שיתוף פעולה

[ערפה]

שיתוף פעולה../images/Emo92.gif

לחברי הפורום שלום ! אם יש בידכם חלופת מכתבים בינכם לבין הוריכם מכל גיל, מכל תקופה, על כל נושא. כמובן ניתן להסיר את שמות האנשים אבל אני זקוקה לחומר זה בהקדם. אשמח אם מישהו יכול ומוכן לעזור.

 

[pf26]

מצטערת, אין לי

מה שמעורר בי את התהיה איך שמרנו על קשר בתקופה בה הטלפון היה נדיר כ"כ. איך בדיוק תיאמתי נסיעות לאבא בקיבוץ, כשהיה רק מכשיר טלפון אחד בחדר האוכל הקיבוצי? כילדה זה לא הטריד אותי מן הסתם,אבל איך המבוגרים הסתדרו עם חוסר התקשורת הזה? כאמא אני צריכה לדעת איפה נמצא כל אחד מילדי כל הזמן, אולי אני חרדתית במיוחד?

 

[ערפה]

לא , את נורמלית- בעיני

בדיוק זה מה שאני מנסה לחקור, איך התנהלה התקשורת במשפחה ה"מחולקת" "מפורדת" באותם הימים??!!!

 

[אנילה1]

בימים ההם, היה יותר ביטחון אישי

במדינה. אנשים היו פחות חרדתיים. והורים יותר סמכו על ילדיהם, כי הם היו יותר בוגרים ואחראיים מהילדים של היום. הילדים של היום הם יותר חרדתיים משאנחנו היינו אולי בגלל ההורים החרדתיים. לנו היה מותר לשחק בחוץ ללא השגחת מבוגרים. תמיד עשינו טיולים ללא מלווים, רק עם המורים. הייתה לנו ילדות חופשית וטובה, בלי חוגים אחרי הצהרים.

רק עם משחקים ברחוב עם ילדים מהשכונה. אף ילד לא היה צריך דיאטה, כי כל אחרי הצהרים עד הערב התרוצצנו בחוץ. וגם לא זללנו חטיפים כי לא היו.

ילדות בהחלט מאושרת ובעיקר בלי מותגים.

אמותינו היו קוראות לנו מהבית כי כבר החשיך. ואז אכלנו ארותת ערב טובה, שכללה סלט ירקות לחם שחור חמאה גבינה וביצה, (גם בבוקר אכלנו ביצה-מי חשב על כולסטרול), אחרי זה מקלחת, ולמיטה עם ספר טוב. או מעט רדיו. לאף אחד לא היה טלפון, ולא טלויזיה. רק רדיו וספרים, וממש לא היה חסר.

אהבתי לקרוא ספרים. היה לי מנוי על סיפריה, הייתי תולעת ספרים והכי טובה בחמש אבנים בבית הספר, ובקפיצה על שני חבלים.

וגם אהבתי ללמוד. אף אחד לא דחק בי ללמוד. אף פעם לא ישבו איתי על שיעורים.עשיתי הכל בגלל העניין

יצאתי בסדר גמור.

 

[אלמוגית 5]

אנילה ../images/Emo45.gifשכחת לציין שהיתה רק תחנת

רדיו אחת "קול ישראל" לא גלי צהל לא רשתות א' ב' וג' השידורים התחילו בשעה 630 עד 2200. כשהתגייסנו הורינו לא ליוו אותנו לבקו'מ. לא באו לבקר אותנו בשבתות, עם סירים מלאי "חמין". למורים היה מותר להעניש את התלמיד שהפריע לכל הכיתה, ולהורים היה מותר לחנך את ילדיהם גם אם זה היה קשור לפעמים בסטירה או מכה הגונה על הישבן. לא קראנו כל יום על רצח, אלימות ופחד לצאת לבילוי במועדונים.

 

[דביר58]

הרבה מכתבים...

גם אצלינו היה טלפון אחד בחדר האוכל ובמזכירות. כול הקשר בסדיר היה מכתבים לא הרבה אבל מכתבים. לא שמרתי, לא היתה אז סיבה. ולא ענין של איך הסתדרו. זאת היתה הדרך אלה היו החיים. לא היתה צורה אחרת ופלפון אפילו לא היה חלום. טלוויזיה אפילו אז לא היתה. כך שהקשר עם ההורים או שהיה הדוק, או שאסון לאומי.

 

[אנילה1]

אני שמרתי מכתבים מתקופת הצבא../images/Emo9.gif

 

[דביר58]

אני לא שומר דברים...

אין לי "סטוקים" "וג'נטים" וגרוטאות. צריך טוב, לא צריך... טוב לפח. חוץ מזה היחסים עם ההורים שלי אז היו כאלה שלא היתה סיבה לשמור. שומרים דברים שאוהבים ולא מה שגורמים לסיוטים. שמח לפגוש אותך כאן שוב... כנסי למסנגר.

