במקרה של אנגלית, זה יחסית קל
כי מורה אישית, למשל, יכולה ללמד (בתנאי שהיא יודעת אנגלית) כל מקצוע באנגלית.
אצלנו הייתה מורה כזו, שכדי לגרום לנו לאהוב אנגלית, לימדה דרך שירים שהיו אז פופולריים וקיוותה שכך נאהב אנגלית.
כי אפשר ללמד תנ"ך באנגלית, מתמטיקה באנגלית ועוד.
זה קצת יותר בעייתי עם הילד אובססיבי למשל לחשבון. קשה ללמד תנ"ך בעזרת חשבון....
אבל נניח לזה, נניח שבית הספר זורם עם הילד והוא לומד רק אנגלית.
נניח שנקים קבוצות שונות, שבהם הילד ילמד רק מה שהוא רוצה.
הא יש כזו מסגרת.
בית ספר דמוקרטי.
אני חושבת, שהורים במקרה כזה צריכים להעדיף את טובת הילד, ולשלוח אותו למסגרת שתתאים לו.
ברור שהיה עדיף שמשרד החינוך יזרום עם הילדים, אבל כשזה לא קורה, שולחים למסגרת פרטית.
זה מה שאני עשיתי, כי לא רציתי לשנות את הילד שלי, וזה כנראה מה שדינה עשתה.
אם אתה לא יכול לשנות את כל המערכת, תדאג לפחות לעצמך ולילד שלך.
ובמקביל אפשר לפעול למען כך, שילדים יוכלו להרכיב מערכת אישית לעצמם.
דרך אגב, גם את הבת שלי הגדולה (נ"ט) הוצאתי ממערכת החינוך הרגילה והעברתי לבית ספר פרטי, שבו היא לא חייבת ללמוד מה שהיא שונאת. כל ילד מרכיב לעצמו מערכת לפי האהבות שלו.
אצלה, למשל, זו מתמטיקה, ואני פועלת כדי שהיא לא תצטרך ללמוד מקצועות הומניים, שהיא די שונאת.
וקבוצות הורים יכולים להתארגן להקים בתי ספר כאלה.
אבל כל עוד הורים רוצים לשלב, אז צריך להתחשב גם במערכת וחולשותיה. לצערי, משרד החינוך מבזבז את הכסף שלו לא במקומות הנכונים. במקום להשקיע במורים, ובדרכי חינוך חדישות יותר, משקיעים במפקחים ועוד מפקחים ועוד אנשים שאין להם ממש תפקיד, אלא לחיות על חשבון הקופה הציבורית.
אני חושבת שצריך לשנות את זה.
בבית הספר של הבת שלי לומדים בכיתות קטנות (לעתים ארבעה ילדים בכיתה והכי הרבה נדמה לי עשרה). לעתים זה ממש שיעור פרטי, אבל כל ילד לומד מה שהוא אוהב.
אני חושבת, שאם יהיו עוד בתי ספר פרטיים כאלה, זה ישנה גם את בתי הספר הרגילים בסופו של דבר.
