שיתוף../images/Emo23.gif
בשבועיים האחרונים אני בוכה כמעט כל יום. בוכה כי לא טוב לי... בוכה כי יש תחושה שאני בורחת מעצמי או פשוט כי נמאס לי ממה שאני עושה... בשנה האחרונה התחלתי ללמוד קונג-פו והילינג ועד לפני חודש כל פעם הייתי חושבת על כמה שהחיים שלי כאלה יפים ואין לי שום רגע משעמם כמעט ואני רק מתפתחת וכ"כ מוצפת באושר... אבל כאילו, ההרגשה הזאת חלפה. אני עושה דברים מדהימים ונהנת מהם מאד! אבל זה לא משפיע על התחושה שמשהו לא בסדר... נמאס לי כבר מהעבודה שלי ונמאס לי מהלימודים באונ'... אני יודעת שאלו רק מחשבות שחולפות בראש שלי ורק צורת התייחסות מסוימת- הרי לפני חודשיים וחצי אם היו שואלים אותי הייתי עונה שהחיים שלי מושלמים ואני עושה בדיוק את כל מה שאני אוהבת (פיסיקה, עבודה כיפית, קונג-פו והילינג- מושלם!). אבל עכשיו... לא יודעת... אני לא יודעת בדיוק למה אני מרגישה רע עם עצמי... אין לי חשק לעשות כמעט שומדבר... השלווה שלי התמירה את עצמה בחוסר חשק ובמיאוס. הרצון ליישם כל מיני עבודות פנימיות שאני קוראת- כבר ירד וכאילו אין לי חשק להזיז את עצמי ולעשות... ואני מרגישה מזויפת. אני מרגישה שהייתי רוצה למחוק את עצמי... את האישיות הזאת, את ההצמדות הזאת... אני תמיד הרגשתי ככה אבל כשוויתרתי על הצמדויות לדברים זה בד"כ היה מתוך אהבה לעצמי ולא מתוך זה שנמאס לי לחיות. והינה, ככל שאני כותבת, חלקים בי עולים למעלה ומביעים את עצמם... אני רוצה שיחבקו אותי... אני מרגישה לבד. ואני שמחה שאני יכולה להכנס לתוך התחושות האלה מבלי לפחד כמעט, אני מפחדת- אבל לא מספיק בכדיי להדחיק (ברור שאני כן מדחיקה, אבל הרבה פחות).
בשבועיים האחרונים אני בוכה כמעט כל יום. בוכה כי לא טוב לי... בוכה כי יש תחושה שאני בורחת מעצמי או פשוט כי נמאס לי ממה שאני עושה... בשנה האחרונה התחלתי ללמוד קונג-פו והילינג ועד לפני חודש כל פעם הייתי חושבת על כמה שהחיים שלי כאלה יפים ואין לי שום רגע משעמם כמעט ואני רק מתפתחת וכ"כ מוצפת באושר... אבל כאילו, ההרגשה הזאת חלפה. אני עושה דברים מדהימים ונהנת מהם מאד! אבל זה לא משפיע על התחושה שמשהו לא בסדר... נמאס לי כבר מהעבודה שלי ונמאס לי מהלימודים באונ'... אני יודעת שאלו רק מחשבות שחולפות בראש שלי ורק צורת התייחסות מסוימת- הרי לפני חודשיים וחצי אם היו שואלים אותי הייתי עונה שהחיים שלי מושלמים ואני עושה בדיוק את כל מה שאני אוהבת (פיסיקה, עבודה כיפית, קונג-פו והילינג- מושלם!). אבל עכשיו... לא יודעת... אני לא יודעת בדיוק למה אני מרגישה רע עם עצמי... אין לי חשק לעשות כמעט שומדבר... השלווה שלי התמירה את עצמה בחוסר חשק ובמיאוס. הרצון ליישם כל מיני עבודות פנימיות שאני קוראת- כבר ירד וכאילו אין לי חשק להזיז את עצמי ולעשות... ואני מרגישה מזויפת. אני מרגישה שהייתי רוצה למחוק את עצמי... את האישיות הזאת, את ההצמדות הזאת... אני תמיד הרגשתי ככה אבל כשוויתרתי על הצמדויות לדברים זה בד"כ היה מתוך אהבה לעצמי ולא מתוך זה שנמאס לי לחיות. והינה, ככל שאני כותבת, חלקים בי עולים למעלה ומביעים את עצמם... אני רוצה שיחבקו אותי... אני מרגישה לבד. ואני שמחה שאני יכולה להכנס לתוך התחושות האלה מבלי לפחד כמעט, אני מפחדת- אבל לא מספיק בכדיי להדחיק (ברור שאני כן מדחיקה, אבל הרבה פחות).
