולתי לסכם: יש רימונים –אין ציפורים, יש נוחות- אין בטיחות . הצופרים לקחו שאיפה עמוקה, כמו ביקשו להתכונן לאנחה ארוכה במיוחד. נכנסתי לאוטו ונסעתי דרומה. שוב הייתי על הכביש לבד. איציק.
 
איציק

בימים אלו אני מרגישה לבד כמוך בכביש ההוא. יש בפחד ובדריכות לבשורות של החדשות- לבדיות. הבית שלכם יענה על כל החלומות שלכם. לטילים, כאמור, אין עניים בראשם ואין אנו יודעים כיצד מסדר ההוא שבמרומים את התור. בעוד מעט שנים אהיה בבוסתן הגליל כדרך קבע ו"המבצע" כבר יגמר עד אז. בהצלחה בפרוייקט, כיף לכם על הבחירה.
 

milim

New member
רימון בחצר? נהדר!

איציק סימן שתדעו מתיקות במעבר ובבית החדש. אתה יודע איך בחרנו את הבית שלנו? כי היו בכניסה עצי אורן (יער קטן), תאנה, ושני גפנים. ובחצר, שלוש צפצפות, ומדרון של הרי הסנדיה שכשמם כן הם, צבע אבטיח מדהים בשעת שקיעה. אפילו לא בדקתי את הארונות במטבח או את השיש באמבטיה(די מכוער למען האמת) והמתווכת היתה קצת המומה. אז נראה שבחרתם היטב.
.
 

aiziq

New member
מה עושים עם שיש באמבטיה?

שאלות של קיבוצניק, מן הסתם
 

Don 2

New member
הי איציק והי לכולם!

תחושה מיוחדת לחזור לאחר שבועיים פרובאנס.. מקום אחר עולם אחר, ללא עברית, ללא מבזקי ידיעות ללא אינטרנט... השיתוף שלך הזכיר לי את מלחמת המפרץ הראשונה, בה גרתי בתל-אביב והיתה לי דירה בחיפה. הייתי צריכה להגיע לחיפה לחתום חוזה עם שוכרים. זו היתה ראשית המלחמה ועוד לא ידעו איפה רב הנפילות. כשסיימתי השעה היתה לאחר תשע בערב. נשמעה אזעקה בחיפה, היא היתה חשוכה לחלוטין. השוכרים כבר עזבו הייתי לבד בדירה והתלבטתי אם להתחיל לנסוע. בשלב מסוים נכנסתי לאוטו לשמוע רדיו. הבנתי שמהדברים ה"מרגיעים" של דן שילון לא אבין דבר. היה לי ברור שצריך להתחיל לנסוע.. הייתי לבד לגמרי על כביש החוף, רק אני ודן שילון, שנשמע כל כך קרוב ברדיו שלי וקצת אלוהים, וקצת מחשבות על סדאם חוסיין. עלטה ודממה על הכביש ועל חיפה. מלבד פנסי המכונית הקטנה שלי. מתישהו אחרי חדרה אפשר היה לצאת מהמרחבים המוגנים. ומרגישה שזה קשור למרות שקשה להסביר איך. כשקרובים שלי בצרפת אומרים שברור שאי אפשר להגיע לארץ לביקור, ואני אומרת שיש גם חיים נורמלים בארץ ושחבל שיש להם רק את החדשות להתרשם מהם, הם מחייכים כאילו הם יודעים שהאמת היא אחרת... ואני יודעת, שאני וכל הישראלים הצפוניים שהיו אתי שם, חוזרים ארצה וממשיכים לנסוע והם אחלה נהגים.
 

aiziq

New member
דון,

אני מקווה שכמו על מלחמת המפרץ הראשונה, עוד כמה שנים נסתכל לאחור על המלחמה הזאת ונצחק ונריץ קטעים. ולגבי מי שניזונים מהתקשורת - ל א יודעים כלום באמת, אני מאמין שבכל העולם יש ביקורתיות וחשדנות לגבי אמינות התקשורת, או אולי זה רק אצלנו ? איציק.
 

קסנדרה*

New member
דון יקירתי

משפחתי אשר בצרפת, נוהגת כל שנה להגיע לנופש בחודשים יולי-אוגוסט, הם הגיעו כרגיל. הם מבלים באשקלון, בנתניה, בת"א ובירושליים, והגיעו גם לחיפה למספר ימים, אבל זה היה "כבד" עליהם, הם עזבו למרכז. הם כבר למדו לא להאמין למשודר בתקשורת הזרה, הם שואלים אותנו.
 

כנרת לי

New member
אהבתי את ה"איך"

מאד אהבתי איך שכתבת. את הדימוי (או מה שזה...)על מצובה, ושאיפת הצופרים, והתוכן, מה יש לאמר- קשה, אבל איציק, הרימונים כל כך מוסיפים חיות, תקוה, וגם אהבה, הם נותנים תחושה שעוד תגמעו מעסיס הרימונים. שבוע אור ושלווה.
 
למעלה