שיתוף ושאלה
שבוע טוב לכולם! קודם כל רציתי לשתף - מישהו כתב משהו מגעיל וגזעני באחד הפורומים (לא קשור אלי אלא בכלליות), ורשמתי משהו בתגובה שהיה בו הומור ומעט עוקצנות כדי שיבין את הבעיה. הוא לא הבין, ופשוט הפציץ את הפורום בכל מיני עקיצות ורמיזות שקשורות בהודעה שלי. הרגשתי שיש שם מעין הזמנה מאסיבית לדו-קרב. אחרי שקראתי את "ארבע ההסכמות" לפחות שלוש פעמים בשבת הזו, פשוט לא עניתי לו. התעלמתי לחלוטין. וזה משמח אותי: גם חסכתי המון אנרגיה שהייתי ודאי מעבירה אליו בדו-קרב שהוא רצה, וגם חסכתי זמן של ישיבה מול המחשב והתכתבות מיותרת שכזו. ואחרי השיתוף, יש שאלה שמטרידה אותי ואולי גם אחרים. כשאדם מתחיל לבנות את החופש שלו (והופך להיות מה שהוא), הסביבה לא תמיד מוכנה לשינוי הזה. אצלי למשל, יש מניפולציה רגשית מאד חזקה מצד אמא שלי שהודיעה לי כבר לפני כמה שנים שאם הם יקבלו התקף לב זה יהיה בגללי. לכן אני חוששת מאד לשתף אותם בדברים שקורים לי, ובעצם הקשר שלי איתם מבוסס על שקר גדול. למשל, אין מצב שאספר להם שפוטרתי לא מזמן, כי היא תיכנס ללחץ ותשגע אותי שאמצא עבודה כמה שיותר מהר. ואני בכלל רוצה כעת תקופה של חופש כדי לברר מה אני רוצה לעשות. מה לעשות במצב כזה? הרי אין מצב שאשמור מולם על טוהר המילה, אין מצב שלא אקח באופן אישי - שאגיד "זה שלהם" - כי נכון שההתקף לב חלילה יהיה שלהם ומבחירתם, אבל הם יאשימו אותי והאנרגיה הזו לא טובה לי. זה מסובך, אבל אשמח לשמוע דעה של מי שעברו את התהליך מול סביבה שכזו.
שבוע טוב לכולם! קודם כל רציתי לשתף - מישהו כתב משהו מגעיל וגזעני באחד הפורומים (לא קשור אלי אלא בכלליות), ורשמתי משהו בתגובה שהיה בו הומור ומעט עוקצנות כדי שיבין את הבעיה. הוא לא הבין, ופשוט הפציץ את הפורום בכל מיני עקיצות ורמיזות שקשורות בהודעה שלי. הרגשתי שיש שם מעין הזמנה מאסיבית לדו-קרב. אחרי שקראתי את "ארבע ההסכמות" לפחות שלוש פעמים בשבת הזו, פשוט לא עניתי לו. התעלמתי לחלוטין. וזה משמח אותי: גם חסכתי המון אנרגיה שהייתי ודאי מעבירה אליו בדו-קרב שהוא רצה, וגם חסכתי זמן של ישיבה מול המחשב והתכתבות מיותרת שכזו. ואחרי השיתוף, יש שאלה שמטרידה אותי ואולי גם אחרים. כשאדם מתחיל לבנות את החופש שלו (והופך להיות מה שהוא), הסביבה לא תמיד מוכנה לשינוי הזה. אצלי למשל, יש מניפולציה רגשית מאד חזקה מצד אמא שלי שהודיעה לי כבר לפני כמה שנים שאם הם יקבלו התקף לב זה יהיה בגללי. לכן אני חוששת מאד לשתף אותם בדברים שקורים לי, ובעצם הקשר שלי איתם מבוסס על שקר גדול. למשל, אין מצב שאספר להם שפוטרתי לא מזמן, כי היא תיכנס ללחץ ותשגע אותי שאמצא עבודה כמה שיותר מהר. ואני בכלל רוצה כעת תקופה של חופש כדי לברר מה אני רוצה לעשות. מה לעשות במצב כזה? הרי אין מצב שאשמור מולם על טוהר המילה, אין מצב שלא אקח באופן אישי - שאגיד "זה שלהם" - כי נכון שההתקף לב חלילה יהיה שלהם ומבחירתם, אבל הם יאשימו אותי והאנרגיה הזו לא טובה לי. זה מסובך, אבל אשמח לשמוע דעה של מי שעברו את התהליך מול סביבה שכזו.