 

[גלבועא]

ברוך הבא דביר ../images/Emo141.gif

 

[קורות חיי]

גם אני לא מאלו שאוגרים דברים

ומסתמכים על חפצים כדי להיזכר.

 

[דביר58]

../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif../images/Emo9.gif

 

[גלבועא]

צר לי, מעולם לא כתבתי מכתבים להוריי

ומעולם הם לא כתבו לי מכתביים. כשאני חושב על זה גם אני וזוגתי ואני וצאצאיי לא מתכתבים בינינו. אמנם התכתבי עם אחי ז"ל, אבל לא מוכן להעביר מסמכים אלה לעיון של אף אחד.

 

[ערפה]

זו כמובן זכותך

תודה על תגובתך, חבל שאין לך מכתבים. עד כה לא מצאתי אנשים בפורמים שיאמרו שיש להם, מכל מקום למרות עידן המחשב לי ולילדי יש תכתובת לא רבה אבל יש, מהצבא, מטיולים מהתחשבנויות בינינו,וכו' ובקשר למכתבים שיש לך לי הם לא היו עוזרים גם אם היית מועיל בטובך ונותן לעיין בהם. אני לא מחפשת מכתבים למציצנות יש לי מטרה הרבה יותר חשובה של העלאת מודעות הדור הצעיר למילה הכתובה.מכל מקום חשוב על האפשרות להשאיר מידי פעם פתק נחמד למי מהם. או אפילו מכתב.

 

[צוציקגדול]

הסיפור שמתאים לך: הוא 'יונה ונער'

, ספר מדהים, על חשיבת חליפת מכתבים (טוב, בסוף זה לא בדיוק נייר שהוחלף שם....)

 

[ערפה]

תודה רבה רבה

אבל אני מחפשת מכתבים אוטנטיים ולא ספר.

 

[גלבועא]

ערפה

אני בהחלט שומע סוג של הטפת מוסר במשפט המסכם של תגובתך אליי, והיא לא ממש מוצאת חן בעיניי. נכון שאת החלטת על מעשה מסויים שנראה לך חשוב מאוד, אפילו קריטי במיוחד, אבל מכאן ועד להודיע לי מה נחמד ומה לא, המרחק קצת גדול אם לא גדול מאוד. הנוהגים המובילים בביתך אינם מקובלים אצלי, ויצירת יחס של כבוד למילה הכתובה אינה תלויה בכמות המכתבים שבני אדם כותבים זה לזה, מה גם שהם כותבים המוני מכתבים אלקטרוניים. במאבק של ערכים, הגנה על הטבע ועל צמחיית העולם ועל אספקת חמצן טרייה מנצח האימייל את התכתובת הניירית שגורמת באופן תדיר לכריתת עצים ולהשמדת הריאות הירוקות של העולם, אני כבר לא מדבר על טענות של פרמקולוגים שכריתת היערות הגדולים בעולם כנראה משמידה אפשרות לחקור תרופות רבות למחלות קשות, ואינני מתייחס כמובן לביולוגים, זאולוגים הטוענים שמינים רבים מושמדים בדרך זו. לא חשבתי לרגע שמה שמפעיל אותך היא מציצנות, ואינני יודע איך מהטקסט הקצר שלי הגעת למסקנה המוזרה הזו. על כל פנים, שיהיה לך יום עצמאות שמח והצלחה בפרוייקט שלך.

 

[ערפה]

1:1

שלום גלבועא! הנה אנחנו מאוזנים מה שאני כותבת לא מוצא חן בעינך, ומה שאתה כותב לא בעיני, מכל מקום לא התכוונתי להטיף מוסר לא לך ולא לאחרים, אני דוגלת בדוגמא אישית ולא בהטפות.כל אחד וניסיון החיים שלו, אני עדיין מחזיקה בדעתי שחלופת מכתבים בין בני אדם זה "אוצר" לעתיד נכון שמיילים הם הדור החדש של הקשר אבל קשה לי לתאר את הבחורה היושבת על מיטתה ולפטופ על ברכיה ומעיינת במיילים שהגיעו מאהובה, מכל מקום אני כבר ניסיתי פעם להשתלב בפורום הזה בו אתה פעיל כ"כ אך פרשתי מהר מאד. אז שיהיה לכולם חג שמח, למרות שעל פי מספר הדגלונים שעל כלי הרכב משהו מתרחש בלבבות האנשים או אולי בתודעה??

 

[גלבועא]

צר לי, אבל אני מסרב לקבל

אחריות על השתתפותך / אי השתתפותך בפורום הזה. הבחירה היא בלעדית שלך ולא נובעת מהיותי "פעיל כ"כ".

 

[קורות חיי]

התכתבתי עם הורי- אבל זה אצל אמא

שלי בבית ואין סיכוי שזה יגיע לידיים שלי. התכתבתי איתם כשגרתי בחול (בשתי הפעמים)

 

[אנפה2]

ערפה, אים לי מכתבים עם ההורים,

הורי לא ידעו לקרוא עברית, ואני לא ידעתי לקרוא גרמנית.