שיתוף
אני כל כך אוהבת לרקוד, כל כך אוהבת..עד שזה פשוט כואב לי ולא כואב לי פיזית..כואב לי בלב.. וזה גם מפחיד אותי, פשוט מפחיד אותי שמיום ליום אני יותר אוהבת את זה ויותר מתחברת לזה ויותר לא יכולה בלי זה.. זה כואב לי לחשוב על שנה הבאה, כשאני אהיה לפני צבא..ואני לא ארקוד, שזאת השנה האחרונה שלי עם כולם..עם הסטודיו...הבנות..והמורות.. יותר נכון המורה! היא כל כך מדהימה, אני פשוט אוהבת אותה בלי גבולות.. ומה אני אעשה בלעדי כל זה ? אני לא יכולה לתאר לי את זה בכלל לפעמים אני מצטערת שבכלל נכנסתי לזה, כשאני חושבת על הכאב שיבוא אחר כך.. ואז מגיע עוד שיעור, שיעור מדהים שגורם לי יותר לאהוב לרקוד ויותר לרצות לרקוד, ומכאיב באותה מידה..ומפחיד.. אני לא יודעת אם מישהי מבינה אותי בכלל או מרגישה כמוני..אבל פשוט הייתי חייבת להוציא את זה.. אני לא רוצה להפסיק לרקוד לעולם..ולא לעזוב את הסטודיו הזה..אבל זה פשוט בלתי אפשרי=[
אני כל כך אוהבת לרקוד, כל כך אוהבת..עד שזה פשוט כואב לי ולא כואב לי פיזית..כואב לי בלב.. וזה גם מפחיד אותי, פשוט מפחיד אותי שמיום ליום אני יותר אוהבת את זה ויותר מתחברת לזה ויותר לא יכולה בלי זה.. זה כואב לי לחשוב על שנה הבאה, כשאני אהיה לפני צבא..ואני לא ארקוד, שזאת השנה האחרונה שלי עם כולם..עם הסטודיו...הבנות..והמורות.. יותר נכון המורה! היא כל כך מדהימה, אני פשוט אוהבת אותה בלי גבולות.. ומה אני אעשה בלעדי כל זה ? אני לא יכולה לתאר לי את זה בכלל לפעמים אני מצטערת שבכלל נכנסתי לזה, כשאני חושבת על הכאב שיבוא אחר כך.. ואז מגיע עוד שיעור, שיעור מדהים שגורם לי יותר לאהוב לרקוד ויותר לרצות לרקוד, ומכאיב באותה מידה..ומפחיד.. אני לא יודעת אם מישהי מבינה אותי בכלל או מרגישה כמוני..אבל פשוט הייתי חייבת להוציא את זה.. אני לא רוצה להפסיק לרקוד לעולם..ולא לעזוב את הסטודיו הזה..אבל זה פשוט בלתי אפשרי=[